אמרי שפר קלצ'קין קמז

מתנה עמ"ש בתורה], ונפקע מה"ת זכות הקרובים שלה, בפרט דלענין הפקעת זכותם בודאי מהני טעם הפקר ב"ד שנפקע מה"ת, ושפיר קאמר הגמ' או דלמא לשארו וירש אותה כתיב, ומשום דהכא שנסתלקו יתר הקרובים מירושתה, כ"ע מודים שהבעל נחשב שארה ויורשה מה"ס, והוי שיור בנשואין אף מה"ת, וגם לא דמי למ"ש האב"מ (הובא בספרי אה"ר סי' טו) דכיון דמה"ת אינו כורת בינו לבינה, ל"מ מה שמדרבנן נאסר ביאת עבד, משא"כ הכא דלהיפוך עכ"פ השתא איכא שיור בגט, וגם אסמכוה אקרא (ל"ל דגם לרמב"ם יה"ב מה"ת. ודמיירי בארוסה או שאינה ראויה לו ע' תוס' יבמות נ"ז שאינה שארו, וקמ"ל דגם כה"ג עשו חיזוק לדבריהם כו' דז"א וכמ"ש הה"מ], ועמ"ש בספרי אה"ר (סי' לט) ליישב קושיית הפנ"י בקדושין (דף כג) עפמ"ש בגיטין (דף מז) [ומה שהקשה כ"א שי' דנהי שניסת לו ע"ד התקנה, אין בידה ליתן לבעלה מה שאינו שלה וא"כ בדין שיוחזר להנותן, לק"מ כמ"ש ריטב"א דהוי כמפליג בדברים כיון שא"א לקיים תנאו, א"נ דכיון שהתנאי בגופו של מעשה אינו תנאי אלא שיור שלא יזכה בעל, וכיון דאי אפשר שיהא לאשה, לפי שכבר הקנית לו כל מה שתזכה, ור"מ סבר דמקנה דשלב"ל ובפרט שהקנית לו בהדדי בהדי דשב"ל וע' ב"ב קכ"ז ומש"ש (וס"ל תפוס לשון ראשון). וכיון דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל לפמ"ש דהוי בשל תורה, הדר הוי כמפליג בדברים. ולאידך תירוצא אה"נ דאי רבו ל"ק אף הוא ל"ק], ועמ"ש באה"ר (סי' מד) בענין דו"ח דהגם דכתובה דרבנן ומדרבנן ד"מ א"צ דו"ח, י"ל דכיון שכתב לה כתובה התחייב לה ממון כבע"ח דעלמא ויש בזה ד"מ מה"ת. ועמש"ש סי' מ"ג [ולעיל סי' עג] וכיון שאמר חוץ מירושתך והסכימה לזה. ומתנה עמ"ש בתורה לא הוי, השתא שתיקנו ירה"ב, מתקיים הסכמתה שלא ירשנה אחר, ואלה"ק ממ"ש בכתובות (דף פד) דאי קסבר ירה"ב דאו' אמאי יחזיר ואי דרבנן דמים מאי עבידתייהו. די"ל דנהי דחשיב כמו שהקנית לו ירושתה, אינו אלא כמתנה מהיום ולאח"מ וחוזרת ביובל, וגם לפמ"ש באה"ר (סי' כא) מהירושלמי פ"ב דמעשרות, ודי"ל דא"ת ביובל כדלא הוי כעין מכר עמש"ש, אכתי י"ל דהכא שמקנית לו חילופי מה שמקבלת הנאה ממנו בנישואה, הוי כמכר ובכלל הכתוב דתשובו לרבות את המתנה, וע' גיטין דף מז) וירוש' (פ"א דבכורים), דלר"ל דיה"ב דרבנן אתי קרא דלביתך לאח"מ, ומשום דהוי מה"ת כמתנה שחוזרת ביובל, וכבר ביארתי דהכא שהסכימה בפירוש לזה עדיף מיה"ב דעלמא. והוי כסילקה מירושה את קרוביה, ובמקום שאין קרובים י"ל דחשיב הבעל שארה וירש אותה. וי"ל ג"כ עפמ"ש דתליא בפלוגתא ביבמות (דף נה) ונזיר (דף מג), ודמ"ש בכתובות (דף פד) ה"ק דאי קסבר דחשיב כה"ג שארה, יקשה אמאי יחזיר, כמו למ"ד יה"ב דאו', ואי ס"ל דאף כה"ג לא חשיב שארה, דמיס מאי עבידתייהו

