אמרי שפר קלצ'קין כו

בתמורה לפי שהלאו כולל יותר מהעשה, הוא די"ל דהוי נל"ע גם כש לאו כולל יותר מהעשה, והגם שביארתי דגם לאביי י"ל דהלאו בתמורה כולל יותר מהעשה, מ"מ יש מקום לומר דלפי' קמא דפרש"י תליא בפלוגתת אביי ורבא

ולקמן (ד' ט') בהא דת"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו, פריך הש"ס ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר אותו, וקשה דלא קאמר דבעי לא ימיר אותו כדי שיהיו ב' לאוין דלקי משום דלא עקר תרי לאוי, ואין לתרץ דאליבא דרבא דגם צו"ש לוקין משום דעבר אמימרא דרחמנא דממילא הלאו כולל יותר מהעשה, בלא"ה לא הוי נל"ע, דז"א, דכבר נתבאר דגם אליבא דרבא דוקא משום דהוי ב' לאוין צריך שיהא הלאו שוה להעשה, גם דהכא מוכח דהוי הקושיא אליבא דאביי, מדפריך דלא בעי לא ימיר אותו ופרש"י דמי גרע של עצמו משל אחרים, ורבא הא קאמר התם דל"ל מה טוב ברע דעלויי קא מעלי ליה טוב בטוב דכי הדדי נינהו לכ"ש, משום דאין עונשין מן הדין, וא"כ קשה מאי פריך דמי גרע של עצמו משל אחרים, דהא אין עמה"ד ולא הו"מ למילף לענין מלקות, וע"כ צ"ל דפריך אליבא דאביי דקאמר הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע, וה"נ מי גרע של עצמו משל אחרים [וכה"ג מצינו ריש ב"ק דקאמר לא הרי שור כו' וע"ש בתוס', ומשום דזה עדיף מתולדה], והדק"ל דבעי לא ימיר אותו כדי שיהיו ב' לאוין, וההכרח לומר דלא ניחא להש"ס לומר דאתי קרא רק כדי שיהא ב' לאוין שילקה עליו, דהו"מ לכתוב בלשון שלא יהא נל"ע ושלא יסמוך העשה להלאו, והתוס' ריש תמורה ד"ה וסופג את הארבעים הקשו אמאי לא תני שמונים, ותירצו דלא נחתי למנין מלקות, ועוי"ל דלא לקי אלא מ' ותרי לאוי צריכי חד בקרבן שלו וחד בשל חבירו, וקשה אמאי לא תירצו דכיון דאיכא תרי לאוי וחד עשה עקר עשה לחד לאו ונשאר חד לאו לחוד ללקות, וי"ל שיש הכרח להתוס' מהש"פ דא"א לומר כן, מהא דקאמר הש"ס והרי תמורה כו' שאם המיר מומר כו' אלמא מהני כו' תיובתא דרבא אמר לך שאני התם דא"ק והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ולאביי אי לאו דאמר רחמנא והיה הוא ותמורתו הוה אמינא תצא זו ותכנס זו קמ"ל., ויקשה דהא אצטריך קרא דוהיה הוא ותמורתו כדי שלא ילקה רק מ', ומש"ה לפום דס"ל להתוס' בתירוצם הראשון שבדין הוא שילקה שמונים משום דאיכא תרי לאוי, יש להם הוכחה מהסוגיא דצ"ל דכיון דחד עשה לא עקר ב' לאוי, נשארו השני לאוין בשלימות בלא ניתוק: סימן טו

