אמרי שפר קלצ'קין קנד

גונא גס בה כמ"ש ביבמות (דף קיא). וכיון דהיתר יחוד עם אמו בכל גונא ה"נ באיסור העריות גם כשבעל, וע' קדושין (דף פא) דמתייחד עם אחותו וקשה דהא יליף מקרא דדוקא עם אמו, וי"ל דבתר דאהני דלא מיגרו ביה לאינש בקריבתא כמ"ש ביומא (דף סט) מותר להתייחד עם אחותו, וסנהדרין (דף קג) שא"ל אמו לאמון כלום יש לך הנאה כו' הגם דאמון קמי זכריה בן עדו הוה, ומש"ה מותר להתייחד עם אמו ומש"ה אמרי' גדר גדול גדרה תמר כו' גזרו על יחוד דפנויה, הרי שנאסר אז יחוד אחותו דהא אחות אמנון היתה ונהי דלאו בת נשואין הואי מעכה לפי שלא נתגיירה עדיין אכתי לענין הא דלא תקיף יצריה באחותו אין לחלק [ולהתוס' שהיתה מעוברת מקודם ניחא] ומוכח כמ"ש דדוקא בתר שנבטל יצה"ר בקרובות הותר היחוד, (וע' נדה י"ט נ"ח תולה בבנה וע' ברכות דף נ"ז יבמות (דף צז). ומ"ש אחי הרב ר"ז שי' ליישב ק' רע"א, דשאני כשהיתה מכבר גרושתו דאסור להחזירה לעולם ומש"ה חיישי' טפי, ז"א דכל א"א הוי בכלל שאין לה היתר, גם דהא כשבעלה פנויה יש לה היתר, ודקאמר מה נדה שהוא בכרת כו' היינו דילפי' מסוגה בשושנים, ומ"ש התוס' דיחוד דנדה מנלן דשרי, היינו דכיון דיחוד דעריות מה"ת הול"ל דסוגה בשושנים קאי להתיר הוא בבגדו כו', ותירץ דנדה יש לה היתר ולמילף מנדה שפיר יליף דנדה בכרת וסוטה בלאו, והסברא דנדה יש לה היתר מהני דממילא איכא לאוקי מ"ש סוגה בשושנים על יחוד, וסוטה אינה ערוה ודאית

ובתוס' ד"ה ואומר דמאחר שאין היתר לאיסורא אין מתון בדבר אם לא עכשיו אימתי, ומוקשה לכאורה דהא גם זינתה ויושבת תחתיו אסורה ביחוד גם היכא דליכא טעמא דאם לא עכשיו אימתי (שחושש שתמות ע"י שתיה) וי"ל דס"ל כמ"ש הרמ"ה דזינתה שריא ביחוד משום דמאיסה בעיניו, אלא דהכא דאין מתון בדבר דאם לא עכשיו אימתי חוששין, אך ז"א דהא דאמרי' בסוטה (דף כה) דמשכחת לה דיש לה היתר דאי בעי מחיל לקינויו ובעיל, לכאורה תמוה דהאמרי' מ"ש ת"ח דגמירי דאי בעי למיבעל א"ל אחלי לקינוייך ובעלה א"כ בעינן ב' ת"ח לזה גופא, וגם צ"ע לשון מ"ש ת"ח, דהא להס"ד גם אינשי דעלמא לא בעינן. וגם לתירוץ הש"ס קשה דטורח זה למה, שנוכל להגיד לו הדין ולמה יעשה איסור בכדי, שאם לא ימחול הקינוי ג"כ לא יועיל השתייה כיון שאינו מנוקה מעון, ואם ירצה לבעול בודאי ימחול הקינוי, וי"ל דהא דמוסרין לו ב' ת"ח היינו משום דקודם שתיה אסורה לו גם בשאר קירובין וחיישי' שיתפייס ויעבור על איסורי הקירובים (שאינו ברור בעיניו שזינתה) ומ"מ לא ירצה למחול הקינוי לפי שירצה להשקותה כדי שיבורר לו האמת, ומתוך הקירוב יבא שיבעול וימחול הקינוי ולא ניחא לן שיעבור על איסור קירוב ושימחול הקינוי ויבעול כיון דוקינא את אשתו הוא רוח טהרה, ולר"ע הוא חובה כדי שלא יפרוץ זנות בישראל, לזה מוסרין לו ב' ת"ח [דפחות משנים א"א דשמא יצא א' מהן כו'] שלא יבאו לידי קירוב וממילא לא יבאו לידי ביאה ומחילת הקנוי, ודאי בעי למיבעל א"ל אחליה לקינויך הוי דוקא אם יראו שרוצה לבעול [ות"ח דוקא דעדיפי כמ"ש הש"ס לענין התראה] ומדקאמר תאמר בסוטה שאין לה היתר דמשמע שאין לה היתר בעצם, מוכיח הש"ס דל"מ מחילה דנהי דבעי ב' ת"ח מ"מ מדמבואר בלשון שיש חשש ביאה באיסור לפי שאין לה היתר, מוכח דל"מ מחילה, ולפ"ז אא"ל כוונת התוס' דאם לא עכשיו אימתי לפי שתמות, דהא אם יבעול ידע דשוב לא תשתה לפי שאינו מנוקה מעון, אלא הכוונה לפי שאסורה עליו לעולם

מ"ש כ"ת דלרמב"ם י"ל הא דבכורות (דף מה) נודר ועובד כפשוטו שנודר נשים האסורות לו ומיגו דחל אחייבי עשה חל אחייבי לאוין, והדק"ל קושיית הש"כ מאי פריך דלמא אזיל גבי חכם דהא אין התרה לנדר איסור, דלפ"ז אין הכרח לפ' דנודר מפירות, ז"א דכבר הביא הא דחשוד על הדבר א"נ אף בשבועה ודוקא לפי שנודר מהפירות הגם דתלוי באיסור הנשים הפסולות לא מיקרי חשוד לאותו דבר, ושפיר פריך דלמא שרי לי' חכם דעכצ"ל שנודר , מהפירות, דמהנשים הוי חשוד לאותו דבר סימן פח

חולין (דף קמ) רבינא אמר הכא במ"ע בעוף שהרג את הנפש כו' אלא לשחיטה, נשאלתי מהרב החריף ר' ישראל מרדכי משעדליץ, דא"צ קרא למעט דהא אפי' נגח ע"פ ע"א פסול לקרבן, ונוכל למילף בהקישא דמכשיר כמכפר דפסול לצפרי מצורע. והשבתי לו דהא כל מה דמוכיח הש"ס דקרא מן הצאן להוציא את הנוגח הוי אפי' ע"פ ע"א היינו כדאמר בבכורות (דף מא) דע"פ ב' עדים בני קטלא נינהו ול"צ קרא למעט והוי כסוגיא דמנחות (דף ו). והסוגיא דחולין הא ס"ל דלא ממעט ממשקה ישראל אלא כשלא היה לו שעה"כ, וכמ"ש בתוד"ה למעוטי צפרי עה"נ דבעי קרא משום דלא ממעטי' ממשקה ישראל כו'. וא"כ י"ל דאצטריך קרא דמן הצאן למעט דוקא נוגח ע"פ ב' עדים. ואין להקשות דגם אי לא נתמעט מקרא דמשקה ישראל א"צ קרא למעט דכיון שאסור בהנאה אין בידו להקדישו, די"ל דאצטריך קרא אם נגח בהיותו כבר הקדש דהא שור הקדש שנגח היה חייב מיתה לרבנן בב"ק (דף מד) גם דהא יש סוברין שיש זכיה באיסורי הנאה כשיטת הריב"ש שהביא מההיא דע"ג (דף מב) וע' מ"א (סי' תקפו) ובפסחים (דף כט) תוס' ד"ה בדין וע' פסחים (דף לג תוס' ד"ה תתן), ולר"ת דשוה"נ אינו נאסר מחיים בודאי ניחא, וע' תמורה (דף כח) שהקשו התוס' למה לי ק"ו לרובע ונרבע ע"פ ב' עדים תיפוק ליה ממשקה ישראל מן המותר לישראל והרי הוא אסור בהנאה ותירצו דאצטריך היכא דשחטו והקריבו קודם שנגמר דינו, והשתא קשה מנלן דמן הצאן למעט כשנגח ע"פ ע"א דהא י"ל דאתי למעט דוקא ע"פ ב' עדים וכגון ששחטו והקריבו קודם גמ"ד וכן גבי רובע ונרבע יקשה כן, ויש ליישב דגם לפום דמסיק הש"ס דמה לבעל מום שכן מומו ניכר תאמר ברובע ונרבע אינו פירכא אלא בנרבע ע"פ ע"א ולא ע"פ ב' עדים והקריבו קודם גמ"ד דהא כבר הקשו התוס' אמאי לא קאמר אתנן ומחיר יוכיח, וצ"ל דסד"א דגם אתנן ומחיר בלא ב' עדים מותר למזבח, וא"כ רובע ונרבע ע"פ ב' עדים והקריבו קודם גמ"ד ידעינן מק"ו דאתנן ומחיר יוכיח וע"כ דקרא אתי למעט אף נוגח ונרבע ע"פ ע"א. ולהסוגיא דחולין דבעי למעט צפרי עה"נ האסורין בהנאה כ"ש דבעי קרא למעט כשנגח ע"פ ב' עדים והקריבו קודם גמר דין

