אמרי שפר קלצ'קין כח

שוין זל"ז לגמרי אין אחד מהם מבטל את חבירו וכמו שכתבתי בפ' הנודר מן המבושל וע"ש שכתב בההיא דביצה (ד' לט) דדבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלח ראוי יותר שלא יתבטל לגבי עסה אע"ג דהוי מבשא"מ כו', ולפי סברתו אין היתר בהיתר מתבטל אף מבא"מ ועמ"ש הש"כ יו"ד (סי' צט ס"ק כב) ובפמ"ג בפתיחה לה' תערובת דהיתר בהיתר בטיל בא"מ ואינו בטל במינו והשתא י"ל דמש"ה משפיל הענפים ומערבן עם הסכך ומבטלן לכתחלה, דהסכך הכשר והאילן הם ע"פ הרגיל מינין נבדלין, בפרט ששמו מובדל דשם אילן עליו, ומתבטל קודם יו"ט דמבא"מ מתבטל היתר בהיתר וליכא משום ביטול איסור לכתחילה כיון שמבטלו בהיותו היתר עדיין משא"כ לבטל חטין מבוקעות קוה"פ בחטין שאינן מבוקעות דהוי מב"מ וכן בתערובת לח בלח כדהוי מב"מ, שאינו מתבטל קוה"פ בהיותו היתר ואינו מתבטל אלא בעה"פ בשעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחלה כיון שבא ביטולו בשעת חלות האיסור ושפיר כתב הרשב"א דהוי כמא"ל, ובירוש' פ"ט דכלאים צמר ופשתן שטרפן אסורין כיצד הוא עושה מביא לטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן, ומשום שמבטלן קודם שחל האיסור שטרפן ולא נתחברו עדיין בשום חיבור וליכא עדיין לא שוע ולא טוי ולא נוז, וי"ל דהיינו משום דצ"ג יש לו שם לוי דלא מקרי צמר סתם וכמ"ש בירוש' שם אין לך קרוי צמר אלא צמר אילים בלבד ושאני ההיא דע"ז (סו) חלא דחמרא וחלא דשיכרא דהאי חלא מקרי והאי חלא מיקרי וכיון שחלוקין בשמן הו"ל צ"ר וצ"ג מבא"מ ומתבטל גם בהיותו היתר קודם חלות האיסור ומש"ה לא הוי מבטל איסור לכתחילה

ויש מקום להוכיח שגם דעת התוס' הוא כן ממה שכתבו בחולין (ד' יד) תוד"ה ונסבין וז"ל ואע"פ שנפלט מבפנים מצד זה לצד זה אינו אסור עד שיפרוש לחוץ כדאמרי' גבי ככר שחתך עליה בשר דאפי' מאן דאסר הככר שרי הבשר אע"פ שלא יצא דמו עדיין והא דאמרי' בפ' כל הבשר (ד' קיג) גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא תרי מ"ט לאו משום דפריש מהאי ובלע האי חדא נמי פריש מהאי גיסא ובלע בהאי גיסא, התם פריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר, וכ"כ התוס' בפסחים (ד' עד) ד"ה האי מולייתא יע"ש, וכבר תמה הגאון רע"א זצ"ל בדו"ח בפסחים שם וכתב שלא זכה לעמוד על דבריהם הקדושים דהא התם החשש דאזיל מהאי גיסא ולא יפליטו המלח, וא"כ אף דעדיין ליכא איסורא דהוי דם אברים שלא פירש, מ"מ כשבישל אח"כ יצא הדם ויאסור, והניח בתמיהה, וכדי ליישב זה יתכן לבאר כוונת התוס', דקשיא להו מאי פריך הש"ס חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא, דהא י"ל דסבר רב ששת שגם זה הדם הבלוע יפליטנו המלח אלא שלא