אמרי שפר קלצ'קין קנב

דס"ל שהביטול לענין מגע, ור' חנינא מפרש דסבר בתר בטל אזלי' וקאמר דמ"מ נבלה בטלה בשחוטה, דלדידיה הוי רק לענין מגע וט"ק עד לכלב, ומש"ה קא"ל אתון בדרב חסדא מתניתו לה, דבדברי רב חסדא א"א לומר כן לפמ"ש [וקצת י"ל ג"כ לישנא דר' חייא דאיהו ס"ל כרבנן, ודייק מדנקט רבותא בנבלה ושחוטה משום דבזה אפשר למיהוי כוותיה ולא בטל לר"י, ומר דייק דס"ל דלר"י נבלה בשחוטה לא בטיל, ומר דייק דס"ל דלר"י שחוטה בנבלה הוא דלא בטיל]

ועפמ"ש מבואר דהא דקאמר בשלמא למ"ד בתר בטל אזלינן בטיל הוי כמבטל דלכי מיעפשה הו"ל כתבלין, אין הכוונה כי מיעפשה לגמרי דתו אין שם אוכל עלי' אלא לכי מיעפשה קצת לא יצא בה י"ח מצה, ובפרט אי לא י"ח מצה כשאינו אוכלו דרך אכילתה וע' בספרי אה"ר (סי' ה'), ועמ"ש התוס' במנחות (דף כב) ד"ה ור"י מההיא דפסחים (דף כ) כו', דלא קשיא אף למ"ד בתר בטל אזלי' דמשקים לכי מסרחי אין שם משקה עליהן ולא אפשר לה לתרומה שתיעשה חולין ע"ש, ומבואר כמ"ש דלא חשיב אפ"ל כמותו אלא כדאפשר בעוד שיהא שם אוכל ומשקה עלה. ועפ"ז יש להקשות לפמ"ש הכ"מ לתרץ שיטת הרמב"ם דהא דקאמר דאליבא דר"י קאמר היינו משום דס"ל דבטל לגמרי, ולפום דאסיק דדוקא במגע לא מטמא ואין ביטול זה כשאר ביטול איסור י"ל דלענין טומאה מודו רבנן דלא בטיל כדאפ"ל כמותו, דהא לפ"ז צ"ל דס"ל לרמב"ם דלענין משא מה"ת לא מתבטל, והא פסק כר' יוחנן דעד לכלב. וגם דהא ממילא אא"ל דהש"ס הוה ס"ל דבטל לגמרי, דהא לפמ"ש מוכרח מדתני ר"ח נבלה ושחוטה בטלות זב"ז דהיינו משום דס"ל דא"א להיות כמותו לפי שאינה בטלה אלא לענין טומאת מגע, ומ"מ קאמר דהוי דוקא אליבא דר"י ולא אליבא דרבנן ואי נימא דסוגיא דסוטה דקאמר התם אי אימלך עלה כו' אתיא לכ"ע וכדקיי"ל כרבנן דר"י י"ל דהרמב"ם ג"כ ס"ל כסברת הר"ן הנ"ל, ומוכיח מזה דס"ל מסקנת הש"ס לפום דינא דשחוטה אינה בטלה בנבלה דלכי מסרחה פרחה טומאתה, ובלשון הרמב"ם אבל הנבלה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל, וקשה דהול"ל רק שבטלה לפי שא"א לשחוטה שתחזור נבלה. ע"ק אמאי לא נקט דינא דאין שחוטה בטלה בנבלה, וי"ל דס"ל דאתי כמ"ש סוטה (דף מג) ודשאני כדאיכא תרתי דהך אפ"ל כמותו והך אא"ל כמותו, ובטל הטפל להעיקר הקיים ועומד בלא השתנות, ודוקא בהא דר"ח ס"ל דבתר בטל אזלינן מוכח דאתי כר"י ורמב"ם אתי כרבנן, ודמ"מ בלא"ה היה מטמא כשנגע וחזר ונגע, לא מיבעי להתוס' דגם באיסור יבש ביבש אסור לאדם אחד לאכול שלשתן. וגם