וברמב"ם ספי"א מיובל דהיורש אשתו עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואינו מחזיר ביובל ואם ירש ממנה בה"ק כו'. ותמהו המפרשים דהא בבכורות (דף נב) מפורש דדוקא למ"ד יה"ב דאו' אמרינן הכי. וי"ל לענ"ד דהרמב"ם מכריח זה ממ"ש בכתובות שם, ורב קסבר יה"ב דרבנן והתנן ריב"ב אומר כו' ואמר רב לעולם קסבר ירה"ב דאו' כו', ולכאורה קשה מעיקרא מאי פריך. דאטו משום דרב מתרץ דברי ריב"ב דס"ל ירה"ב דאו', מוכרח לומר דס"ל לרב כן. ואטו לא ידעינן דהוי זה בפלוגתא דתנאי, דאיכא דס"ל יה"ב דאו' ע' ב"ב קי"ב, ור"א ס"ל במשנה דבכורות דיהיב דרבנן. ומפרש הרמב"ם דפריך על הא דקאמר שם דרב סבר ירה"ב דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם כו'. ופריך ורב קסבר יה"ב דרבנן, ודצ"ל שעשו חיזוק כו'. והא רב מכריח דס"ל לריב"ב דיה"ב מה"ת, ומדלא מתרץ דניחא גם אי ס"ל לריב"ב דיה"ב מדרבנן, ומשום שעשו חיזוק לדבריהם כו'. מוכח דלא ס"ל לרב שעשו חיזוק לדבריהם כו'. ומשני דלטעמיה דריב"ב קאמר. דס"ל דטעמיה דהוי מה"ת, ולא מטעם שעשו חיזוק כו'. ומשום דבב"ב (דף קל) תנן האומר כו' שהתנה עמ"ש בתורה ריב"ב אומר כו'. ומוקי בגמ' דכולה מתני' דר"י בן ברוקה היא. וע' ריטב"א וש"מ כתובות (דף מו) דדייק מדתנן פ' השוכר שהתנה עמ"ש בתורה וכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל, דלהכי אוריך כולי האי משום דבדרבנן תנאו קיים, וה"נ י"ל קצת דדייק ממ"ש בב"ב שם לא אמר' כלום שהתנה עמ"ש בתורה. וכבר מוזכר הך טעמא במשנה (דף קכו) וכפל זה לאשמועי' דבדרבנן תנאו קיים ושלא עשו תיזוק כו'. (ל"ל ממ"ש שאם אמר על מי שראוי כו' הגם דלא תהוי בי עבורי אחסנתא כו'. דכיון שמפורש בתורה שרשות לאב להנחיל כו', א"א לחכמים לעקור בדיעבד. ואביי פריך הא מלא יוכל לבכר כו', דל"ל דאתי קרא שוהא מפורש בתורה ושלא יוכלו חכמים לעקור. ע' ט"ז א"ח סי' תקפ"ח. גם דאכתי הו"מ למכתב ביום שינחלו בניו], ורב גופיה ס"ל שעשו חיזוק כו' (ולטעמיה בעירובין (דף עז) וע"ש בתוס' ממ"ש בשבת (דף ט'), וא"ש לפום דקיי"ל כתובה דרבנן ושעשו חיזוק כו' במילתא דממונא. וא"ש פסק הרמב"ם. והנה מ"ש שם בבכורות דטעמא דר"מ דיה"ב דאו' היינו משום דאיהו ס"ל בכתובות שם דבדרבנן תנאו קיים ושלא עשו חיזוק כו'. והגם דס"ל בב"מ (דף נו) וביבמות (דף לו) וירושלמי פ"ק דפסחים דר"מ כדעתיה דמשוי של דבריהם כשל תורה וע' ב"ק דע"ב ומש"ש. היינו במילתא דאיסורא ולא במידי דממונא כמ"ש