אמרי שפר קלצ'קין כא

עובר שבמעי אמו לא דריש מזה הא דאמרה תורה הצל דמו של זה כו' ויליף דרוצח ניתן להצילו בנפשו מהא דמקיש רוצח לנערה המאורסה דאף רוצח ניתן להצילו בנפשו, ועמ"ש התוס' וז"ל וא"ת ומוהוכה בכל אדם נפקא כדדרשי' לעיל וי"ל דהתם רשות ואשמועינן קרא דאין לו דמים אבל הכא קמ"ל דחובה להציל יע"ש, וכיון דהך קרא בישראל כתיב י"ל דבב"נ אין היתר להרוג את הרודף, אבל לשיטת הבבלי שאינו נחשב כלל כרודף יקשה דמהכ"ת נימא להתיר זה בב"נ ולהרוג בידים, ואולי ס"ל להתוס' בפשיטות דמותר לב"נ להרוג הרודף אותו וכח"ש להדיא התוס' בע"א (דף י' ד"ה חד) די"ל שהיה ירא פן יודיעו הדבר כו' והיו גורמין להורגו ואמרינן אם בא להורגו כו' יע"ש, ומ"ש התוס' בלשונם בדרך ספק דאפשר דאפי' לב"נ שרי, היינו משום דלהש"ס דילן אין העובר נחשב רודף כלל ולהירושלמי דהוי רודף ממילא שרי, וזה שכתבו דאפשר דשרי דשמא קיי"ל כהירושלמי: סימן יב לאחי הרב שי'

מ"ש להקשות בשם הציון ירושלים בירוש' סנהדרין על הירוש' הובא בתוס' שם די"ב, שנטמאו בימי יחזקיהו לפי שמצאו גלגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח, והקשה דהא אמרי' בזבחים (ד' קיב) דא"י בדוקה וגם אליבא דר"ל הא עכ"פ ירושלים בדוקה מטומאה. לדעתי י"ל דכיון דמת מצרי אינו מטמא באהל וגם בלא"ה אפשר שלא היתה הגלגלת שלימה וחסרה כסלע ולא היתה כרובע הקב ואינו מטמא באהל, וגם דבנזיר (דף י"ב) הוי איבעיא אי צריך שדרה וגלגלת דוקא, וא"כ י"ל דא"י בדוקה דוקא מטומאת מת גמור שמטמא באהל וכדי שלא יארע תקלה וטומאה, משא"כ ממת מצרי ועצם כזה שאינו מטמא באהל אלא במגע, וממגע הדבר בנקל להזהר ולהשגיח שלא יתטמא במגע, שפיר י"ל דמזה אינה בדוקה כיון דליכא בזה חשש מכשול שהנגיעה היא דבר, הנראה וניכר, ואין להקשות מהא דקאמר לא בושה וכלמה היא לנו שנגזור טומאה כו' איה מתי מבול כו' דהוו ופנינהו ושבדוקה ממתי מבול די"ל לפמ"ש התוס' בנדה (דף ע') ד"ה ואין נציב מלח, דאי לא הוי נציב מלח מטמא אפי לר"ש באהל ומשום דאחר מתן תורה דאיקרי ישראל אדם איכא לפלוגי, אבל קודם מ"ת אין חילוק ובשם הר"מ מפונטיזא שהביא מנזיר (ד' נד) דמרבה מתים שלפני הדיבור ודקודם מ"ת מטמא אע"ג דלא איקרו אדם כו' וא"כ י"ל דמש"ה בדוקה ממתי מבול לפי שמטמאין באוהל משא"כ ממת מצרי או גלגלת שחסרה שאינו מטמא באהל דמזה אינה בדוקה כיון דליכא בזה חשש מכשול מטומאה וכמ"ש, וע' נדה (דף סא) מעשה בסלע בית חורין כו' ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות כו' הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים, הגם דבבית ב' ג"כ היה בדוק כמפורש בסוגיא, ומשום דכל הבדיקה היינו שהמקום המוחזק בטהרה הוא טהור ואותו הסלע היו מחזיקין בו טומאה, ואולי לזה מייתי הש"ס התם מ"ש ויבא הפליט כו' זה עוג שפלט מדור המבול ופרש"י שברח לא"י, דהיינו לומר דא"י בדוקה במקום שאין מחזיקין בה טומאה וע' שבת (ד' לב). ובלא"ה ניחא לפמ"ש בסוכה (ד' מט) שיתין מחוללין ויורדין עד תהום כו' היינו חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים וע' מעילה (ד' יא) וזבחים (ד' נד) ובפ"ג דנדה דהר הבית והעזרות היה תחתיהם חלל מפני קבר התהום וי"ל שלא היה טומאה רצוצה שהיה חוצץ בפני הטומאה [וגם לא הי' דין קבר סתום שלא הי' שם בנין בפרט שלא הי' אלא גלגלת בלבד ובפרט במצרי דאף למ"ד דמטמא באהל אינו מטמא כה"ג] וא"כ הקריבו על המזבח בטהרה, ומה שנטמאו בימי חזקיה [ולהירוש' פ"ה דסוטה בימי חגי) היינו כשירדו לתקן את המזבח או משום דאחת לשבעים שנה יורדין ומלקטין יין קרוש כו' ומוציאין מתוך השיתין שלא יתמלאו יין מן הנסכים וע"י הפינוי וחפירה נסתבב ואירע שנגעו ממש במזבח ונטמאה בנגיעה כמ"ש בסוף חגיגה, או למ"ד דמטמא טומאת אהל י"ל ג"כ שמקודם היה חלל מפסיק וכשירדו לפנות ולתקן נסתבב שבאה הטומאה ונתגלגלה למעלה עד שלא היה דבר חוצץ בפני הטומאה שבוקע ועולה למעלה, וא"כ מקודם לא הי' חשש טומאה תחת המזבח לפי שהי' תחתיה חלול והשיתין מפסיקין, ומה שתחת השיתין לא איכפת לן, וחצרות שבירושלים היה תחתיהן חלול מפני קבר התהום משום דמעלה עשו בפרה, ומשום שמוחזקין בטהרה לא הי' חוששין לזה אי לאו משום מעלה, והכא במזבח שהוצרך להיות חלול במקום השיתין ואף אי ידעו שיש תחתיו גלגלתו, של ארונה לא היה שום חשש טומאה, שפיר הוי בדוק זה מטומאה ולא הוצרכו לפנות זה כלל, אלא דבשעת חפירה ופינוי נשתכח ואז נסתובב שגרם טומאה, וכיון שלא בא מזה תקלה ומכשול והקריבו תמיד על המזבח בטהרה שפיר היה בדוק, אלא דבשעת חפירה נסתובב שנתגלגלה הגלגלת ממקומה ואז גרמה טומאה ואז פינוה משם, ועכ"פ הא ראינו דמפני מעלה חששו ושהיה במציאות קבר התהום אלא שבודאי לא נכשלו מקודם בהקרבה בטומאה

