אמרי שפר קלצ'קין קנג

ואין מים בודקין אותה, וא"ש דעת הרמב"ם דס"ל כרבא ודלא כרמב"ח, ומ"ש אמן שלא שטיתי ארוסה כו', מיושב להמסקנא כרנב"י דאמר ע"י גלגול, וקנא משנשאה ואסתתר ומגלגל שלא זינתה משנתארסה, וכ"כ הרמב"ם פ"ד ה' י"ז, וכן מיושב לאוקימתא דר"פ, ועפ"ז מיושב הא דקאמר הכא דתגלי מלתא למפרע דסהדי שקרי נינהו, די"ל דרב עמרם דאמר הכא דרב ששת אנהר לן עיינין ממתני', אזיל לטעמיה שם ביבמות, דקאמר ג"כ בשם ר"ש דמוכח דיש חופה לפסולות מהא דאמן שלא שטיתי ארוסה יע"ש, וא"כ ע"כ צ"ל כרמב"ח ועכצ"ל ל שהמים בודקין גם כשבא ביאה אסורה מימיו, כל שלא בא עליה אחר שנסתרה, אך ז"א דשאני הך איסורא דהוי רק מדרבנן, הוא דס"ל לרמב"ח דלא חשיב בשביל זה אינו מנוקה מעון, ורמב"ח לטעמיה בפסחים (דף לט) דבעי מהו שיצא י"ח במרור של מע"ש כו' מרור דרבנן נפיק כו', ולא משוה לה כשל תורה, ורבא לטעמיה דאמר התם, מסתברא מצה ומרור כו' ע"ש (והגם דקאי התם לריה"ג ואיהו ס"ל בסוטה (דף מד) שחוזר מעה"מ אף כשעבר על ד"ס, מ"מ רבא קא"ל גם למאן דפליג התם, וס"ל כריה"ג רק לענין מצה של מע"ש), ולטעמיה בשבת (דף כג) דספק דדבריהם בעי ברוכי, וביבמות (דף כ) קאמר דשאינו מקיים ד"ח כו' וכן לטעמיה בנדה (דף יב) יע"ש, וכן בגיטין (דף נה) דכרת שע"י דבריהם כו' (לפרש"י י"ל דשאני לענין ממון וע' גיטין דף לז), ולטעמיה בב"מ (דף נו) דאמר שמואל שפיר קא משני כו' יע"ש, ואביי לטעמיה קאמר דוכי עשו חכמים חיזוק כו', וכן בכתובות (דף נו), וכן רבא לטעמיה בב"מ (דף פט) דקאמר מי איכא מידי דבארץ קבעא כו' יע"ש בפרש"י ומשום דכל דתיקון רבנן כו', והנה מה שהקשה המחנה לוי עמ"ש דתגלי למפרע דסהדי שקרי נינהו, דדלמא בא עליה בעל בדרך, והגם דשני ת"ח מלוין אותו בדרך אכתי תרי ותרי נינהו ותעמוד בחזקתה שאסורה בתרומה קודם שתיה, לק"מ כיון שעל מה שמעידין שלא בא עליה בדרך, אין אדם מכחישן (ועמ"ש האחרונים בענין הזמה והכחשה, מה שנאמנים האומרים עמנו הייתם, לפי שאין בזה הכחשה, ודמש"ה כ' רמב"ם דליכא הזמה כשיש בזה גם ענין הכחשה), וגם אוקי בעל בחזקת כשרות ושע"ש, עוי"ל דהא לכאורה קשה מאי קמ"ל מתני', דוהאומרת איני שותה, דהא כבר מפורש ברישא שאסורה בתרומה קודם שתיה, וצ"ל דסד"א דלא הויא כזונה לענין תרומה רק כשיתברר בשתיה, וקמ"ל דהגם שלא יתברר מ"מ אפשר לברר (וכשבא עליה בעל בדרך הוי רגל"ד דאל"כ לא היתה נזקקת לו כדי שיתברר לכל שהיא טהורה) וא"כ תותר בתרומה גם אי תעמוד בחזקתה, כיון דא"א שתשתה ולברר הספק, ומיושב קושיית המל"מ פ"ח מתרומות עמ"ש התוס' דלרב ששת דאומרת טא"ל אוכלת תרומה, הכא