סוגיא דכתובות (ד' לח), בשלמא ר"ע דמתני' דנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה) לא אתיא ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטא לגמרי, אלא לר"ע דברייתא (דקנסה לאביה) אתיא ג"ש ומפקא מפשטיה לגמרי, אמר רנב"י קרי ביה אשר לא ארוסה, ארוסה בת סקילה היא, סד"א הואיל וחידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם, ולרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם מאי איכא למימר, סבר לה כר"ע דמתני', כבר הקשה הפנ"י דמאי פריך לרבה, דהא י"ל דהכא הוי גזה"כ דהבא על נערה מאורסה פטור מקנס, ויתכן ליישב זה, דכיון דפשטיה דקרא אשר לא אורשה משמע דהיינו למעט נערה שנתארסה ונתגרשה, אלא דר"ע דברייתא אמר שהדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קדושיה ואביה זכאי בכסף קנסה, מה כסף קדושיה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה אף כסף קנסה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה, א"כ מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש, נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן אשר לא אורשה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים, ולכאורה הא אכתי י"ל כפשטות הכתוב דממעט נערה שנתארסה ונתגרשה וכריה"ג שאין לה קנס, דתו לא שייך להקיש לכסף קידושיה, כיון שגם לעצמה אין לה קנס, וצ"ל דסברת ר"ע הוא דכיון דלא אשתני גופה לא מסתבר למעטה מקנס, וכמ"ש מסתברא הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, וכיון דיש לה קנס הוא של אביה ככסף קדושין [וכתב אשר לא חורשה, שאין מקום לטעות, ומעצמנו נדע דממעט ארוסה דוקא], ופריך הש"ס דנהי דמופנה לגז"ש הא מיעקר פשטא דקרא דאתי למיעוטא, וארוסה א"צ למעט דבת סקילה היא, ומשני דאצטריך למעט ארוסה סד"א הואיל וחידוש כו', ושפיר פריך הש"ס לרבה דאמר דבקנס אע"ג דמיקטל משלם דממילא מוכרחין לומר דהוי גזה"כ גבי ארוסה, וכיון דארוסה לא יצתה עדיין מרשות אביה, וכמ"ש לקמן (ד' מ"ו) דיציאה מאב אכתי מיחסרא מסירה לחופה, ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמע"י, ומהפרת נדרים הוא דנפקא ליה מרשותיה דמיפר בשותפות עם בעלה, וגם מכסף קדושיה לא נסתלק זכותו) דהא אם תתגרש ותתקדש שנית יהיה הכסף קדושין שלו, אלא דהשתא בהיותה ארוסה אין קדושין תופסין בה, ולר"א דסבר בגיטין (ד' פב) דבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם, או שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי ושמעון קדשה חוץ מראובן דאהני קדושי שניהם, בודאי יהא כסף קדושי המקדש השני לאב, וגם לפום דקיי"ל כרבנן, אינו מצד שאין לאב זכיה בכסף קדושיה, אלא דלא שייכא בה עתה קדושין, וא"כ בין אם נאמר דנתמעט ארוסה מקנס הגם דלא אשתני גופה, בין אם נאמר דלא נתמעטה אלא דקנסה הוי לעצמה ולא לאביה, אנו מוכרחין לומר דהוי גזה"כ שאין לה קנס, או דגזה"כ דהגם שעומדת ברשות האב מ"מ קנסה לעצמה, וא"כ יקשה מנלן להוציא קרא מפשטיה דמשמע דממעט נתארסה ונתגרשה מגזה"כ, הגם דכסף קידושיה הוי של אב, ובשלמא אי אמרי' דגלי קרא דגם בקנס לא משלם משום דמיקטל, א"ש דמוקי בארוסה שלא נצטרך לומר דהוי גזה"כ בעלמא לחדש מיעוט חדש, אלא דגלי קרא דלא נימא דכיון דחידוש שחדשה תורה אע"ג דמיקטל משלם, ומש"ה לא מוקי בנתארסה ונתגרשה דכיון דלא אשתני גופה וכסף קדושין של אביה, מסתבר דיש לה קנס וקנסה לאביה, משא"כ לרבה כיון דצ"ל דהוי גזה"כ למעט בלא סברא, הא עדיף לומר דקרא כפשטיה ודהוי גזה"כ למעט נתארסה ונתגרשה, ואיזה עדיפות איכא לדידיה להוציא קרא מפשטיה ולהעמיד בארוסה, [ומש"ה לא מתרץ הש"ס דאתי כר"א, וכגון שקידשה חוץ מזה, דלאו בת סקילה היא, דא"כ נצטרך לומר דהוי גזה"כ בעלמא ויקשה מנלן להוציא מפשטיה דקרא, ובלא"ה לא בעי אוקי דלא כהלכה, ומשני דס"ל כר"ע דמתני' ולא דס"ל כריה"ג, משום דקיי"ל כר"ע, וגם דהא בעי ליישב דעת ר"ע

], ויתכן עוד לומר, דכיון דלר"ע דברייתא, צ"ל דהא דשינה וכתב בלשון אורסה הוי מופנה לג"ש, וכ"ז היינו אי בארוסה הוי גילוי מילתא בעלמא דגם בקנס היכא דמיקטל לא משלם, אבל לרבה דהוי גזה"כ בעלמא, תו לא הוי מופנה, דבעי קרא באונס ובמפתה, [דאי כתב באונס סד"א דמפתה הוי ממון לזה כו', וגם אי אינו יכול למחול או שאמרה שאינה מוחלת כיון שהוא מדעתה סד"א שנותן לאביה, וכן סד"א להיפוך דאונס חמיר טפי ויש לה קנס, או דאונס כיון דשותה בעציצו גם בנתארסה נותן הקנס לאב, כדי שלא יהא הכסף שלו דכל מה שקנתה קנה בעלה], ומש"ה לא מצי אתי כר"ע דבריי' דלדידיה דהוי גזה"כ ולא גילוי מילתא בעלמא, לא הוי מופנה מב' צדדים, והגם דבתרווייהו כתיב בלשון אשר לא אורסה ולא בלשון לא ארוסה ומופנה מב"צ לג"ש, אכתי לרבה דבעי גזה"כ להוציא מדין קנס דעלמא לא הוי מופנה מב"צ [ודוקא אי הוי גילוי מילתא בעלמא, בתר דידעי' דשוה קנס לדין ממון חשיב כמופנה מב"צ]. ולר"ע דמתני' ניחא כמ"ש בש"מ דר"ע דמתני' ס"ל דסגי במופנה מצד א' ומש"ה מצי דריש הא אורסה לעצמה, או כמ"ש הש"מ בשם הרשב"א ממונטשליר דלר"ע דמתני' מהר הבתולות לג"ש וכדקיי"ל דכתובת אשה דרבנן, ודריש אשר לא אורשה לגופיה דהא אורשה לעצמה, והא דאמר מיבעי ליה לכדתניא כו' אינו לגז"ש ולא מייתי אלא דמתרץ לה במה שמתרץ הברייתא בסברת הא אשתני גופה כו'

והש"מ הקשה על הא דקאמר הש"ס ור"ע מתי חזית דאשר לא אורשה לג"ש ובתולה למעוטי בעולה אימא בתולה לג"ש