לפום דקיי"ל כהרא"ש מ"מ שאני טומאה דכמאן דאיתא דמיא, לענין משא, וסוגיא דמנחות מכריח דאתי אליבא דר"י, משום דלרבנן ל"ש פלוגתא דר' חנינא ש גם דלרבנן ל"ש מ"ש דאין שחוטה בטלה בנבלה משום שאפשר לנבלה. דאכתי בטיל לרבנן (ונשרפת עליו) ודוקא לענין קולא לטהר נגע וחזר ונגע, תלי בהא דאפ"ל כמותו, ורמב"ם כתב רק דבטלה בשחוטה לענין נגע וחזר ונגע, ושייך לומר גם לרבנן דדוקא משום דא"א כו' ונבלה אפשר שתטהר דממילא נבלה כמאן דליתא דמיא, וא"ש ההיא דביצה (לח) ככ"ע

ומ"ש כ"ת על מ"ש לתרץ דברי רמב"ם דמיירי בכרם של ב' שותפין, ומ"ש בגמרא שא"ח מעה"מ היינו לרבנן דנדרים (דף מה) משא"כ לדידן דקיי"ל כראב"י, ותמה כ"ת דהא הסוגיא בסוטה הוי אליבא דראב"י דאמר פרט למבריך ומרכיב דרמי ממתני' דאחד הנוטע כו', וע"ז פריך דלוקמא בכרם של ב' שותפין והיינו כפרש"י שמיוחד לכל אחד חלקו לראשון האילן ולשני ההברכה, דאל"כ ישאר קושיית הש"ס תיפוק דבעי מיהדר משום ראשונה, עוד תמה דהרמב"ם סתם דמרכיב חוזר, וחזינן שהוסיף בחזרה, ולדבריי הקטין החזרה אף מהסוגיא דאמרה פרט למבריך. עוד תמה כת"ר דלדבריי יקשה דכי היכי דתני רמב"ם דכרם של ב' שותפין א"ח הו"ל למיתני דחוזר עליו ובמיוחד לכל אחד חלקו, ולא היה צריך להביא אחד הנוטע וא' המרכיב, עכ"ד, ודברי כ"ת תמוהין במחכ"ת דהא הש"ס פריך האי הרכבת היתר ה"ד, וקאי על המשנה דא' המבריך ואחד המרכיב, שלא הוזכר שם ראב"י, ומש"ה לא אוקי בכרם של ב' שותפין, וגם הברייתא דקתני פרט למבריך ומרכיב אינו אליבא דראב"י, ודוקא לאוקימתא דרב דימי הויא סיפא דמילתא דראב"י, אבל לכל האוקימתות הוי אליבא דרבנן, וגם אי אתיא הברייתא כראב"י אכתי שפיר פריך הש"ס על המשנה. ומ"ש דלדבריי הקטין החזרה, ז"א דשפיר כתב שמרכיב שחייבת בערלה חוזר מעה"מ, ולמעט הרכבה שאינה חייבת בערלה כגון ילדה בזקנה או ילדה בילדה שנטעה לסייג, וממילא נשמע דמה שאינו חוזר משום ילדה ראשונה, היינו כשגוף האילן הוא של אחר, ומ"ש דהו"ל למיתני דכרם של ב' שותפין חוזר כשמיוחד לכל אחד חלקו, תמהני מה זה הקשה עלי, הלא הכ"מ הוא שכתב כן דמש"ה לא כתב הרמב"ם להך דינא אלא בכרם ולא בבית, משום דסתם בית יש לכל אחד מקום מיוחד להשתמש בו, ומפורש שבכרם ג"כ כשמיוחד לכאו"א חלקו חוזר מעוה"מ, ודממילא נשמע לה מדכתב רק גבי כרם ולא גבי בית, וכן נשמע זה ממ"ש דמרכיב חוזר מעה"מ, ומ"ש כת"ר שאם הזכיר הדין דבמיוחד לכאו"א חלקו חוזר, לא היה צריך להביא דינא דאחד הנוטע ואחד