אמרי שפר קלצ'קין כז

ואשר לא אורשה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה. דמאי פריך דהא כיון שהדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קדושיה כו' היכי י"ל דממעט נתארסה ונתגרשה שאין לה קנס לא לעצמה ולא לאביה, ותירצו דה"פ דאימא בתולה לגז"ש ונתארסה ונתגרשה יהי' קנס לעצמה כר"ע דמתני' שאינך מוציא קרא מפשטיה. ואמאי ינתן לאביה שמוציא קרא מפשטיה, ולענ"ד מוקשה דהא לדידיה לא אפשר שיהא קנס לעצמה כיון שהדין נותן כו' והוי ככסף קדושיה, ומבתולה ממעט בעולה שאין לה קנס כלל, אמנם בפשוט א"ש דפריך הש"ס מאי חזית, דאימא דממעט נתארסה ונתגרשה שאין לה קנס כלל, וכדממעט השתא בעולה, ותו לא שייך לדמות לכסף קדושיה כיון שאין לה קנס כלל, ומשני דמסתברא הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, ולא מסתבר לפטור נתארסה ונתגרשה מקנס לגמרי, והדר בהכרח הקנס של אביה משום שהדין נותן דהוי ככסף קידושיה והנה הגרע"א הקשה לרב פפא דמוקי בסנהדרין (ד' עד) למתני' דאלו נערות דהבא על אחותו יש לה קנס, במפותה דלא ניתן להצילה בנפשו, וע"כ הא דקתני דאשת אחיו יש לה קנס דהיינו ע"כ בנתארסה ונתגרשה, אתי כר"ע דברייתא דקנסה לאביה וכמו שהוכיחו התוס', דאי קנסה לעצמה הרי מפותה מחלה, וא"כ ע"כ דדריש אשר לא אורשה למעט ארוסה דלא נימא דבקנס חידוש דמקטל ומשלם, וא"כ איך קתני במתני' דהבא על בתו פטור מקרא דאסון, דהא מהך קרא לא מוכח דבקנס פטור, והו"ל למתני' למינקט ההוכחה מקרא דאשר לא אורשה, וכעין זה הקשו התוס' לעיל ד"ה ס"ד, ולתירוצם השני יקשה הכא זה

ולע"ד מיושב, דכיון דהוי גילוי מילתא בעלמא דלא נימא קנס חידוש הוא, הדר הוי הילפותא מקרא דלא יהיה אסון, ואהדרה קרא למלתא קמייתא [וכעין מ"ש התוס' בביצה ד' י"ב ובחולין ד' צ"ח ובע"ג ד' ס"ז], ונקט מתני' עיקר הילפותא ולא הגלוי מלתא בעלמא

ומה שהקשו התוס' בד"ה סד"א, היינו משום דלתנא דיליף מקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, ודאייתר חד קרא למיתה וקנס איכא לימוד מיוחד למיתה וקנס והו"ל למינקט הך ילפותא, משא"כ הכא דאינו מוזכר לימוד מיוחד למיתה וקנס אלא דאיכא קרא למעט ארוסה, [ואי הוי בתורת ילפותא ליכא למילף אלא דומיא דארוסה דבת סקילה היא, ולא היכא דניתן להצילו בנפשו בעלמא] והוי רק גילוי מילתא שלא שינתה התורה קנס מממון והילפותא הוי מקרא דואם לא יהיה אסון, דאי לאו הך קרא לא הוה ידעינן לפטור בתו מקנס, ולא הוי ממעטינן אלא ארוסה (א"נ נתארסה ונתגרשה) משא"כ התם דקרא דכל חרם הוא כולל בכל קנס דלא מיקטל ומשלם

ובזה מיושב הא דפריך לעיל, דלרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס כו' מתני' כמאן מוקים לה אי כר"מ קשיא בתו כו', ולא משני הש"ס דלעולם בכל קנס בעלמא ס"ל דאע"ג דמיקטל משלם, והכא גלי קרא דאשר לא ארוסה, דבקנס דאונס ומפתה לא מיקטל ומשלם, והגרע"א ד' ל"ז תוד"ה ארוסה, הכריח מזה דאי גלי קרא בחד דוכתא דבקנס ג"כ קלב"ם ילפינן מינה בכל דוכתא, אמנם לפמ"ש מיושב בפשיטות, דשפיר פריך הש"ס אי כר"מ קשיא בתו, דכיון דבקנס אע"ג דמיקטל משלם, אי נימא דהכא גזה"כ קרא דאשר לא ארוסה דהכא בקנס דאונס ומפתה לא מיקטל ומשלם, הדר יקשה הא דמייתי מתני' מקרא דואם לא יהיה אסון דכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון, דהא מהך קרא לא מוכח מידי, והול"ל מקרא דאשר לא אורשה, ובשלמא אי גם בעלמא בקנס לא משלם היכא דמיקטל. אלא דבעי קרא, שלא נטעה לומר דכיון דחידוש הוא שחדשה תורה אע"ג דמיקטל משלם, אינו אלא גילוי מילתא בעלמא, , ולפי האמת נכלל קנס בדין ממון שפיר נכלל בהך קרא דואם לא יהיה אסון. עוי"ל ויתיישב ג"כ, הא דפריך הכא לרבם דאמר חידוש כו', ולא משני דקמ"ל דבקנס דאונס ומפתה לא מיקטל ומשלם, דא"כ דלא הוי גילוי מלתא בעלמא, תו אינו מופנה מב"צ דא"א למילף חדא מאידך, וא"כ לא אתי קרא לגז"ש, וע"כ דקרא למעט נתארסה ונתגרשה, ותו ליכא קרא לומר דקנס דאונס ומפתה שאני, וא"כ לא מצי אתי מתני' כר"מ

