אמרי שפר קלצ'קין כה

אסור בהנאה כמת ישראל גם קודם קבורה, אכתי מיושב ההיא דריב"ב כמ"ש, ויש עוד להאריך ולבאר לדינא ע"ד חקירת המנ"מ בענין המומיען, אולם לא הרשני כעת עדיין לצרפם ולהבחינם במאזני העיון, ולעשות רצון מעכ"ת חפצתי להשיבהו בקדימה על יקרת דבריו בחד"ת: יתענג על רוב שלום כנפש ידידו הדו"ש והצלחתו אליהו באאמ"ו הרב הגאון ר' נפתלי הירץ שליט"א קלאצקי: סימן יד

הרמבים (פ"א מתמורה הלכה א) כתב וז"ל ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שבה ניתק לעשה שנאמר ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושין תמורה אם המירו אע"פ שהן מוזהרין שלא ימירו, ולכאורה מוקשה מנליה להרמב"ם הסברא שאינו נל"ע לפי שאין הלאו שוה לעשה דהא זה הטעם אינו מוזכר בש"ס, ומ"ש הלח"מ דגרס כפרש"י בתמורה (ד' ד) דגרס בגמ' דמש"ה מימר לוקה משום דהוי לאו ששוה בכל, אינו מספיק ליישב דברי הרמב"ם, דגם להך גירסא לא משמע כלל לשון הש"ס לומר דהוי טעמא לפי שאין הלאו שוה לעשה, גם דכיון שכתב הרמב"ם הטעם מפני שיש בה עשה ושני לאוין מבואר דגרס כגירסת הש"ס שלפנינו דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי, וגם מוקשה למאי הוצרך הרמב"ם לכתוב טעם נוסף

ויתכן ליישב זה, שהרמב"ם מפרש הא דקאמר הש"ס מקדים תרומה לבכורים נמי לילקי משום דבדיבורו עשה מעשה א"ר אבין שאני התם דלאו שנל"ע הוא דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו כו' א"ל אביי וכל לאו שנל"ע לא לקי והא מימר דלאו שנל"ע הוא ולקי דתנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, הו"ל ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי, וכבר תמהו התוס' דכי תעלה על דעת אביי לומר על לאו הנל"ע דלקי והרי משנה שלימה בחולין (ד' קמא) שאם לקח האם על הבנים משלח ואינו לוקה דהוי נל"ע וכן גבי נותר כו', ותירצו שהיה אביי מתמה על לאו דמעשר דלא סמיך מכל מעשרותיכם תרימו אלאו דלא תאחר, ומש"ה פריך והרי מימר כו' ואע"ג דסמך העשה אחר הלאו מיהו מדמה מילתא למילתא דכי היכי דבתמורה לקי משום דאינו מקים העשה בידים ה"נ הול"ל דמכל מעשרותיכם תרימו אע"ג שמקיים העשה בידים מיהו כיון דלא סמיך לא הו"ל להחזיקו בלאו הנל"ע, ולכאורה תמוה דמנלן להקשות ולדמות מילתא למילתא דהא שפיר י"ל דחשיב נל"ע הגם דלא סמיך העשה להלאו, ודדוקא לאו דתמורה לא חשיב ננ"ע לפי שאינו מקיים העשה בידים, וכדי ליישב ביאור הסוגיא, מפרש הרמב"ם דאביי פריך על הא דקאמר דמקדים תרומה לבכורים הוי לאו הנל"ע, לפמ"ש בתד"ה הרי אונס פי' לדידך דאמרת דמכל מעשרותיכם תרימו דלא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפ"ה הוי ניתוק להקדמה דבכורים למעשר אלמא אית לך דלאו שניתק למקצתו ניתק כולו והרי אונס דלאו דידיה ניתק גבי ישראל ולא אמרי' דניתק גבי כהן אלמא דהיכא דניתק מקצתו לא ניתק כולו, והשתא י"ל דהיינו דפריך והא מימר דלאו שננ"ע הוא ולקי, וע"כ הוי טעמא משום שהלאו כולל יותר מהעשה שהלאו כולל גם בצבור ושותפין שאין עושין תמורה, ומוכח מזה דכל לאו שלא ניתק כולו לא ניתק אף מקצתו, וא"כ ליכא למימר דהוי ניתוק להקדמה דבכורים למעשר משום דלאו שניתק מקצתו ניתק כולו, דהא אדרבה אמרינן להיפוך, ואין להקשות ע"ז דהא הכא אביי הוא דקא"ל ואיהו קאמר דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאס"ד לא מהני אמאי לקי וא"כ לדידיה לא ילקה על לאו דתמורה בצבור ושותפין דל"מ מעשיו, דלק"מ דאכתי הלאו כולל יותר מהעשה דצו"ש ישנן בלאו אלא שאין לוקין עליו, וגם י"ל דדוקא כדנ"מ מעשיו משום דעבר אמימרא דרחמנא הוי כמו שלא עשה כלום, משא"כ היכא דמהני מעשיו בעצם אלא דאיכא נזה"כ דצו"ש אין עושין תמורה, אפשר שלוקין עליו, ולסברת הרמב"ם יתכן לפרש הא דדחי הש"ס דשאני תמורה דהו"ל תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר ב' לאוי [ועמ"ש התוס' בחולין (ד' פא) דהיינו דוקא בההיא דתמורה דליכא מעשה לנתק הלאו דיהיה קדש לאו עשייה הוא] דהיינו דוקא משום דלא הוי ניתוק גמור לפי שהלאו כולל יותר שישנו בצבור ושותפין, ומש"ה אין העשה מנתק בזה לשני לאוין, ולעולם כשיש רק חד לאו, שפיר חשיב נל"ע אף כשאינו ניתוק גמור [ויתיישב קו' האחרונים שתמיד הלאו כולל יותר שישנו גם בסומא וכן מה שהקשו גבי לאו דנותר שהעשה אינו נוהג בנשים] והדר פריך הש"ס והרי אינם דחד לאו וחד עשה ולא אתי עשה ועקר לאו דתניא אונם שגירש כו' אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר, ומוכח דהיכא דניתק מקצתו לא ניתק כולו וכמ"ש התוס', ומתרץ כהנים קאמרת כהנים טעמא אחרינא הוא דרבי רחמנא קדושה יתירה, ואין הכוונה בזה לומר דכהנים לוקין על כל לאו הנל"ע, דהא אין לוקין על לאו דנותר וכה"ג, אנא דגבייהו לא אמרינן דלאו שניתק מקצתו ניתק כולו, ועכ"פ מיושב מ"ש הרמב"ם גם לטעמא שאין לאו שבה שוה לעשה, דדוקא כדלא הוי ניתוק גמור אין מנתק לב' לאוין (וכעין מ"ש התוס' בחולין שם) ולכאורה יתכן ג"כ ליישב לפמ"ש הגרע"א (מערכה יא) דהרמב"ם ספוקי מספקא ליה אי הלכה כאביי. דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ע"ש, והשתא י"ל דמש"ה הזכיר הרמב"ם שני הטעמים, משום דלאביי דלא לקי אלא היכא דמהני מעשיו לא ילקה בצבור ושותפין, ממילא לאביי אא"ל הטעם שאין הלאו שוה לעשה אלא מפני שיש בה ב' לאוין, ואליבא דרבא קאמר הטעם שאין לאו שבה שוה לעשה, אך ז"א לפ"מ שביארתי בספרי אה"ר (סי' כא) דדעת הרמב"ם הוא לפסוק כרבא וכמ"ש הריב"ש עמש"ש, וגם כבר ביארתי דגם לאביי אין לאו שבה שוה לעשה

והנה לקמן פריך מיתיבי אונס שגירש אם ישראל מחזיר הוא ואינו לוקה ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי הא נמי ללקי תיובתא דרבא אמר לך שאני התם דא"ק כל ימיו בעמור והחזר, ופרש"י בפי' ראשון דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחם דאם גירש יחזיר דכל ימיו בעמוד והחזר קאי והלכך לא עבר אמימרא דרחמנא. ומוקשה לפרש"י מאי פריך דהא הוי נל"ע כדאמר לעיל, וגם צריך להבין דמה בכך שאם גירש יחזיר דהא אכתי עבר אמימרא דרחמנא בגירושין, וכיון שהגט חל מדכהן לוקה ואינו מחזיר, ומשום דאיתקש גירושין למיתה כמ"ש התוס'. הדר ילקה הגם דל"מ מעשיו, (ודוקא היכא שמעשיו בטלים בלא"ה כגון כהן שקידש גרושת אחיו דבל"ז אין קדושין תופסין מודה רבא דלא לקי כמ"ש הנו"ב ובספרי סי' כ"א], וצ"ל דמפרש דגלתה התורה דקרא דל יוכל לשלחה לא אתי ללאו אלא לומר שכל ימיו בעמוד והחזר קאי ושאם גירש יחזיר, ועטילא כשגירש ומחזיר לא עבר אמימרא דרחמנא והא דכהן לוקה ואינו מחזיר, היינו דכיון שכהן אינו יכול להחזיר, ממילא גורם בגירושין שלא יוכל להחזירה לעולם ומש"ה כהן עבר אמימרא דרחמנא בגירושין, משא"כ ישראל לא עבר כלל, שהתורה לא הקפידה על מעשה הגירושין אלא על מה שלא יוכל להחזירה, והשתא י"ל דהא דמייתי לעיל דגבי אונס היכא דניתק מקצתו לא ניתק כולו גבי כהנים דרבי רחמנא קדושה יתירה, היינו דוקא לאביי לטעמיה דסבר דלא לקי היכא דל"מ מעשיו, אבל לרבא דמוכרח לומר שלא הקפידה תורה אלא על מה שלא יוכל להחזירה, בלא"ה ניחא דלא הוי לאו שניתק מקצתו, כיון דלפ"ז ליתא ללאו אלא בכהן וכה"ג היכא שאינו יכול להחזירה [והא דמכות ד' ט"ז יש ליישב] והא דפריך הא נמי ללקי הגם דהוי נל"ע להס"ד, אפשר דס"ל דכיון דלקמן ס"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו איכא בתמורה רק חד לאו על כאו"א, א"נ כהתוס' דחולין דהא דלא עקר ב' לאוין היינו דוקא כדלא הוי ניתוק גמור, ס"ל אליבא דרבא דהא דלקי בתמורה היינו לפי שאין הלאו שוה לעשה שהלאו כולל צבור ושותפין שאין עושין תמורה ולוקין משום דעבר אמימרא דרחמנא, ומש"ה פריך דכיון דלאו דלא יוכל לשלחה כולל גם כהן דגביה ליכא לעשה דחזרה, גם ישראל ילקה, ודוקא לאביי דצבור ושותפין שאין עושין תמורה לא לקו, דעמילא ליכא למימי טעם המלקות