אמרי שפר קלצ'קין קנ

מבריך ומרכיב לא, שמתרץ בזה גם הפירכא דהאי הרכבה ה"ד, דלעולם ילדה בילדה ואצטריך לאשמעינן זה משום דלראב"י שממעט מרכיב מערלה, אינו חוזר משום ילדה ראשונה שמתבטלת בהשניה. ויתישב מה שהשמיט הרמב"ם הא דא"ח על הרכבת איסור, דלפמ"ש אצ"ל כאן בהרכבת איסור, וכתב בלשונו הרכבה שהיא חייבת בערלה כו' (דא"ח מעה"מ כשפטור מערלה) והש"א שם הקשה על מ"ש הר"ן דחיוב מרכיב בערלה היינו כשנטע קמייתא לסייג וקורות, דהא גם בנטע קמייתא למאכל, פטורה מערלה אי מרכיב פטור וכמ"ש. ולענ"ד לק"מ דהא קתני דפירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ושנחשב משעת הרכבה, דמפרש דקאי גם עמ"ש ואחד המרכיב, ויקשה דלכי מטי ג' שנים לילדה ראשונה, שניה נמי שריא וכמ"ש הר"ן, ומתרץ דמיירי כשנטע ראשונה לסייג וקורות, או באילן סרק דכיון שאין בראשונה שייכות חיוב ערלה והיחור המורכב חייב בערלה, לא נחשבת כטפל להראשונה ואינה בטלה בה וכמ"ש הר"ן, ומה שהקשה עוד הש"א על הר"ן, דהא מצי אוקי הברייתות כשנטע ראשונה לסייג וקורות, והשניה חייבת בערלה בתוך ג' שנים לנטיעת הראשונה דבת מימלך היא, ומ"ש פרט למבריך ומרכיב, מיירי אחר ג"ש דהשתא לאו בת מימלך היא (ובטלה בה לפי שא"א למבטל להיות כבטל ולהתחייב, ובאילן סרק הוא דלא בטלה לפי שגדל הפרי רק מההרכבה), לענ"ד שפיר כתב הר"ן דההיא דפרט למרכיב, מיירי בכל גונא בין בילדה ובין בזקנה ושאין החיוב משעת הרכבה ותלוי החיוב בהראשונה, וכי מטי ג' לראשונה שניה נמי שריא, וא"צ לדחוק לאוקי בנוטע לסייג ואחר ג' (וע' ר"ש פ"ק דערלה דלא משכחת אלא ילדה בילדה, וי"ל עפמ"ש דאע"ג שקצצו מזקנה נעשה עכשיו ילדה כו', ובסוטה הומ"ל דכאן שנפסקה כו'). וגוף מ"ש הש"א שאם אין דין ערלה נוהג במרכיב, בטלה ילדה קמייתא בה, לענ"ד ז"א כיון דהראשונה כבר נתחייבה, והשניה תחלת ביאתה לעולם בתערובת, ובהפרי הגדל מעורב כח האילן שהיה כבר ניכר בפ"ע והיחור המורכב זה הכח לא היה בפ"ע מעולם, וא"כ ל"ש בזה זוז"ג מתורת ביטול, דהא תחלת ביאתה בתערובת, ואדרבה המתבטל כבר בא לעולם, ודוקא ילדה בטלה בזקנה שהראשונה כבר בא לעולם בפ"ע, ואדרבה תחלת גידול וכח הילדה הוי בתערובת, ולכאורה עפמ"ש י"ל דילדה בילדה לא משתריא כי מטי ג' לילדה ראשונה, כיון דבשעת הרכבה שניהם אסורין עדיין ואינו בגדר ביטול ע' ר"ן נדרים (דף נט) זבחים (דף עט), וכי מטי ג' לילדה ראשונה כבר הן בתערובת (כמ"ש המרדכי ביבמה שרקקה דם כו') ושאני ילדה בזקנה, דהגם שכח הגידול בפרי בא בתערובת, הזקנה היא בפ"ע בעת הרכבה, אך הר"ן מוכיח דאזלי' בתר ראשונה, מדלא מוקי