ומצאתי להמל"מ פ"א מבית הבחירה שהוכיח דמקום המזבח לא היה תחתיו חלול ממ"ש בזבחים ד' נ"ח וכ"ת דעביד מחילות בקרקע ושחט בהו וכה"ג מי הוי מזבח כו' שלא יבננו לא ע"ג מחילות כו', וכן הוכיח מדנטמאו כשמצאו גלגלת ארונה תחת המזבח, ואי אמרת שגם המזבח הי' בנוי כפין ע"ג כפין הא קיי"ל דטפח על טפח חוצץ בפני הטומאה וא"כ אף כשמצאו טומאה תחת המזבח לא נטמא, ולענ"ד לא מוכח מידי מההיא דזבחים, דהא כבר כתבו התוס' בזבחים (ד' סב) ד"ה ולא ע"ג מחילות דבור של שיתין לא היה חשיב מחילה כיון דהוא צורך מזבח, וא"כ ה"נ י"ל דאותו חלל מעט שהיה תחת המקדש מפני קבר התהום לא חשיב מחילה כיון דהוי צורך מזבח להזהר מחשש טומאה, ודוקא על הא דקאמר וכ"ת דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו פריך שפיר דכה"ג מי הוה מזבח, דז"א צורך מזבח לעשות מחילה גדולה שיוכל לשחוט שם. וכן מה שהוכיח המל"מ מדנטמאו כשמצאו גלגלתו של ארונה היבוסי, ג"כ י"ל דאדרבה משמע דכיון דמקום המזבח הי' בדוק בודאי לא נכשלו בהקרבה בטומאה ומשום שלא הי' טומאה רצוצה שהיה חלל מפסיק אלא דעכשיו שירדו לתקן המזבח או לפנות היין קרוש מהשיתין אירע שנתגלגלה הטומאה למעלה עד שלא הי' דבר חוצץ בפני הטומאה ונטמא בטומאת אהל או שאירע שנגע ממש במזבח ועכ"פ לא מוכח מידי, ומיושב כמ"ש סימן י' יום ב' כ' אלול תרמ"ה כבוד ידידי הרב הגאון כו' מו"ה בנימין בישקא נ"י לאזמאן אבד"ק קאפציווא קנישין וכעת במרעסטינא

קבלתי יקרת קונטרסו אשר האריך לפלפל בדברי המל"מ פי"ד מהלכות אבל, בענין המומיא מחנוטי המצרים הקדמונים הנמצאים בחרבות מצרים העתיקה, והנני בזה למלאות חפצו להשיב הנלע"ד בזה

א) מ"ש כת"ר דיש מקום לחלק בין קודם קבורה לאחר קבורה, לפום דקאמר בע"ג (ד' כט) ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה. והתם מנלן אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים, והקשו התוס' דבכריתות (דף ו) דרשינן וערפו שם שם תהא קבורתה, ותירצו דאצטריך תרווייהו דאי משום דכתיב כפרה אמרינן לאחר עריפתה מותרת דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ואי מוערפו שם ה"א אינה אסורה עד לאתר מיתה לכך אצטריך כפרה כתיב בה כקדשים דמיתסר אף מחיים, דהשתא י"ל דשאני קודם קבורה דהוי ילפותא מדכתיב בה כפרה, משא"כ אחר קבורה דהוי ילפותא מוערפו ילפינן מינה גם למצרי: