אמרי שפר קלצ'קין קנט

הלכתא לאו דמבטל עכו"ם כו', ולא קאמר דלענין להתיר מגען בשתיה, משום דלענין זה לכ"ע א"צ קבלת ז"מ (אך יש לדחות די"ל דס"ל דליכא למ"ד דכשאינו עע"ז מותר בשתיה. א"נ דס"ל דג"ת דוקא בזמן שהיובל נוהג ולא נאסר עדיין יינן), ועמ"ש הש"מ בב"ק (דף קיג) בשם המאירי וז"ל כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדתות ועובדי האלהות על איזה צד אע"פ שאמונתם רחוקה מאמונתינו אינם בכלל זה אלא הרי הן כישראל גמור לדברים אלו אף באבידה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חילוק עכ"ל, ושפיר כתב העקרים להלכה גם לענין הלואה בריבית. והנה כמ"כ יש להוכיח מדקאמר ביבמות (דף מה) ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא (פרש"י שלא טבלה אמו כשנתגיירה) א"ר אסי מי לא טבלה לנדותה יע"ש, ולכאורה קשה דכיון שחשוד על החמור לדור עמה בפרהסיא באיסורא, ה"נ חשוד על הקל שלא טבלה לנדותה דהוי רק גזירה בעלמא ואין בה נדות מה"ת קודם גירות ע' רש"י סנהדרין (דף פב) וע"א (דף לו), וזה דבר ידוע לכל שאין לה דין גיורת קודם טבילה וא"א שיטעה בזה, ועכצ"ל דגם קודם טבילה כיון שהתנהגה בדת ישראל אין לה דין ארמית וע' רמב"ם פי"ב מא"ב ה"ה בבת ג"ת דאין קנאים פוגעין בו, אבל מכין אותו מכת מרדות, והרמב"ם ס"ל פ"א מאישות דבלא קדושין לוקה מה"ת לפי שבעל קדשה, ובזה לא כ' שלוקה מה"ת, משום דאיתא בספרי, הובא ברמב"ן פ' תצא, לא תהיה קדשה מבנות ישראל, אין אתה מוזהר עליה באומות, דבהו ל"ש זה (דל"ל דקמ"ל שאין מוזהרין למחות בידם, דל"צ קרא כיון שאין מוזהרין ע"ז), ומש"ה הגם שהיה הדבר מפורסם דהא קרו ליה בר ארמייתא, מ"מ לא נחשד לעבור על איסור נדות מדרבנן, ובפרט להראב"ד פ"א מאישות, דממילא ליכא גזרה מדרבנן אטו קדשות. ואס"ד דלכל מילי כיון שאין היובל נוהג ליכא דין ג"ת, הויא עכו"ם קודם גירות והדר אסור מה"ת בפרהסיא, וכ"ש שחשוד על נדות מדרבנן, אע"כ דדוקא לענין ישיבת הארץ, דקאי היקשא ע"ז, הוא דאמרי' דבזמן שאין היובל נוהג אין ג"ת נוהג, ועכ"פ פשיטא דלענין אבידה וטעות וכה"ג, אינו נחשב כעכו"ם, כל שהוא מאומה דלא פלחי כוכבים. ובס' חסידים סי' שנ"ח וז"ל נכרי הזריז בז' מצות שנצטוה לב"נ הזהר מטעותן שטעותן אסור וחשיב לו אבידה, אל תזלזלהו אלא תכבדהו יותר מישראל שאינו עוסק בתורה, וכתב סי' תכ"ו (הובא במ"א סי' קנז) דאע"פ שאמרו מותר לשנות דרך שלום, אם יבא נכרי או יהודי ויאמר לאדם תלוה לי מעות ואינו מלוה לו ברצון כי ירא פן לא יפרע לו, אינו יכול לומר לו אין לו כו', שאסור לגנוב דעת הבריות. ובסי' ת"ר שגזל נכרי יבא לכמה רעות יותר משהיה גוזל