התוס' בכתובות. והגם דדוקא להס"ד דס"ל כתובה דרבנן מוכח מדלא קתני ע"מ שאין לך עלי שכו"ע וכתובה. אבל למסקנא דקסבר כתובה דאו' (ולא נקט כתובה דהוי בכלל שו"כ), אין הכרח דס"ל לר"מ דבדרבנן תנאו קיים, מ"מ ס"ל דאליבא דר"מ יה"ב דאו', וע' סוכה (דף כג) ומש"ש, ודומיא דריב"ב במתני'. יתברך בכל טוב מאדון הברכות כאות נפשו ונפש אחיו המצפה לישועה ונחמה אליהו: סימן פה כ"ה א' וירא תרנ"ה מה שתמה מעכת"ה במכתבו עמ"ש בספרי אבן הראשה (סי' ט) דמהירוש' פ"ק דפסחים מוכח כדברי האגודה והשו"ע שיש להרחיק מחלונות בהכ"נ יותר מד"א לפי שצריך אור גדול, ודלא כמ"ש הנוד"ב שהאגודה המציא זה מדעתו. ושדבריו סותרין למ"ש הרשב"א. וכתב כתר"ה דליכא הוכחה מהירוש'. עפמ"ש הנו"ב דשאני אספלידא, בב"ב (דף ז). שהיה רואה משם לגינתו, אבל כל משום אורה י"ל דאפי' באכסדרה סגי ד"א, באמת שפיר כתבתי דמהירוש' מוכח כהאגודה, מדקאמר דבכ"נ ובמ"ד אורן מרובה, ולא יצטרך לבודקן לאור הנר, ויקשה במה נשתנו מכל הבתים, דל"ל דבית דעלמא פעמים שמעמיד כותל סמוך לחלונו, דז"א דמי זה יאפיל ביתו שלא יוכל להשתמש בו יפה, ובודאי יש להם אורה ומרחיק ד"א, ואין לומר דבכ"נ ובהמ"ד היו מוקפות בחלונות כמו אכסדראות דבי רב, ב"ב (דף יא), דהא פרש"י בב"ב (דף ג) שבחורף היו בבהכ"נ שחלונותיו מועטין מפני הצינה. ודלפמ"ש בב"מ (דף קו) זמן בדיקת חמץ הוי זמן קור לר"מ ור"ש. וע' סנהדרין (דף יא) אין מעברין כו' ולא מפני הצינה כו'. ועכצ"ל שבזה הצטיינו שאורן מרובה שאין כותל כנגדם אף בריחוק ד"א, וכדנראה בלשון התוס' שהיה מאפיל עליו האורה שלא היה בו אורה גדולה כו', ומ"ש וכנגדן מרחיק ד"א היינו שלא יאפיל לגמרי כו', והרשב"א כתב רק שמספיק שיעור הרחקת ד"א שלא יאפיל ולא היכא שצריך אור גדול, וכן מפורש במהרי"ל (ת' סו) וז"ל דכל שיעור חכמים כן הוא כו' דד"א סגי לאורה בסתם בתים שאן עשוין לאור גדול כגון אכסדראות ואספלידא וכה"ג, ואע"ג דכשמגביה טובא מאפיל קצת רק שיהא ראוי להשתמש כו' ע"ש. הרי דהגם שכתב כהרשב"א דכל שיעורי חכמים כו'. מ"מ היכא שצריך אור גדול בעי הרחקה טפי, ומבואר להדיא דלא כהנו"ב ובמהרי"ל (ת' נג) דכל מה דמתוסף אורה כו' בכל זוית וזוית דבכה"ג מדליקין נרות בבהכ"נ ביו"ט כו'. דלא הוה נר של בטלה דכל מה דמתוסף נרות ונהנה חשיבה צורך הינם כו' ובש"ע סימן תקי"ד סעיף ה'. והיינו דוקא במה שיש בהם איזה הנאה שמוסיף אורה בכל זוית, ובפרט שבימיהם דרו במבואות הגהעטא ולא היה אור השמש מאיר בכל זוית הבהכ"נ, וע' ירוש' פ"ג דשביעית שהיה זקנו מדליק נר לרבים במבואות האפלות. והמדליקין ביו"ט בעת