אמרי שפר קלצ'קין קמד

א"א שיהא המצוה לנוולו. דז"א דממ"ש וכ"ת משום איבוד נשמה כו'. ש"מ דפריך רק מטעם איסורא]. וצ"ל דיליף ממצות קבורה דהוי מטעם בזיונא [ובודאי ל"ל דיליף מקרא דעל שרפו עצמות וגו' וע' ב"ב ד' כ"ב, ומ"ש לעיל סי' כ"ב, דז"א דהא מצינו בבכורות (דף מה שתלמידי רי"ש שלקו זונה אחת ובדקוה כו'. וע' נדה (ד' ל) וצ"ל דליכא בזה סיוע ידי ע"ע וכן דרך הרופאים לנתח ולבדוק ודוקא שרפת עצמות לסיד הוא מעשה אכזריות ובזיון ביותר וע' חולין (ד' צב). וגם שאני מלכא דאדום שגדול כבודו], וגם לפמ"ש הלח"מ פי"ב מאבל דלפום דקיי"ל קבורה מה"ת ליתא להאיבעיא יע"ש. אכתי י"ל דמוכח דטעמא דקרא משום בזיונא. ומש"ה איתא בב"מ (ד' פד) דאמר ראב"ש לדביתהו אוגנין בעליתא, ולפי דאדרבה היה כבודו שלא יקבר (ולמ"ד משום כפרה אותו צדיק שקבל עליו יסורין לא הוצרך לזה יע"ש], וצ"ע מ"ש בחולין (ד' קכה) ובתד"ה יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה דמ"ש בביצה (ד' י) שסוף טומאה לצאת היינו במת שלם שאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית. וצ"ע דתיפוק דאיכא איסורא לכאו'. והגם דפרש"י סנהדרין דמשום בזיונא שיראוהו נרקב ונבקע, אכתי קמנוול בנתוח. ועמ"ש לעיל סי' יג אות ב' דמצות קבורה נמשכת כו' עמש"ש. וע' ב"ב (ד' כ תד"ה אתיא). וע' כתובות (ד' כ) קוברות שם נפליהם ומוכי שחין זרועותיהם כו'. וע' ב"ק (ד' פה) דכסיפא ליה מלתא כו'. וע' מכות (ד' יא) מת קודם שמת כ"ג מוליכין עצמותיו כו' איזהו ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה. ומוכח דקבורה דוקא מה"ת. וע' נדה (ד' נז) ובפרש"י ד"ה לא תסיג דמוקי בספרי במוכר קברי אבותיו, וע' כתובות (דף פד) משום פגם משפחה כו' ובב"ב (דף קיב) מוכיח דירה"ב מה"ת דאל"כ נמצא קבור בקבר שאינו שלו וע' יבמות (סג) ב"ב (נח) שבת (קנב). וא"כ תיפוק דאסור לשורפו ולנתחו כו' וצ"ע. וע' ש"כ סי' שס"ד ס"ק י"א שאין לטהרה דשמא באותו הדם יצא דם הנפש. ולכאו' כיון דטעמא משום בזיונא הא בזיון גדול הקבורה מלוכלכת בדם ובלא טהרה. ושאני נפל ונפצע שגם בטהרה שיתראה הפצעים יהא ענין ניוול וע' נחלת שבעה ת' נ"ט ובש"כ מסיק שנוהגין לטהר כל יולדת כו'. וי"ל על פי מה שכתוב במדרש רבה בראשית פכ"ב עמ"ש קול דמי אחיך יע"ש דהוי דומיא דכסוי הדם בעפר, ומש"ה חששו שלא ישאר דם הנפש בלא כסוי. ואכתי כיון דקיי"ל בחולין (פז) שאם יש במים מראה דם חייב לכסות וע' סוטה (ד' טז תד"ה מביא מים) ממ"ש במכות (ד' ד) דאפי' קורטב יין ניכר בג' לוגין וכ"ש דם דסומק טפי. א"כ אכתי אפשר לטהרה במים גם המקום המלוכלך בדם. ולא יתבטל במים כיון שבמעט מים ישאר ניכר מראית דם. והמים ההם ישימו בעפר הקבר או במקום אחר. ובלשון הש"ע משמע רק לענין שקוברין אותן בבגדיהם. ודלעולם מטהרין שלא יקבר בלכלוך הדם כיון דכל טעם קבורה הוי רק משום בזיונא וצ"ע. והנה ממ"ש בחולין שם הא קא מנוול מוכח דהא משום צערא ליכא ע' סנהדרין (ד' מה) ב"ב (ד' ח) רעב קשה כו' האי קא מצטער וקשה מניוול וע' ב"ק (ד' צג) וכי אדם מוחל על צערו כו'. וצ"ע ממ"ש בברכות (ד' יח) ובשבת (ד' יג) שמרגיש באזמל. ועכ"פ כשנהרג ח"ו והקרובין משתדלין שלא ינתחוהו. ועי"ז גורמין לפעמים להעלים הרצח ושלא יענש במשפט בעד מעשהו. שלא כדין הם עושין, וכדקאמר הכא וכ"ת משום איבוד נשמה כו'. וע"ש בש"כ שהרוג קוברין אותו כמו שנמצא כדי להעלות חימה כו'. ופשיטא שמוחל על בזיונו ודניחא ליה שיענש רוצחו, ואדרבה יש לסייע לפקידי הממשלה יר"ה לברר הדבר ולענשו במשפט. שוב ראיתי בח"ס (ת' שלו) שכתב ג"כ דאם היה לפנינו חולה שיש לו מכה כזו ורוצים לנתח המת וילמדו ממנו רפואתו של זה, דקרוב לודאי דמותר [וע' גיטין דף ס"ח אידא דשכבא כו'. וכבר הביאו ממ"ש בערכין דף ז], וע' סי' שמח סעי' ב' ובגליון מהרש"א שם. וע' בש"מ כתובות (דף מח). ודדוקא לאו כל הימנו שיעשיר את בניו כו'. וי"ל דשאני התם שאמר בפירוש שלא יקברוהו מנכסיו, וכיון שמצוה על בניו לקיים צואתו (דבשביל זה לא הוי בכלל אינו עושה מעשה עמך וע' ב"מ (דף ס"ב). וא"כ החיוב על היורשין לקברו מנכסיו היפוך צואתו סד"א דאדרבה הוי איסורא ואינו זכות לו שיעשו איסורא. ומש"ה קאמר דוקא משום דלאו כל הימנו שיעשיר כו'. משא"כ היכא שאינו נגד צואתו בפירוש דממילא יש להסתפק דהוי זכות להם ודממילא גם לדידיה הוי זכות ודניחא ליה כו', ומ"מ לדינא קיי"ל כהח"ס: סימן פג העתק מכתב השואל למען דעת סבת התשובה באריכות על דקדוקים קטנים כאלה. בעז"ה כ"ה מנ"א שנת רב שפע לפ"ק פה לובלין יע"א ההרים מכל עברים ישאו רוב ברכה מאלהי המערכה. לכבוד רב האי גאון מפורסם בחריפות ובקיאות כחד מקמאי ע"ה פ"ה נר ישראל והדרו כקש"ת כמו"ה אלי' קלאצקי שליט"א האב"ד ור"מ דק"ק ברעזי יע"א