יפליטנו בשלימות וישתייר משהו דם שלא יפליט [א"נ דחייש דפריש מהאי ובלע האי משהו ולא הרבה כ"ז שטרודין לפלוט], דבודאי לא יחלוק על הדבר הנראה בחוש שנפלט הדם במליחה, והגם שישתייר רק משהו דם מ"מ מלח גרמא גרמא דחייש משום מבטל איסור לכתחילה שמבטל הדם האסור כיון שגורם שישאר משהו, משא"כ בחד דליכא חששא דפריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא, כיון דהאי שעתא הוי עדיין דם שלא פירש וא"כ מבטלו קודם חלות האיסור, והגם שבשעת הבישול יפרוש הדם הא כבר נתבטל מקודם, ומזה הכריחו התוס' דפריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר, ועמ"ש הר"נ גבי דגים ועופות וז"ל ואע"פ שאחר שיעור המליחה המוהל מאדים קים להו דבשיעור מליחה יוצא כל מה שהוא דם גמור והשאר מוהל אדום הוא שיוצא ומותר ועוד נ"ל שלא רצו חכמים להחמיר בדבר כיון דקיי"ל דדם שמלחו אינו עובר עליו, וע' פמ"ג בפתיחה לה' מליחה שחקר דאם רוצה לבשל בלא מליחה ולהרבות עד ס' לשתרי לכתחלה דהא כ"ז שלא פירש שרי וכה"ג לא מקרי מבטל איסור, וכתב שוב ראיתי שאין זה כלום דלעשות כן לכתחלה אסור ואף בחמץ קה"פ לערב לכתחלה אסור וכ"ת שאין כוונתנו לבטל הדם אלא לאכול הבשר אפ"ה מבטל מיקרי כו' עכ"ל, ולפמ"ש צ"ע דברי הפמ"ג דהכא דהוי בא"מ כבר נתבטל קודם חלות האיסור, אך י"ל דבלא"ה אינו מתבטל קודם שיפרוש דהא באותה שעה עדיין הדם מובלע בחתיכה וניכר ועומד בפ"ע ואינו מתערב עם המים והרוטב ויתר הבשר (כשהחתיכה ניכרת) ואינו מתערב ומתבטל עד שעת הבישול שיצא ויפלוט הדם וא"כ הוא מבטלו בשעה שפורש וכבר נאסר והדר איכא משום ביטול איסור לכתחלה, [ולבטל ברוב חתיכות שוויות שלא תהא החתיכה ניכרת גם אי נימא דגם ביבש ביבש הוי כן כדמוכח מההיא דסכך, אכתי הא מחמירין להשליך חתיכה אחת, וגם להמחבר לא יאכלן אדם אחד בב"א]. וע' פמ"ג במשבצות ס"ם ס"ד לענין חתיכה חיה ספק חלב או שומן אי שרי לבטל דעכשיו עדיין הותר משום דהוי ספיקא דרבנן ע"ש

ב) ועמ"ש בתשובות רע"א זצ"ל (סי' רז) בדין הגבינות שמעמידים בעור קיבת כשירה ויש בחלב הרבה פעמים ס' נגד עור הקיבה, דבאיסור בב"ח יש להקל טפי בענין הביטול לכתחלה לפמ"ש התוס' בע"ז (ד' סה) והרא"ש (ה' כלאים) דכיון דכאו"א שרי ועירובן אוסרן ל"ש ביטול (שהעירוב אוסרן ונעשין גוף א') אלא דדרך בישול אמרה תורה וכל שאינו נ"ט אין כאן איסור כלל, ועמ"ש הש"כ (סי' צב ס"ק ח) ואין להקשות היאך ינער הקדירה שיתערב הכל דלמא יש טעם בחתיכה אחת ואיך יבטל איסור לכתחלה כו' ע"ש ועפ"ז יש לצרף עוד סברא דבטפת חלב שנפלה על חתיכה א' שבקדירה, עומד הוא לכך שינער הקדירה ויתערב בכל הקדירה ומעיקרא אינו דרך בישול וגם לא נודע לאיזה נפל מש"ה לא חל עלה כ"כ שם איסור