לישראל שזה חוטא אחד יאבד לשאר יהודים הרבה טובה, ובסי' תרס"א וז"ל לא עשיתי לשום אדם רעה אלא לאותו נכרי הייתי מטעה אותו ועושה לו עול, הרי כשמת מלאכו הגיד לו וצעק ע"ז והקב"ה עושה משפט לעשוקים בין יהודי בין נכרי, הרי דהגם שלא התודע להנכרי בחייו מהטעות, נענש ע"ז, ואין צורך לטעם חלול השם אלא בעובד כוכבים, ע' סי' שצ"ה, ועיין בשאילת יעבץ (ח"א ת' מא) שהאומות בימינו שהם בעלי דת מאמינים בבורא עולם ושכר ועונש, גם כשעוברין על ז' מצות, יש להם מדור וחלק לעוה"ב כפי הראוי להם, כי חסידי או"ה יש להם. חלק לעוה"ב, וגם פושעי או"ה אין נדחין ואית להו תקנתא יע"ש, והנה לדעת הב"ח בענין מתנת חנם, מבואר דה"ה לענין חניה בקרקע, דהא מחד קרא ילפי לה [ובפרט היכא. שהוא לצורך, שעי"ז יוכל אח"כ להתקיים ביד הישראל, ועדיף מתועלת ריוח בעלמא דמזבנת אובדית וע' ב"ק (דף פ) ב"מ (דף קא) ומ"ש הר"ן גיטין גבי שחרור, וע' יו"ד סי' ק"כ דאם שכח ולא הטביל כלי מע"ש יתננו לעכו"ם במתנה כו', ומ"ש במק"א לענין מכירת בכור באופן שיש ביטול מקח, ובענין קנין חליפין, וה"נ כשהוא אדרבא לטובת המוכר, שעי"ז יתקיים הקרקע בידו] ועמ"ש לעיל סי' מ"א לחקור לדעת הב"ח אם מותר לקנות בשר טרפה להאכיל לפועליו ישמעאלים בזה"ז, וע' בשאלת יעבץ ת"ב ת' נ"א דכשהוזמנו להעיד בערכאות על כתב חילוף שיש לאינו יהודי על ישראל והישראל כופר חתימת ידו, אין אומרין לאדם חטא ועבור על חמורה שבחמורות שהעולם נזדעזע עליה, כדי שיהא חוטא נשכר, מי התיר לו לכפור בבע"ח א"י, הרי אמרה תורה וחשב עם קונהו, ואיתנהו לכלהו איסורי דגזל ועושק וחלול השם דחמיר, ואסור לעזור לרשע אפי' אם הוא עני ואף לסייעו להכריחו על הפשרה אסור, ומסייע ידי עוברי עבירה להחזיק ידי חוטא ואשם יע"ש, ובפ"ב דמסכת שמחות הלכה ט' תנא הגונב את המכס ואת החרם ה"ז שופך דמים ולא ש"ד בלבד אלא כאילו עובד ע"ז ומגלה עריות ומחלל שבתות ע"ש [וע' מכות (דף כד) כספו לא נתן בנשך אפי' בריבית עכו"ם, והיינו דקאמר בנדרים (דף מט) דביהודאי תרווייהו אסירן שנזהר אף מריבית דעכו"ם], ופשיטא דבימינו אלה איסור גמור להטעות לא"י, ורק בימים הראשונים נשאר אצלם מעניני הבלי עבודת האליל, כידוע מהטייטאנים נארמאנדים וקעלטים הקדמונים, וגם לא היו גדורין בנימוסים ומשפטים, וגם האפפיורים השחיתו ופרצו חוק ומוסר בנתנם ספרי כפרת פשע (אינדולגענציא) בעד בצע כסף וניתן רשות לעשק ולרצח ולעשות כל תועבה, ודרכי ומפעלי כמרי הדאמיניקאנים אשר שדדו רצחו ונאפו, גלוי וידוע לכל קורא דברי ימי קדם, ולא כן בימינו אלה, אשר גם מחזיקי ומעריצי האפפיור, ישמרו חוק ונימוס, ומענישים לכל זד ועושה