ובתוד"ה שלא יזדווג וז"ל צ"ע היאך משמע זה מטהורות וא"ת וחיות למה לי, ויש להבין מדוע לא הקדימו התוס' להך קושיא על רנב"י דקאמר למעוטי צפרי עיר הנדחת, ויתכן ליישב עפמ"ש התוס' בכריתות (דף כה) דהא דיליף דעגלה ערופה וצפרי מצורע אסורין מחיים דע"כ הך בנין אב דמכשיר כמכפר לא אתא אלא ללמד על צפרי מצורע דאסורין מחיים, ועפ"ז נשמע דלמ"ד טרפה חיה דאצטריך הך בנין אב דמכשיר כמכפר למעט טרפות דלא ליתכשרו לטהרת מצורע ליכא למילף דצפרי מצורע וע"ע אסורין מחיים, וא"כ מיושב שלא הקשו התוס' כן אליבא דרנב"י, די"ל דסבר דטרפה אינה חיה ואייתר בנין אב לומר דע"ע וצפרי מצורע אסורין מחיים, ואילו לא הוה כתיב חיות לא הוה ידעינן דאסורין מחיים לפי שהיינו אומרין דלא אייתר בנין אב להכי אלא למעט טרפות, ומש"ה הקשו התוס' כן דוקא אליבא דרבא (כפי הגירסא בגמ') ואיהו הא ס"ל דאין ע"ע נאסרת עד לאחר עריפה ואין לנו צורך שיהא הבנין אב מיותר ובזה מדוייק הא דבכריתות (שם) מביא בלשון דתניא ובחולין (שם) איתא זה בשם תנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר כו'. משום דילפותא דע"ע וצפרי מצורע אסורין מחיים אינו אלא למ"ד טרפה אינה חיה ודלא כתנא דברי"ש בחולין (דף מב), והכא קאמר בשם תדבר"י ודהוי גם כמ"ד טרפה חיה ויליף מינה למעט טרפות. אך עי' בקדושין (דף נז(): ועמ"ש הר"ש פי"ד דנגעים משנה ה' דממעט טרפות מדתני דבי ר"י כו' עשה מכשיר כמכפר צפרי מצורע כעגלה ערופה ומההיא דרשא לא שייך למעוטי מחוסר אבר דא"כ אפי' כל מומין נמי וקיי"ל דאין מומין פוסלין אפילו בחטאת העוף, ותמהו המפרשים דהא שנינו בסוטה (דף מה) דאין המומין פוסלין בעגלה ערופה, ולחומר התמיה נלע"ד דאולי כוונת הר"ש להוכיח דמהאי