אחדש"ה ושלום תורתו כו' כאשר מנויה וגמורה בלב כל יושבי עירנו לשלוח לו באלה הימים כתב רבנות אמהר להודיעהו זאת למען ידע מראש, ומדי דברי בו אבקשהו שבמקום גדולתו יהי ענותנותו להשיב לי על שלשה דברים שעלו ברעיוני, בסוף נזיר אמר ר"נ כי מורא בו"ד היה על שמואל באמרו ושמע שאול וגו'. הלא הגמ' יאמר כי במקום דשכיח היזקא שאני. ועוד קשה לי מאמר אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עליה, ואיך יאמר הגמ' בב"ק שכל המוסר עצמו על ד"ת אין אומרין דבר הלכה משמו. גם קשה לי במס' ביצה בענין דהאי סמיא לכ"ע שרי לדידך אסור, הלא סומא פטור ממצות, ומדוע לא יאכל בלי ע"ת. אקוה לה' כי הימים לא ימשכו ויופיע בהדר גאונו בשערי לובלין ולכבוד יהיה בתוכנו. ממני עבדו המשתחוה מרחוק מול הדרת כת"ה. בנימין ארזעלקאווסקי בלאאמו"ר הרב רג"א זלה"ה מו"ץ דפה לובלין: תשובה

א) מה שהעיר במשנה דסוף נזיר דקאמר הלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בו"ד, דהא שאני התם דשכיחא היזקא כמ"ש בפסחים (דף ח) כבר העיר בזה בס' אורח מישור ותירץ ע"ש. ומיושב בפשיטות דבאמת לא היה חשש היזקא כמ"ש ביבמות (דף סה) להוכיח דמצוה לשנות בדבר השלום ממ"ש ויאמר ד' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח וגו'. ואס"ד שהיה חשש סכנה לא הוה מוכח מיניה מידי. וצ"ל כמ"ש הריטב"א שם וז"ל עגלת בקר תקח כלומר קרבן לכפר על הרהורי החטא שחושד בכשרים ומ"מ אין זה עיקר הליכתו אלא שהוא משנה לומר כי לזה לבד הולך מפני שמותר לשנות בדבר השלום ע"ש, וא"כ נהי ששמואל חשב דשכיחא היזקא, קמי שמיא הוה גליא שלא היה סכנה, ושפיר קאמר דאא"ל שמורא של בו"ד לא יעלה על ראשו. שכבר היה עליו מורא של בו"ד ופחד בחנם. וע"ש בריטב"א שפירש שהיה שואל עצה איך ינצל משאול ע"ש, ומשום דאא"ל שסרב ח"ו מלשמוע צווי ד' גם אם חשש לסכנה דדוקא בעלמא יעבור ואל יהרוג לפי שהתורה אמרה וחי בהם וגו' אבל הכא הלא נצטוה ע"ז ביחוד והכל גלוי וידוע לפני הי"ת. וא"כ חייב למסור נפשו ע"ז. וכבר ידע שמואל שימשח שני אנשים ע' ברכות (דף לא) זרע שמושח ב' אנשים ובתענית (דף ה') וע' מגילה (דף יד) רמה קרני כו' שנמשח בקרן. ואא"ל שרצה לאחר המשיחה עד סוף ימיו כדי שלא יתבטלו מע"י בחייו. דז"א דמפרש"י בתענית שם ד"ה נחמתי מבואר דבהמשיחה לדוד לא נתבטלו עדיין מע"י בחייו. ובודאי רצה לעשות ציווי ד' בזריזות, ומש"ה הוכרח ריטב"א לפרש דמ"ש איך אלך וגו' היינו שהיה שואל עצה. וע' מדרש שמואל על הכתוב דוהיה כי הרבתה להתפלל מכאן שכל המרבה בתפלה נענה מחלפה שיטתיה דר' לוי כו' חנה ע"י שריבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל וע' ירושלמי פ"ד דברכות הלכה א' ובירוש' דבכורים