אמרי שפר קלצ'קין קמה

וקאמר בלשון מחלפא "שיטתיה" משום דלשמואל דמפרש בברכות שם ונתת לאמתך זרע אנשים, שמושח ב' אנשים שאול ודוד, וכן לר' יוחנן דמפרש ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה ואהרן כו' אדרבה בשביל זה שנענתה ונתקבל תפלתה ומשח לשאול ודוד והיה שקול כמשה ואהרן. גרמה בזה קצור ימיו וכמ"ש בתענית (שם) שאמר רבש"ע שקלתני כמשה ואהרן כו' מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטלו מע"י בחיי. ומשום שאין מלכות נוגעת בחברתה כו' הוצרך להסתלק שמואל מן העולם יע"ש. ואין בזה סתירה למ"ש שכל המרבה בתפלה נענה. כיון דאדרבה גרם קצור ימיו מה שנתקבל תפלת חנה לשבח שמשח לשאול כו'. ודוקא לשיטת ר' לוי גופיה דמפרש שם במדרש מ"ש זרע אנשים שלא יהיו פניו דומין לקוף כו' ולא מפרש לה דזרע שמושח ב' אנשים וששקול כו'. וא"כ ליכא למימר דבזה שנתקבל תפלתה לשבח גרמה קצור ימיו. וא"כ לשיטת ר' לוי גופיה, הוא סותר למ"ש שהמרבה בתפלה נענה. והיינו דדייק בלשון מחלפא שיטתיה. וע' פר"ד דרוש י"ב מהירושלמי פ"ב דסנהדרין ותהיינה צרורות וגו' ר' יוחנן אמר כו' מתאיבך דבר המותר לך ורבנן דקסרי אמרי אסורות היו כו' כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט כו' ודפליגי אם היה אז לדוד דין מלך ועיין מגילה (דף יד) ובמדרש עמ"ש ותרא האשה את שמואל ותזעק כו' לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט, ובילקוט שם קל"ג נחלק הסלע מכאן ומכאן כו' ב' מלכים אלו דוד ושאול. ולכאורה י"ל דר' יוחנן לטעמיה במדרש רות על הכתוב ויאמר לה בועז לעת האוכל וגו' דכשברח מפני אבשלום התכפר בשעירה כהדיוט ועי' ירושלמי פ"ג דהוריות ה"ב ומש"ה קאמר בירושלמי דסנהדרין שהיו מותרות לו גם אח"כ שחזר למלכותו, ור' יוחנן לטעמיה בסנהדרין (דף לו) דיליף דד"נ מתחילין מן הצד מקרא דויאמר דוד לאנשיו וגו' ויחגור גם דוד את חרבו, ור"א בר פפא לא יליף מזה משום דשאני מלך שאסור לחלוק עליו ומש"ה א"א להתחיל ממנו. ודוקא לר' יוחנן לטעמיה שאינו תלוי במשיחה י"ל דכיון שעדיין היה שאול קיים ולא יצא מוניטון שלו בעולם לא היה לדוד עדיין דין מלך. או דבזה גופא היו דנין ומסתפקין אם יש לו דין מלך. וממילא ל"ש לומר שאסור לחלוק עליו, ומש"ה שפיר הוכיח מזה ר"י לטעמיה שבד"נ מתחילין מן הצד, ואולי בזה פליגי נמי ר' יוסי ור' נהוראי, דר"י דאמר אין מורה אלא של ב"ו מפרש מ"ש איך אלך ושמע שאול והרגני, שכוון בזה לבקש מהי"ת שישאר לשאול עדיין דין מלך, ולא יהא בידו הבחירה להרע לו, דלב מלכים ביד ה', והשיבו הי"ת כי גם כשהבחירה נתונה בידו לא תפחד, ועגלת בקר תקח בידך וגו', ור' נהוראי ס"ל שהיה מפחד לפי שהוא ענין פרטי שהבחירה בידו (ודוקא בענין גזירה כללית איתא בילקוט משלי כ"א שאם זכה העולם הקב"ה מטה לבו לטובה ועי' גיטין דף נ"ו תענית דף י"ח) וא"כ אא"ל שכוון לבקש שישאר לשאול דין מלך, אלא ששאל עצה לפי שהיה מפחד ממנו, ולר' נהוראי מ"ש ומורה לא יעלה על ראשו הוי בכלל נדרה לה' (ועי' בספרי אה"ר סי' ז' דהא אין אשה מדרת בנה בנזיר, וגם האב מדירו רק עד שיגדל ועמש"ש) וכמ"ש ונתתיו לה' היינו שתחנכו במצות, והגם דאין האם מחויבת לחנך בנה כמ"ש בנזיר (דף כט), עי' תו"י יומא (דף פב) החילוק בין נזירות כו' ודי"ל שהיתה מחנכתם למצוה בעלמא, ועי"ז שתחנכו במצות גם כי יזקין לא יסור ממנו וזה שאמרה שעי"ז יהיה לה' כל ימי חייו (ואף בקטנותו) ועי' תוס' עירובין (דף פב), ובלשון הש"ס שם בנזיר דקסבר איש חייב לחנך כו' משמע דר"ל הוא דסבר כן, ולר' יוחנן ל"ש. ודוקא לענין קרבנות דהוי חב"ע, האב הוא שמדיר בנו מהלמ"מ. ולעולם גם האם מחנכתו שיתנהג בתורת נזירות לענין גלוח וכה"ג לחינוך בעלמא. ולר' יוסי דמורה היינו של בו"ד לכאורה ז"א בכלל נדרה והבטחתה. וי"ל ע"ד מ"ש בסוטה ודף מד) המתירא מן העבירות שבידו, ובברכות (דף ס') חזייה דקא מפחד א"ל חטאה את כו' ועי' מגילה (דף ג') וע' כתובות (דף קה) נהוג נשיאותך ברמה ושופט ונשיא צריך שלא יגור מפני איש ובחו"ה שצריך לפעמים מדת העזות כמ"ש שמתי פני כחלמיש וכשמצאו ישן במדבר א"ל אני בוש מה' שיראני יראת זולתו ועמ"ש גבי לא נבראו רעמים כו' ומ"ש בע"א דף ה'), וכיון שיהא שקול כמשה ואהרן ויהא שכינת ה' חופף עליו תמיד, לא ידע מגור ופחד, וע' פרש"י קדושין (דף עח) ד"ה ושמואל שוכב במקומו בבית משמר הלוים שהיו שומרים את הבית. וע' ריש תמיד דרובין פחותין מי"ג שנים שמרו המקדש וברמב"ם פ"ח מבית הבחירה דאע"פ שאין שם פחד מאויבים, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין כו' וע' חגיגה (דף ו') מפנקותא יתירא חזת בשמואל, וכבוד המקדש שיהיו השומרין בעלי עז וכח. ובקשה שלא יעלה עליו מורא ויוכל לשמור וכן למשוח לדוד ולא יגור מפחד שאול, ושפיר פריך ממ"ש איך אלך וגו' (ומעיקרא בפסחים (דף ח') לא משני דשכיח היזקא דמפני בעל בחירה יש לפחוד יותר כמ"ש המפרשים משא"כ מפני סכנת עקרב. ודוקא כדמתרץ דמפני סכנת עלילה מדמה לה וע' בספרי אה"ר (סי' יד) וע' שבת (דף כב) דבשעת הסכנה מניחה על שלחנו ומשום שהפרסיים הם בעלי בחירה ובידם להרע. ומ"מ קאמר התם דלא ה"ל להניחה למעלה כו' אי מטרחא ליה טובא כו'. ומשום דלענין חשש נזק דליקה וכה"ג שהוא בידי שמים, סמכינן טפי דשומר מצוה לא ידע רע. והיינו דסמך שם הש"ס המימרא דמים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ועכצ"ל דמ"ש השליכו אותו אל הבור, הוא כמ"ש המפרשים שהוא למען הציל אותו מיד אחיו שהן בעלי בחירה. ולא פחד