, ועפמ"ש מיושב מ"ש התוס' בסנהדרין ד"ה במפותה, דע"כ מתני' דאלו נערות לא מתוקמא כר"ע דברייתא, דהא ר"פ אית ליה דחידוש שחדשה תורה בקנס, ומאן דאית ליה דחידוש שחדשה תורה כו' ע"כ סבר כר"ע דמתני', ותמה הגר"ע בחידושיו (ד' כ"ט) דהא ר"פ מודה דמתני' לא ס"ל הא דחדוש שחדשה תורה בקנס כו' דהא במתני' קתני בא על בתו פטור, אלא דר"פ קאמר הכי לר"מ דס"ל טבח בשבת חייב, אבל עכ"פ ברור דמתני' ס"ל דאף בקנס לא אמרי' מת ומשלם ושפיר מצי אתי כר"ע דברייתא, ועפמ"ש י"ל דכיון דאר"פ היתה פרה גנובה לו וטבחו בשבת חייב, וס"ל הכי לפרש"י. בודאי לא פליג על סתם משנה, וצ"ל דשאני קנס דאונס ומפתה, שחיוב קנס הוא על הבעילה שבא באותה שעה גם חיוב ממון דבושת, וכ"כ הש"מ ד"ה רבה אמר בטובח ע"י עצמו, דתשלומי דו"ה הוי חידוש שחדשה תורה שישלם כ"כ הלכך י"ל דאע"ג דמיקטל משלם, אבל קנס דאו"מ לא הוי חידוש כ"כ דדלמא היינו עונשה מפני שעינה את הנערה וראוי לכך כמו המיתה והמלקות למאן דמחייב בהו וחזר הש"מ והקשה ע"ז דא"כ מאי פריך אליבא דרבה דלר"מ קשיא בתו דמתני' ולפמ"ש ניחא דשפיר פריך דקשיא בתו דמתני', וכן לא מתוקמא לר"פ כר"ע דברייתא, דתו נצטרך לומר דהכא גזה"כ, ודלא כקנס דעלמא, דהא בעלמא ס"ל דחייב דחידוש כו', ואינו גילוי מלתא בעלמא וא"כ הו"ל למתני' לאתויי מקרא דאשר לא אורשה, וגם דכיון דבעי ילפותא גמורה, תו לא הוי קרא מופנה לגז"ש, ותו א"א להוציא קרא מפשטיה: סימן טן

בענין אין מבטלין איסור לכתחלה, היכא שבשעה שמבטל עדיין היתר הוא, כ' המרדכי הובא במ"א או"ח (סי' תרכו ס"ק ג) שאם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן, דאע"ג דאמא"ל י"ל דקודם יו"ט שאינו אסור עדיין נתבטלו (ומהר"נ שכתב שאין זה כביטול שאר איסורין כו' לא מוכח לומר שחולק ע"ז אלא שנותן טעם דגם בחוה"מ שרי זה, ובלא"ה הוכרח הר"נ לומר סברתו ע"ש), ועמ"ש המ"א (סי' תמז ס"ק מה) דכשנפלו חטים בתוך המים ונתחמצו ונתנגבו ונתערבו בתוך חטים מרובים אסור להוסיף עליהן עד ס' כדי לאכלן בפסח דהוי כמא"ל כו' (רשב"א סי' תפה), ולענ"ד מסתברא דתליא בחקירת הקדמונים אי היתר בהיתר בטל דאי היתר, אינו בטל בהיתר אינו בגדר ביטול עד שעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחלה, דמה בכך שמבטל בשעה שהוא היתר כיון שהביטול אינו בא עד שעת חלות האיסור, משא"כ אי נימא דהיתר מתבטל בהיתר דהשתא י"ל שמתבטל מיד בהיותו עדיין היתר ואינו מבטל איסור אלא היתר, ובאו"ז ה' פסחים הביא מפ"ט דכלאים דצ"ג וצ"ר שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר להביא פשתן לשם, דאע"פ שכלאים במשהו מ"מ כיון שנתבטל צ"ר בשל גמלים ברוב א"ח וניעור כשמוצא הפשתן ואע"פ שהוא היתר בהיתר. וא"כ קשה אמאי אמר רב קדרות בפסח ישברו הרי נתבטל היתר בהיתר וצ"ל דמיירי בקדירה שנתבשל בה דייסא ובלועה כולה מחמץ כו' תדע דאפי' תאמר היתר אינו בטל בהיתר מ"מ אחר ז' שעות שהי' היתר באיסור ליבטל וכ"כ בתשו' מהרי"ל (ת' קפ"ו) והובא בח"ס א"ח (ת' ק"ז) ועמ"ש הנוד"ב מהד"ת (חלק או"ח ת' ע"ב) שמביא לסתור ראיית האו"ה דהיתר בהיתר בטל מחמץ קה"פ שבטל בס', די"ל שמתבטל כשמגיע ע"פ אחר חצות, וכ"כ בחלק יו"ד (ת' קפו) וכבר קדמו באו"ז ובמהרי"ל, ועמ"ש הר"נ בנדרים (ד' נט) ד"ה שאני וז"ל דבדין הוא דליבטל היתר דזרעי אנשי לגבי גידולין דאיסורא משום דהו"ל תערובת היתר באיסור ודברים שאינם שוין מבטלין הן זא"ז אבל איסורא באיסורא כליטרא מעשר טבל בגידולין אע"פ שאין האיסורין שוין מ"מ איסור באיסור הוא ודברים שהן