מיירי אחר קו"ס, דקשה ממ"נ דקודם שתיה בלא"ה אסורה, ואי מיירי אחר שתיה, דחיישי' שמא זכות תלה לה, קשה ממ"נ דאי אסורה לבעלה, לא תליא בהא דר"ש, ואי מותרת לבעלה תאכל ג"כ בתרומה שלא תוציא לעז על בניה (בפשוט לק"מ דאחר קו"ס דאיכא רגל"ד מודה ר"ש דלא תאכל ול"ח מה שתוציא לעז כו'). ועפמ"ש י"ל דמיירי קודם שתיה ושאמרה טא"ל באונס, ואסורה לבעלה כהן ותו אין תועלת בשתיה. וממילא אין אסורה בתרומה מצד הקו"ס, לפי שאין נחשבת ודאי זונה, והאיסור רק משום שהספק עומד להתברר, וכשאין עומד להתברר אסורה רק מצד דזה שאמרה טא"ל הוי רגל"ד (וגם כשאומרת שנאנסה כיון דאונס לא שכיח וכבר היה קו"ס תלינן שאומרת כן כדי שלא תשתה), וי"ל דהיינו דקמ"ל הרמב"ם מים בודקין לאנוסה, דממילא כשאמרה טא"ל באונס אחר שתיה אסורה בתרומה, ול"א דמדלא נבדקה בהמים מוכח דשקר אומרת

ומ"ש כת"ר ליישב קושיית המל"מ הנ"ל, דמיירי כשמחל הבעל הקינוי, והירושלמי לטעמיה דמהני מחילה אחר סתירה. ז"א דהא התוס' מפרש כן דברי הש"ס דילן ולהש"ס דילן ל"מ זה, וכן מ"ש כת"ר די"ל שמחל הקנוי קודם סתירה, ויש רגל"ד לפי שהיא לא ידעה מזה, ליתא דא"כ לא הול"ל דאסורה משום דהוי אחר קו"ס, אלא משום שיש רגל"ד בהך סתירה ושיש עוד עניני כיעור, ומה שהקשה כת"ר על מה שתירצתי הא דקמ"ל הרמב"ם שאין מים בודקין לאנוסה, דנ"מ כשיש עדים שנאנסה וע"א העיד שזינתה ברצון, ומדלא בדקוה המים מוכח שלא זינתה ברצון כיון שאין הכרח לומר שזכות תלה לה, ואילו היו מים בודקין לאנוסה, היינו מוכרחין לומר דזכות תלה לה, וממילא היה נאמן הע"א לומר שזינתה ברצון ולהפסידה מכתובתה, והקשה ע"ז כת"ר ממ"ש בקצה"ח סי' פז ס"ק ט) דע"א אינו נאמן באיני יודע אם פרעתיך. וה"נ שומר שמסר לשומר אין ע"א פוטרו, יעיין בנה"מ (סי' עה ס"ק ה) שא"י א"פ פטור, כדלא הו"ל למידע ולא בא חסרון הידיעה בפשיעתו, וגם הקצה"ח מודה בזה, דשאני שומר שמסר לשומר, שפשע במה שמסר לאחר שלא האמינו המפקיד, משא"כ הכא דלא הו"ל למידע שזינתה, ומ"ש כת"ר מדבעי בירושלמי בע"א מה' נשים או עוף הפורח שנאמן לאוסרה ולא להפסידה כתובתה, ואח"כ בא ע"א, הנה גם להפירוש שא"נ להפסידה כתובתה, י"ל לפמ"ש באה"ר (סי' מז) אי בקו"ס וע"א כופין לגרשה (דבדליכא ב' עדים ואין ודאי אצלו שזינתה חיישי' לקלקולא) ועומדת ליטול אז הכתובה, ואין ע"א נאמן להפסידה, משא"כ כשיש ב' עדים שהאיסור מבורר וממילא תו ל"ח לקלקולא ולא יכפוהו לגרשה וממילא עומד ממון הכתובה עדיין בחזקת הבעל, ונאמן אח"כ העד להפסידה כתובתה. וגם שאני התם שטוענת שתברר בשתיה שהיא טהורה, ומתוך שנאמן לטמאותה כו' אין מניחין אותה לשתות, ולענין כתובה מהני טענתה, משא"כ כאן ששתתה ולא נבדקה, ועמ"ש בלשון הרמב"ם אבל אם בא ע"א כו' שהרי שתתה, ודמוכח שהעיד שקר, ומ"ש עמ"ש המל"מ (פ"ג הכ"ג) דמדיוק ר"ש מקרא משמע דה"ה ע"א אין מים בודקין, והקשה דמנלן להוכיח זה מהמשנה, דהא מתני' מיירי בב' עדים, י"ל דאיהו מוכיח מהמשנה דסברה הדיוק בלשון הכתוב דהא איכא דידע בה, אין מים בודקין, וממילא נשמע דה"ה כשיש ע"א, דלשון ועד אין בה מורה שגם ע"א אין בה

ומ"ש כ"ת דהו"ל לירושלמי שהובא בתוס' לתרץ דמיירי באומרת טא"ל ברצון, לחד דעה דתוספות כתובות (דף סג) דלא חיישי' דעיניה נתנה באחר היכא שמפסדת כתובתה, וכן לשיטת הר"א בת"י סוף נדרים כשאומרת שנטמאה ברצון שהיא בכלל האיסור נאמנת. לדעתי התוס' לא כתבו אלא דתהא נאמנת במיגו דאי בעיא אמרה מאיס עלי, ורק מטעם מיגו דמאיס עלי, ומהני לענין שתיאסר ושיוציאה בעלה ולא לענין תרומה כדי שלא להוציא לעז על בניה, דבמה שיוציאה בעלה ליכא לעז כ"כ לפי שיאמרו שעיניה נתנה באחר, ושיכולה להוציא א"ע מבעלה כשרוצית להפסיד כתובתה וכאילו טוענת מאיס עלי, וגם אי נימא דממילא אסורה בתרומה וכמ"ש התוס' דשוויה אנפשה חד"א הא כבר הקשה בתו"י מדאוכלת בתרומה, ומ"ש ממ"ש דכל היכא דאיהו מוזהר כו' ע' רשב"א דה"נ אינו מוזהר מצד התקנה, וצ"ל דדעת הר"א הוא לרבא דאינה אוכלת בתרומה וכוותיה פסקינן. וא"כ מקשה שפיר הירושלמי לרב ששת דלדידיה דאוכלת בתרומה ולא אמרי' דשאחד"א א"כ ה"ה טא"ל ברצון, ושפיר קאמרי התוס' בכתובות דהתם רבא הוא דקאמר אתתא שריא כו' ורבא הא ס"ל דאינה אוכלת בתרומה ומש"ה לרבא נימא שאחד"א בפרט שהיה דברי כיעור

ומ"ש הגרע"א דלפמ"ש התוס' בסוטה (דף ז) דטעם היתר יחוד נדה משום שיש לה היתר, א"כ לר' יוסי דלא ס"ל חילוק זה מנלן דיחוד דנדה מותר, יש ליישב דר"י ס"ל דגם אחר סתירה מהני מחילה כהירושלמי, או דמחלק דכשכבר בעל אין יצרו תוקפו ודנדה גופא כדלא בעל עדיין אסורה ביחוד, ודוקא אליבא דרבנן כתבו התוס' גם טעמא דיש לו היתר. ועמ"ש התוס' בסנהדרין (דף לז). ומ"ש הגרע"א דהא אשת רעהו אסורה ביחוד גם כדבעל כגון שגירשה וניסת לאחר, י"ל כמ"ש ביומא (דף נד) נתגרשה חזרה לחיבתה הראשונה (ודלא פלוג ואחר שנים רבות משהיתה תחתיו, יצרו תוקפו. ואי אשת רעהו כשבעל אסורה ביחוד רק מדרבנן לר"י יתיישב קושיית התוס' דכיון דמקיש נדה לאשת רעהו נילף דאסורה ביחוד), וע' כתובות (דף כח) המגרש את אשתו לא תדור בשכונתו משום שמכרת ברמיזותיו וקריצותיו וכשבא עליה בהיותה פנויה אדרבא יש לחוש ספי, ודוקא בנדה שהיא תחתיו יש להקל כשבעל (דבכל