המרכיב, ז"א דטובא קמ"ל דלא נימא כמ"ד דממעט נטע אין אבל מבריך ומרכיב לא וסד"א דנהי דחייב בערלה א"ח מעוה"מ וכן קמ"ל דכא"ח בערלה א"ת מעוה"מ וכמו שבטלה ילדה בזקנה לענין חיוב ערלה, ה"נ בטלה לענין חזרה מעוה"מ, דסד"א דלענין זה לא שייך ביטול דהא מ"מ נטע והרכיב וחידש דבר [וגבי ס"ת אין לומר שע"ד כן נשתתפו שבשעה שיקרא יהא שלו לבדו, כיון דלא יקראו שנים כאחד, דעכ"פ הכתיבה ומצותה הוי של שותפות, וגם בשעת קריאה עומד לשמיעת כולם, וע' ב"ב (דף מג) וגם אי נימא דכשנאבדה א"צ לכתוב אחרת, ל"ל דהוי לפי שעה לחוד שלו, וע' יש"ש פ' ראשית הגז שחולק על המרדכי ודיש לחלק בין נגעים למזוזה, ועמ"ש גבי ריבית וגבי שביתת בהמתו]: סימן פז סיון תרל"ד להרב הגאון מ' לוי ז"ל שפירא. אבדק"ק טרישק בזאמוט

מ"ש כתר"ה בדברי התוס' סוטה (דף ו') ד"ה האומרת, ובדברי הרמב"ם שכתב שאין המים בודקין לאנוסה, דאיכא נ"מ לדינא, לענין דכשבא ע"א אחר שתיה והעיד שנאנסה אסורה לבעלה כהן, ואילו היו המים בודקין, היה מוכח ששקר העיד, דא"א לתלות מה שלא בדקוה המים, שאין הבעל מנוקה מעון, דא"כ לא היה הבעל משקה אותה ללא תועלת, יע"ש שהמל"מ הקשה עמ"ש דאי אמרת מים בודקין אותה תגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו, איך נכחיש ב' עדים מפני הוכחה גרועה כזאת. ולענ"ד י"ל בהקדם מ"ש הרמב"ם דאפי' בא על ארוסתו בבית חמיו אין מים בודקין כו'. והקשה הראב"ד משמעתא דריש ארוסה, ופי' הכ"מ דהיינו ממ"ש (דף כה) דמשכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה, ויקשה ל"ל קרא למעט ארוסה, תיפוק שאינו מנוקה מעון, ותמה המל"מ דהא שפיר אצטריך קרא. כיון דמה"ת ליכא בזה איסורא, ודוקא אתר שאסרו זה חכמים, הוי גם זה בכלל מ"ש ונקה האיש מעון, ולע"ד י"ל דכוונת מ"ש הראב"ד, הוא ממ"ש ביבמות (דף נח) משכחת לה כגון שבא עליה ארוסה כו', ודמש"ה אומרת אמן שלא שטיתי ארוסה כו', לפי שקדמה שכיבת בעל, ויקשה להרמב"ם דלא הול"ל שלא שטיתי ארוסה, השתא בתר שנאסר לבא על ארוסתו כו', כיון דהשתא אין המים בודקין, ובזה מיושב הא דאמר רבא ותסברא דהא מתרצתא כו', ולא אסיק אדעתיה שינויא דרמב"ח, וקשה דא"כ יקשה לדידיה קושיות הש"ס בסוטה, למה צריך קרא למעט ארוסה משתיה, ולפמ"ש מיושב דאסיק אדעתיה דאצטריך קרא כשקדם שכיבת בעל כגון שבא עליה בבית אביה, דמה"ת הוא מנוקה מעון, ודוקא הכא עמ"ש שלא שטיתי ארוסה כו', לא ניחא ליה לתרץ כן, משום דסבר דהשתא שנאסר זה, אינו מנוקה מעון