שיאסר לבטל לכתחלה, ויתיישב מה שהקשה בחידושי רע"א אמאי לא כתב הרמב"ם שנותנין לארמאי לטעום כל חתיכה וחתיכה דשמא זו החתיכה שנפל עליה הטיפה ע"ש, ועמ"ש הב"ח (סי' צח) בשם הג"מ בשם הרוקח שאם נפל חלב לתבשיל יתן שם מים צוננין והשומן צף למעלה והשאר מותר, ובאו"ה הארוך בשם ראב"ן שאם נפל חלב לקדירה ונמס אם יש ס' מצוה ליתן בו מים קרים לקרוש החלב ולהסירו, ובהגהות בסוף הספר כ' וז"ל טפת חלב שנפל לתוך רוטב של בשר כ' במרדכי פנ"ה שישפוך עליו מים צוננין ויסיר כל השומן הצף עליו מלמעלה והנשאר מותר אפי' ליכא ס', דבאיסור שאפשר להפרידו לגמרי לא אמרי' חנ"נ ואפשר לסוחטו אסור, וע' ש"כ (ס"ק טז) שחולק על הב"ח, ואולי הכוונה דכדליכא ס' יש להתיר עי"ז, ודגם כשיש ס' מ"מ מצוה לעשות כן. ועפמ"ש י"ל נמי דגבי בב"ת יש להקל טפי, דהכא כשאינו נ"ט אין עליו שם איסור כלל, והא דאפשר לסוחטו אסור היינו משום דחנ"נ והיינו היכא שנתערב היטב וצריך סחיטה ופליטת הבלוע שנבלע דרך בישול ולא כשאינו מתערב כ"כ שע"י נתינת מים צוננין יפרד מאיליו, וגם כשנשאר משהו אינו בגדר ביטול אלא דליכא איסור כלל, משא"כ בחלב ושאר איסורין אם ישאר משהו גם אחר נתינת המים צוננין אמ"א לכתחלה, ואף דגם בבב"ח אסור לבטל לכתחלה היינו כשכבר נתערב היטב כדרך בישול

ובזה יתיישב מ"ש הרשב"א בתה"א וכדקיי"ל סי' ק"ו שהחתיכה עצמה אסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנו לגמרי ושאפי' לרבינו אפרים וסיעתו דלא אמרינן תנ"נ בשאר איסורין אפשר לסוחטו אסור והחתיכה עצמה לעולם אסורה, ותמה הכו"פ ממ"ש הש"ס (ד' קח) דאפשר לסוחטו תנאי היא ומייתי פלוגתא דר"י וחכמים בטיפת חלב שנפלה על חתיכה דאוסר כל הקדירה דברי ר"י כו' ודחי הש"ס דדלמא במב"מ לא בטיל פליגי, ולא דתי דכ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור ופליגי אי חנ"נ דר"י ס"ל חנ"נ ואוסרת כל הקדירה דמב"מ לא בטל וחכמים ס"ל דלא נ"נ וסגי בס' נגד הבלוע, ומודים דחתיכה ראשונה אסורה דאפשר לסוחטו אסור, והחו"ד תירץ עפמ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם דכשלא היה ניכר ההיתר מקודם לא בטיל ומש"ה החתיכה עצמה שבלעה האיסור, משהו איסור שנשאר בתוכה לא בטיל כיון שקודם הביטול לא הי' ניכר ההיתר דהא הי' על ההיתר ג"כ שם איסור, משא"כ בבב"ת דתרווייהו: היתרא ובטעמא תלי רחמנא, דוקא אי חנ"נ אפשר לסוחטו אסור, וכבר תמה ע"ז בהגהות אמרי ברוך, דדברי המרדכי אינו אלא היכא שההיתר עודנו אינו ניכר והכא גבי חתיכה לאחר סחיטת האיסור, משהו הנשאר אינו ניכר וגוף החתיכה ניכרת הוא עכ"ד, וע' סי' צ"ט ש"כ (ס"ק טו) בשם האו"ה דאף היכא דחנ"נ מ"מ בטל כשנתוסף התערובות דאע"ג שנעשה פ"א נבלה מצטרף כל