עול, וע' רמ"א (ת' קכד) בענין שנתפשט המנהג במדינת מעהרין בפרט ובכלל בשאר מדינות להקל בשתיית סתם יינם, וכתב בלשונו דקצת ראיה לבני מדינת מעהרין לומר שקבלו מאבותיהם לנהוג היתר כו' כ"ז נראה לי בטעם המקילין כו' וחלילה לי לומר לסמוך על דברי כו' שלא באתי רק להראות קצת פנים להיתר אבל לא לסמוך ע"ז כלל כו' יע"ש, ואולי לזה הקילו ביחוד במדינת מעהרין בזה, לפי שמרבית תושביה היו מתלמידי וכת הוס, ונקראו האחים בני באהמען ומעהרן, והתפשטו בארץ בזמן יותר ממאה שנה קודם הרמ"א זצ"ל, והמה שקצו ותעבו מעללי הדאמיניקאנים ופסילי הבליהם, ושמרו חוק ומוסר, והנה הרמ"א שם סיים שאסור לשנות המנהג וכל הפורץ גדר כו', וכ"ז הוא לענין שיש להחמיר שלא לשנות המנהג. אבל חלילה להורות היתר בטעות א"י ולומר שיש להם דין עכו"ם, לפי מה שנתבאר שאסור מדינא, ולא מצד חה"ש בלבד (וע' ר"י ברונא ת' רע"ב)

וברמב"ם שם ה' מלכים וז"ל אפילו עובדי כוכבים צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, וכן מפורש בגיטין (דף סא), ובש"כ יוד סי' קנ"א וסי' רנ"א ס"ק ב' דלאו דוקא עם עניי ישראל אלא אפילו עניי עכו"ם לחוד מפרנסים, רק דקמ"ל רבותא דהגם שיש דין קדימה לקרובים, עי' נדרים דף ס"ו, מפרנסין אותן בשיווי בכלל עניי ישראל, ונותן ע"ז טעם משום דכתיב ורחמיו על כל מעשיו, לזאת החיוב להדבק במדותיו ולרחם גם על עניי עכו"ם, ומוכח מזה דמ"ש מפני דרכי שלום, אין הכוונה שלא ינטרו שנאה לישראל, אלא דקאמר שעי"ז שידבקו ישראל במדת החמלה ורחמים על כל יציר נוצר, יהיה שלום לישראל, וכמ"ש וכל נתיבותיה שלום, וכהא דאיתא בירושלמי דעירובין פ"ז הלכה ט' מפני מה מערבין בחצרות מפני דרכי שלום, מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחברתה ושלחה עירובה ביד ברה, נסתיה וגפפתיה ונשקיתיה אתא אמר לאמיה אמר הכין רחמה לי ולא הוו ידעה, מתוך כך עשו שלום הה"ד דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, הרי דפירוש מפני דרכי שלום, היינו שעי"ז אוהבין זא"ז ונעשה ביניהם שלום אמת, וה"נ הפירוש שיהא שלום אמת עם העמים, כאשר ידבקו ללכת בדרכי ה' המרחם על כל מעשיו, וכבר ארז"ל על הכתוב ואהבת את ה' אלהיך, שתהא מאהב שם שמים על הבריות, שירחיק עצמו מן הגזל מכל אדם, שהגונב מעובד כוכבים סוף שיגנוב מישראל כו', ולא נתנה תורה אלא לקדש שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים יע"ש בילקוט, וזה מ"ש בב"מ (דף סא) יצ"מ דכתב רחמנא גבי שרצים ל"ל כו', מ"ש הכא המעלה דכתב רחמנא א"ל לכדתנא דבי רי"ש אמר הקב"ה אלמלי העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים די, א"ל