שלא הגיע שעת חלול השניה, ועמ"ש התוס' בפסחים (דף מד) ד"ה וה"ה, דערלה אין לה היתר תוך זמנה כו' יע"ש ובקדושין (דף לח) ומוכח מזה דלא כהש"א הנ"ל, דאלת"ה יקשה דלראב"י יש היתר לערלה שגם הראשונה האסורה מתבטלת, ובזה לא שייך לומר דפנים חדשות באו לכאן כו', ולכאורה יש ליישב עוד מה שהשמיט הרמב"ם הדין דילדה בילדה שנטעה לסייג ולקורות כו', דשאני לענין חזרה מעורכי המלחמה דתלוי בחלול כדכתיב אשר נטע כרם ולא חללו, והוי דבר שיל"מ כמ"ש בב"ק (דף סט) בתוד"ה כל, ולדעת הר"ש גם כשנתערב חוץ לירושלים לא בטיל דהוי דשיל"מ כיון שיכול להעלותן לירושלים, ומ"ש בירושלמי דכשנטעו ג' שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל כיון שאין לו ערלה אין לו רבעי, היינו כשאינו בעצם בתורת ערלה, משא"כ הכא שאין הפטור מערלה רק לפי שנתבטל, והא דקאמר דליכא לאוקי בילדה שסבכה בזקנה שבטלה ואין בה תורת ערלה, משום דגם לענין רבעי דהוי דשיל"מ, מדרבנן הוא דלא בטיל, והיינו דמתרץ דמיירי שנטע קמייתא לסייג וקורות, דאפשר להיות כמותו, והא דקאמר במנחות (דף כג) דדוקא אליבא דר"י לא בטיל כה"ג, היינו דוקא גבי נבלה בשחוטה שאינה דשיל"מ, משא"כ הכא דהוי דשיל"מ וכדאפשר להיות כמותו, דתו הן שווין בכל הפרטים, תו אינו מתבטל מה"ת, ופ' ר"ן נדרים (דף נב), ומש"ה לא כתב רמב"ם הך דינא גבי ערלה שאינו דשיל"מ, ובטלה גם כה"ג מה"ת לרבנן דר"י, וגבי חזרה מעוה"מ לא פירש הרמב"ם דמיירי הכי, לפמ"ש דלהרמב"ם לטעמיה משכחת באופן אחר בכרם של שותפין עמש"ש

ועיין רדב"ז (ח"ג סי' תקל"א) בענין פרי בירינגינאס, דא"ת דהואיל וליתנהו ברבעי דלא מטי להכי ליתנהו בערלה, יש להוכיח מדלא כתב הרמב"ם שאם נטעה ג' שנים למאכל ומכאן ואילך לסייג ולקורות, כל שאין לו רבעי אין לו ערלה, שלא אמרינן כן יע"ש, וצ"ע דשאני התם שהיה יכול ליטעה אף שנה רביעית למאכל ושיתקיים בה תורת רבעי, ומש"ה הגם שלא נטעה אח"כ למאכל, לא פקע ממנה דין ערלה למפרע, משא"כ כדליכא מציאות שתהא בתורת רבעי דלא מטיא להכי, שפיר י"ל דלא מיירי קרא בהכי ופטורה מן הערלה, ועי' רש"י סוטה (דף מג) ד"ה קלא, שאין ערלה נוהגת בנטיעה אלא בכרם שלם (וכבר תמהו ע"ז, וע' ח"ס יו"ד ת' רפ"ה, וקאי לראב"י דס"ל בחזרה מעה"מ דכרם דוקא ודה"ה גבי רבעי), ועי' רבינו יונה ר"פ כיצד מברכין דח"א כרם רבעי כו' דכתיב אשר נטע כרם ולא חללו מה להלן חילול של כרם כו' ע"ש, והוא כראב"י דרבנן אדרבה ילפי מדכתיב אשר נטע לרבות ה' אילני מאכל (וערלה נוהג לכ"ע ע"ש בברכות ויומא דף פ וסוכה דף לה), וע"ש דח"א נטע רבעי דכיון שכתוב גבי ערלה ונטעתם