אמרי שפר קלצ'קין קמח

הזכרת נשמות פשיטא דהוי נר של בטלה, דהא אין שום הנאה מריבוי נרות כ"כ ביום, ואדרבא מזיק להמתפללים הבל ואד הנרות, ופשיטא דקעבדי איסורא בהדלקתן ביו"ט. וגם בימות החול כשאין צורך ותועלת בהם להוסיף אורה בבהכ"נ, איכא איסורא דבל תשחית, ומה שגורמין היזק וחולי לקצירי ומריעי, ובפרט ביום הצום הקדוש וע' מ"א (סי' רס"א ס"ק ו') שהעולם נזהרין להדליק נר יא"צ, והיינו כשיש תועלת וצורך קצת בהדלקתו, שיש בזה ענין מצוה וממילא עושה המצוה לכבוד אבותיו והוא זכות לנשמתם וע' סי' תר"י ס"ק ד'. וכשאין שום צורך בהדלקתו ליכא זכות ומצוה, ואדרבא יש חשש איסור כמ"ש. וינדב הנרות לביהמ"ד שיהא לתועלת לומדי התורה בעת לימודם בלילה. שהוא זכות גדול. כי נר מצוה ותורה אור, וע' פרש"י יבמות (דף קכב), וי"ל שהזכירו אז דבר הלכה בשמם וכמ"ש דבריהם הם זכרונם], וע' ריב"ש (ת' רנט) ממ"ש בברכות א לד) ודכיון שיש בבהכ"נ ריבוי עם המאפילים לא תתישב דעתם אלא באור מרובה יע"ש, ובס' חסידים (סי' תתי"ג) הביא שנענש לפי שהיה ביתו למעלה מחלון בהכ"נ ומזיק לאורה שלא יוכל להכנס בו, ומשום דבהכ"נ צריך אור מרובה, שבודאי היה שיעור הרחקה מבית דעלמא. ועיין סנהדרין (דף ק') ד"ה לכוי דבי זיקא. והנה אין לדחות דמ"ש בירושלמי שאורן מרובה היינו לפי שבימיהם היו הבכ"נ חוץ לעיר וכמ"ש בקדושין (דף עג) בי כנישתא סמיכא למתא יע"ש בפרש"י. וע' ב"מ (דף כד) במ"ד דידן דיתבי בהו כו' שהיה חוץ לעיר והושיבו בהן שומרין. וע' ריש ברכות ובשבת (דף כד) רש"י ד"ה משום. וע' עירובין ודף עד) חזנא הוא כו' ואתי ביית בבי כנישתא. וע' עירובין (דף נה). וע' ר"ה (דף לב) תד"ה בשעת ובשבת (דף ס) ששמעו קול מאחורי בהכ"נ כסבורין היו שבאו עליהם אויבים כו'. ומפני היראה היו הבכ"נ מחוץ לעיר, וממילא היה אורן מרובה, דשם אין בתים סמוכים, דז"א, דהא מצינו שהיו בכ"נ ובהמ"ד גם תוך העיר. ע' ברכות (דף ח) דהו"ל תליסר בכ"נ בטבריא כו'. וסוטה (דף כב) דהואי בכ"נ בשבבותה כו', ובפרט בא"י, אמנם לכאו' י"ל דמ"ש רש"י ב"ב (דף ג) היינו בבבל, ע' בפסחים (דף לד) דיתבן בארעא דחשוכא ובשבת (דף קיג) תענית (דף י) ובר"ה ודף כ) חביל לן עלמא. וע' חולין (דף יז) במערבא בדקי לה בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא. דבמערבא יש להבחין יותר בשמשא, לפי שהיא ארץ הרים והשמש מבהיק בתקפה ובנהרדעא היושבת בעמק לא יובדק בטוב כ"כ ע"י השמש. וע' נדה (דף כ) בין חמה לצל ויומא (דף כא), ודמש"ה הבכ"נ ובמ"ד שבא"י. היה מרובה בחלונות תמיד גם בימות החורף, ששם השמש מאיר ומחמם ביותר, אך גם ז"א, דגם בא"י הרבה ערים יושבות בעמק ע' שבת (דף קיח) מגילה (דף