מהנחשים ועקרבים דשומר מצוה לא ידע רע ויוסף שמר מצוה והלך בשליחות אביו יעקב ע"ה. ומייתי הש"ס מזה הוכחה להדינים הקודמים בענין נר חנוכה וע' תענית (דף י') איני והא"ר אלעאי כו'. וקשה דהא י"ל דכיון שמצוה לעסוק בד"ת שומר מצוה ל"י רע וליכא חשש נזק וממילא איכא חיובא לקיים מ"ש ובלכתך בדרך. ויוסף אמר אל תתעסקו בדבר הלכה כו'. שקודם מ"ת לא היה עדיין מצוה וחיובא דת"ת (ובפרט למ"ש הרא"מ דיוסף חשב שהיה להם דין ב"נ ושנאסרו במפרכסת) וממילא יש חשש נזק שמא תרגז עליכם הדרך. וצ"ל דס"ל להש"ס דשכיחא היזקא ודלא סמכינן כה"ג עמ"ש שומר מצוה

ב) מה שהעיר עמ"ש בב"ק (דף סא) שכל המוסר עצמו למות על ד"ת אין אומרין דבר הלכה משמי, דהא אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה כמ"ש בברכות (דף סג) לק"מ דהתם שהבקיעו במחנה פלשתים הכניסו עצמן לסכנה גמורה דאסור מדינא וע' רמב"ם פי"א מרוצח וע' ע"א (דף יח) אני אומר לך דברים של טעם כו' וגם לפמ"ש בכתובות (דף עז) דריב"ל מכרך בהו ועסיק בתורה כו'. עמ"ש בספרי אה"ר סי' י"ד. וגם אי היה ענין היזק טבעי לא דמי לסכנת אויב כמ"ש למעלה בההיא דשבת (דף כב ודף מה). וגם שאני התם דהוי בשעת הלימוד ממש. והכא אינו בשעת הלימוד ממש, ואדרבא בשעת הלוכם הוצרכו לבטל מת"ת. ודהמע"ה נתאוה לידע ההלכה והם עשו מעצמן לילך במקום סכנה שלא כדין (והיה אפשר לו לשלם והלכו רק לידע למעשה אם חייב לשלם), וע' יומא (דף עז) ובחול כה"ג מי שרי כו' לעבור עד מתנים יע"ש דהוי גם כשהולך להקביל פני רבו וללמוד תורה וע' סוטה (דף כב) ושם בברכות קאמר כתתו עצמיכם על ד"ת ופרש"י להצטער. ובשעת הלימוד גופא ואינו בענין סכנה גמורה וכמפורש בע"א (דף יח). וי"ל דהיינו מ"ש בב"ק (דף סא) כך מקובלני מב"ד של שמואל הרמתי כל המוסר כו'. דשמואל אמר איך אלך וגו'. והיה חושש שלא יגין המצוה כיון דשכיחא היזקא מאדם שהוא בעל בחירה. וכיון שעשו איסור מה שהכניסו א"ע בסכנה. קנסם שלא יתקיים בם מ"ש אגורה באהלך עולמים. ע' יבמות (דף צו) וירושלמי שקלים, ויש להעיר ממ"ש בנזיר (דף נז) דמציעאי לא אמרינן וע' רשב"ם פסחים (דף קד) ד"ה דלא וצ"ע וע' ירושלמי פ"ק דקדושין אם יכול לשלשל ולומר איש מפי איש כו', והכא לא חידשו דבר אלא הא דקיי"ל הלכה כהך, וכדאמרינהו משמא דגמרא בודאי יתקבל כעין מ"ש בגיטין (דף כ') משמיה דרבים וקלסוה ועמ"ש באה"ר בפתח דבר. ועי' חולין (דף קד) (ול"ל לפמ"ש בעדיות דמזכירין שמו שמא ירבו החולקין, וכשמוסר עצמו כו' בודאי הלכה כמותו וגם הוי גלוי מלתא בעלמא עי' יבמות (דף עז) ונאמנין ששמעו מסנהדרין, ואין להזכיר שמם שלא יבאו לחלוק, ודבל"ז יהיו שפתותם דובבות כו' כיון שמסרו נפשם דיליה הוא עי' ע"א (דף יט), דז"א דמשמע דהוי קנס ולא לעדיפות