כל עץ מאכל כל דבר שנוהג בו דין ערלה כו', וא"כ י"ל דכדליתניה ברבעי ליתניה בערלה [ולפמ"ש הר"ן קדושין בהא דכל המיקל בארץ כו' י"ל לקולא גם בספיקות דסתרי אהדדי דרבעי נוהג רק בכרם, ודליכא לערלה כדלא מטי לשנות רבעי, כמ"ד נטע רבעי], וגם למ"ד כרם רבעי תנן, י"ל דקאי קרא דוקא כשמגיע לשנה רביעית. והרדב"ז הביא ממ"ש בירושל' ר' יוחנן בעי עד שיהא לו ג' שנים ערלה ואם נהגו ב' שנים ערלה אין רבעי נוהגת, שאפשר שינהוג ערלה ולא ינהוג רבעי. ולכאורה י"ל דהתם מיירי כשנוטע השנים הראשונים למאכל שנוהג ערלה בשנים ראשונות. דהאי שעתא אפשר שיהא בתורת רבעי, אם לא יחזור לחשוב עליו לסייג, ודר"י ס"ל דמהני כשעושה מעשה אח"כ המוכיח שהוא לסייג, לבטל המחשבת אוכל ולטעמיה בקדושין (דף נט), וגם לפום דמשמע דס"ל ג"כ דכיון שנטעו למאכל לאו כמיניה אח"כ לעשות לסייג, וע"כ איירי כשנטעו לסייג, אכתי התם היה אפשר שינהוג בתורת רבעי, אלא שהמחשבה פוטרת, משא"כ כדלא מטי לשנות רבעי י"ל דלא קאי קרא בהכי, והסוגיא דסוטה לא אתיא כר' יוחנן דלדידיה כיון דנטע קמייתא לסייג אף אי מימלך עלה תפטר מרבעי דליכא ג' שני ערלה [ולא משמע לומר דלענין זה מהני כל שיש קצת משנה ראשונה, ודנ"מ שנשלם הזמן שמונין משעת הרכבה שהוא באיזה חדשים אח"כ] וא"כ לא יחזור מעורכי המלחמה, ואין לומר דלענין רבעי אינו בטלה משום דהוי דשיל"מ אלא דכיון שבטלה לענין ערלה אין לה רבעי, ממילא הכא דאי מימלך עלה בת מיהדר היא לענין חיוב ערלה, אין בטלה לענין חיוב ערלה, נוהג בה גם רבעי, דז"א דאכתי מדרבנן הוא דלא בטל, הכא דא"א להיות כמותה. אמנם עפמ"ש דאח"כ אינו בגדר ביטול שתחילת ביאתן לעולם הוא בתערובת, ודוקא בשעת הרכבה מתבטלת שלא נתערבו עדיין כחות הגידול זב"ז, י"ל דכיון דבשעת הרכבה שלא היה אלא ענין ערלה אינה מתבטלת, משום דכי מימלך עלה בת מיהדר היא, ממילא חייבת אח"כ גם ברבעי, הגם דלענין רבעי ל"מ מה שיחזור וימלוך על הראשונה, אכתי כל שלא נתבטלה בשעת הרכבה, אינה מתבטלת אח"כ במה שיש עירוב גידול מהראשונה דאז כבר תחלת ביאת כח פטור וחיוב רבעי הן בתערובת, ובשעה של קודם התערובת היינו בשעת הרכבה לא היה אלא בתורת ערלה

וברמב"ן תמה ג"כ על פרש"י והביא מדאין רבעי נוהג בח"ל ונוהג ערלה בחו"ל, וצ"ע די"ל דאדרבה מש"ה צריך הלמ"מ לחייב בערלה, ובירוש' וכי אין יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר ומה ת"ל כל עץ מאכל כו' לסייג לעצים ולקורות פטור, וקשה דאצטריך קרא דלא נימא דוקא החייב ברבעי. וגם למ"ד נטע רבעי הא מרבה אף לפלפלין, אלא דמיתור הנוסף נפקא, וגוף הכתוב