ו) ר"ה ודף לא) וע' ב"ב (דף כג) גבי ירושלים] וע' סנהדרין (דף יח) כ"ג משום צינה. ואדרבא בארץ הרים שולט הקרירות ע"ש בר"ה (דף כ'). וא"כ הדר מוכח מהירושלמי כמ"ש, וע' יומא (דף לה) עלה ונתלה וישב ע"פ ארובה כו' והיום אפל כו', וא"כ בימי הצינה לא היה חלונות כלל רק ארובה שבגג ע' ביצה (דף לה) ד"ה משילין, והיתה קטנה שהאפיל כשישב אדם עליה (דמדתמהו שהיום אפל צ"ל שלא היה ע"י השלג). אך י"ל שהחלונות לא היו שם לעבר מזרח. ובעמוד השחר היה מאיר רק ע"י הארובה

ומ"ש כת"ר דעכצ"ל שבהכ"נ שלהם היה כמו אכסדרה מוקף חלונות הרבה. מדקאמר בירושלמי אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר, לא סוף דבר בית שאין בו אורה אלא אפילו בית שיש בו אורה, וכיון דבדיקה לאור החמה הוא בבית שיש בו אורה. עכצ"ל דמוסיף אפי' בית שיש בו אור הרבה, וא"כ יקשה מאי איבעי ליה דינא דבכ"נ ובמ"ד. ועכצ"ל שהיו כמו אכסדרה עכ"ד, ג"כ ליתא, דשפיר בעי הירוש', ומשום דשאני בית דעלמא שגם כשאורו מרובה בודק לאור הנר, שלא לחלוק בין בית לבית, דאתי לאחלופי בבית דעלמא. (כעין מ"ש בירוש' שלא לחלוק בין ביעור לביעור) משא"כ בהכ"נ ובהמ"ד שתמיד אורן מרובה ולא אתי לאחלופי. וע' בשל"ה על המרדכי שם, עוי"ל דמ"ש שאין בו אורה היינו שאין אורה כראוי כ כגון שיש כותל בקירוב ד"א, ומוסיף דאף כשיש בו אורה, היינו כשאין דבר מאפיל החלונות בריחוק ד' אמות (ואא"ל דהיינו לפי שבבהכ"נ היה ארובה למעלה וכנגד ארובה היינו אכסדרה ע' מ"א דדוקא בחלון שבגג, דז"א דאכתי מה שלצדדין שלא כנגד ארובה אין אורו מרובה, וגם עמ"ש המ"א בשם הטור דה"ה כנגד חלון שבכותל), ומ"ש כת"ר עוד להקשות על הוכחתי מהירוש'. דהא בסי' תל"ג השמיטו הדין דבדיקת בהכ"נ ובהמ"ד סגי לאור היום כאכסדרת, תמהני דהא הירוש' הובא לדינא בח"י וכ"כ הבאה"ט שאם עבר ולא בדק בהכ"נ בליל י"ד בודק ביום י"ד לאור החמה וכמו אכסדרה שאורה רב, דג"כ לכתחלה בודק ליל י"ד. ע' רמב"ם וש"ע. ובמל"מ הקשה מאי פריך הגמ' האמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת. דהא י"ל דמ"ש שאין בודקין לאור החמה היינו לכתחילה וי"ל דדייק דהוי דומיא מ"ש ולא לאור האבוקה, דל"מ בדיעבד לפי שא"י להכניסו לחורין וסדקין, וגם אין דרך למינקט בזו ואצל"ז וע' תוס' (דף לט) גם דפשיטא שאין בודק לכתחלה בי"ג וע"כ מיירי בי"ד ודקאמר שבודק לאור הנר שלא לחלק והנה גם אם היה מקום לומר דבהכ"נ שלהם היה עשוי כמו אכסדרה, יש ללמוד מזה דכשא"א להרבות בחלונות מפני הצינה וכה"ג יש להרחיק ביותר מחלון בהכ"נ, שנראה בחוש שמתרבה אורו כשאין כותל גם בריחוק ד"א, דהא מפורש שהיה אורן מרובה תמיד, אך אין צורך לזה, דכבר נתבאר דבהכרח כוונת הירוש' הוא כמ"ש בספרי שם, וע' ירוש' פ"ג דמגילה ההן פרוירה מהו מעיבור בגוה, שיש ענין קדושה למגרש בהכ"נ וצריך שיהא מקום פנוי ונקי סביב, ומ"ש מגילה (דף כו) בהכ"נ דהוה פתוח לאנדרונא, אפשר שהיה מחדרי הבכ"נ, ובכנה"ג חו"מ (סי' קנד) בשם גאונים ספרדים דסגי בריחוק שמונה אמות מכותל בהכ"נ ולא הביא טעמם ונימוקם, וע' ח"ס (ת' כז) מה שיכנס שיעור ב' פתחים ויתפלל כדי שלא יסתכל מבחוץ (וב' פתחים הוי ח' אמות וכשהחלון פתוח יראה, וע' רמב"ן בקרא דלא תטע וע' מגילה (דף כו) אי בהכ"נ עדיף, ובקה"ת ולימוד בספר צריך יותר אורה) וע' של"ה עמ"ש רי"ו לחלק בין אכסדרה, ודלא פליגי בבלי וירושלמי ודשאני בית שאין לחלק בין ביעור לביעור. ולהמרדכי הירוש' פליגא

ומ"ש עוד באה"ר (שם) דמ"ש שמכניסין לשם בשבתות ור"ח שהאורחין אוכלין שם, היינו ע"כ בחדרים הסמוכין. ע' ברכות (דף נג) הא דאיכא חזנא שאוכל בבהכ"נ אף לאורה עשויה ולכאו' הא לפ"ז הומ"ל דהא והא דאיכא חזנא, והא בחדרים הסמוכים שאוכל שם, והא בבהכ"נ גופא, וי"ל דלא מיירי כלל בבהכ"נ גופא, דהתם גם כדאיכא אדם חשוב, וגם אחר ערבית בשעה שאין אדם להתפלל, א"א שידליקו לכבוד אדם חשוב, כשא"צ לאורה ורק לכבודו, שיהא כבודו מרובה מכבוד שמים, וע' קדושין (דף לג) לזה מיירי דוקא בחדרים הסמוכין דהוי ג"כ בכלל בהכ"נ (ועמ"ש שאין לברך על נר יוה"כ בבהכ"נ). וע' נדרים (דף עז) ר"נ ד"ה בקיטונא דבי רב, בחדר של ביהמ"ד. ויומא (דף יא) בהכ"נ שיש בה דירה, ומנחות (דף לג) פתחא דעייל ביה רבי לבהמ"ד. ופי"ד מטומאות צרעת ובתוספתא, ופ"ד דמעשר שאם יש בה בית דירה קובע למעשר, וע' עירובין (דף עד) חזנא דביית בבהכ"נ) ודמותר ג"כ לאכול בביהכ"נ לפי שהוא צורך ביהכ"נ וע' ברכות (דף מז) ובא"ח (סי' רצ"ח מ"א ס"ק טו), וע' רי"ף ה' קטנות דבהכ"נ של כפרים יש בה דירה בבהכ"נ עצמה וחייבת במזוזה. ועכ"פ מוכח מהירוש' כמ"ש שגם החדרים שבבהכ"נ אורן מרובה

ומ"ש בספרי שם ממ"ש בע"א (דף לח). שוב ראיתי בריב"ש (ת' תקיד) שגורס שתבא מן השוק או מבית המרחץ ובדקדוקי סופרים הגירסא מבהמ"ד וע' סנהדרין (דף יא) וי"א דצ"ל מבכ"ס וע' ברכות (דף סב) סנהדרין (דף יט) גיטין (דף מה) סוכה (דף לו] וע' עירובין (דף נה) גבי מרחץ חוץ לעיר. וכבר כתבתי דמשמע דבדיוק לא נקט לבהמ"ד גבי אשה, וכמ"ש במוע"ק (דף יח) וצ"ע מ"ש ברי"ף שם הגירסא בביהכ"נ, וכן קשה מ"ש הרי"ף דדוקא בבהכ"נ שלא היה לו גנוסתרי ומותר למשקל בגנוספרי. דהוא היפוך המפורש בגמרא דמש"ה נקט בהמ"ד משום דאתתא לא שכיחא בבמ"ד ודבפלמא אסור לזרוק וע' יו"ד (סי' שלד) ובריב"ש (ת' קעג) הוציאו אשתו מבהכ"נ כו'. ובריב"ש (ת' ר"ה) שזרק גטה בבהכ"נ