אמרי שפר קלצ'קין קמב

דזוהמא כו', כיון דבקליעה עכ"פ ליכא איסור מה"ת, וע' נדרים (ד' ל) נשים לעולם מיכסו וקטנים לעולם מיגלו, וקשה שיאסר הנודר משחורי הראש בנשים פנויות בוגרות דג"כ זימנין דמגלו כו' וקצת י"ל דאינהו כקטנים דמיגלו, אך התוס' כ' דאין איסור באנשים אלא היכא דכוותייהו בנשים אינם שחורי הראש משא"כ קטנים דאפי' נקבות קטנות פנויות רגילות בגלוי ראש וא"כ מדאסור בפנוים צ"ל דגם פנויות גדולות אין רגילות בזה, והא דלא מתסר בקטן נשוי לשיטת הר"י ברזלי שהובא במהרי"ק. וקטנה נשואה אין רגילה בזה י"ל דלשון בנ"א אחר הרוב, וקטן נשוי גם בימיהם לא היה שכיח כ"כ, וע' פרש"י גבי בעלי שיבות דמאותן שהיו שחורי הראש וצ"ל דנשים גם קודם נשואין לא היו בכלל זה. ואכתי הא היו בכלל זה בקטנותן. וצ"ל דבלשון בנ"א אינו כולל בזה נשים דרוב הנשים לעולם מיכסו, ובש"מ בשם הרא"מ פי' דקטנים לעולם מיגלו שהיה דרכם לגלחם יע"ש. וא"כ יל"פ דנשים לעולם מיכסו כמ"ש בנזיר (כח) אי אפשי באשה מגלחת ואין דרכם בזה ואנשים גדולים זימנין דמגלחי, ולפרש"י קשה לכאו' דמכ"ש שיאסר כדמגלי, והול"ל טעם ההיתר שאינם בכלל אנשים. וקצת יל"פ עפמ"ש בברכות (ד' נח) כד פרס סודרא כו' וע' ב"י (סי' מו) לענין ברכת עוטר ישראל בתפארה וגם נשים מברכות כן' ובקדושין (ד' ח כט) ושבת (ד' כו לא) ונדרים (נ) סנהדרין (כא) ודזימנין דמכסו בסודר לבן וזימנין דמגלו והולכין בכסוי וכובע שחור והן שחורי הראש, וכמ"ש דמדלא קאמר מבעלי שער לא קפיד אשער ומש"ה אסור בקרחין, והיו רגילין בכסוי שחור. ונשים לעולם מכסיין בסודר לבן וקטנים מגלו לגמרי. ואשער לא קפיד וגם אין מצוי כ"כ שחרות שער בקטנים. ושגם אנשים לא הי' דרכן לילך בגלוי ראש ע' שבת (ד' קיח קנו). רק דזימנין דמיגלו מסודר וטלית לבן שע"ג ונשארו בכובע שחור. וע' שבת (ד' עז). אמנם בפרש"י ותוס' שניכר שחרות השער כשראשם גלוי. וע' ב"ב (ד' קנו) תד"ה כבינתי שהוא צעיף דק שמתכסה בה ראשה וע' יומא (ד' מז) לא ראו קורות ביתי קלעי שערי וע' בירוש' פ"ק. ובביאורי הגר"א סי' ח' הקשה עמ"ש הב"י איסור לילך ולברך בגלוי ראש וכן במהרש"ל (ת' עב) הביא מ"ש במס' סופרים וממ"ש במד"ר לא הטרחתי עליכם כו' דמוכח דליכא איסורא. אך י"ל דשאני בימי הש"ס שלא עשו זה דרך פריצות ורק מפני תוקף החום ובפרט בבבל דחביל להו עלמא ע' ר"ה (ד' כ) משא"כ האידנא ובאקלימים האלו שהוא דרך פריצות י"ל שמדינא אסור עכ"פ בעת ברכה. ועמ"ש בשם מהר"י הלוי אחי הט"ז, דמדאצטריך קרא למעט ארוסה מקנוי (סוטה ד' כג) מוכח דגם ארוסה בכלל האיסור. דל"ל שבארוסה יתקיים יתר הדברים. דא"כ מנלן למילף אזהרה לבנ"י דדלמא מ"ש ופרע דוקא אם ראשה מכוסה. ובפסיקתא דכדי לקיים מצות פריעה. ולר' יהודה אם הי' שערה נאה לא הי' סותרה ואך למ"ש התו' סוטה (ד' ח) דאע"ג דגזה"כ שואת לאו מיעקר הוא מודה ר"י דמה"ת סותרה) וי"ל דיליף דמכלל דההוא שעתא לאו פרוע כו'. שתמיד אין יוצאת כן, ומ"מ אצטריך קרא למעט ארוסה משום דסד"א דמ"ש ופרע משום דבנשואות צריך לפרוע, ובכ"ז שותים גם כשהיתה פ"ר מקודם, וה"ה לארוסה. ועכ"פ כיון דמ"ש ופרע היינו דסותר את שערה. עכצ"ל כהמ"א דהא לא מוכח אלא דההיא שעתא לא היה שערה סתור. ומ"מ כיון דגם בב"נ נזהרו אז מזה. משמע דבנ"י נזהרין יותר אף בלא סתירת הקליעה, והש"ס נקט קול ואח"כ שער ולא הוי זו ואצל"ז. ומשום דהוי בלא סתירת הקליעה. ובל"ז י"ל דמיירי בבית שמותר גם לנשואה ורק לפי שדרכה לכסותו אף בבית איכא הרהורא. ומיושב בל"ז קושיית המ"א. והנה אין להקשות עמ"ש באה"ע (סי' כא) דה"ה פנויות דהא לא מצינו בש"ס רק בנשואות, די"ל דאסור מצד הסברא ענין פריצות. וגם שאני בימי הש"ס שטבלו לנידותן וע' רמב"ם בפה"מ פ"ז דסנהדרין וז"ל ואין בזה איסור אלא על דרך צניעות כו'. וכמ"ש בילקוט איוב (ל"א) דלאו דוקא לצורך אלא דשרי לפי שיוכל לבוא לידי צורך פן ישאנה לבנו או לקרוביו. ולכאו' קשה על הרמב"ם ממ"ש בע"א (ד' כ) דאפי' פנויה וי"ל לפמ"ש בב"מ (ד' צא) רש"י ד"ה ואפילו משום פריצותא ליכא, ולכאו' כיון דקאמר מותר מאי הוצרך לומר ואפי' כו'. והול"ל וליכא משום פריצותא (וע' תו"י שבת (ד' ג) דפטור ומותר מיירי רק לענין שבת ולא שייך לכאן) וצ"ל דקמ"ל שאף צנוע לא ימנע מזה. וא"כ לפום דפרש"י שם ממ"ש לא יסתכל בחמור כו' היינו על דרך צניעות וה"ה מ"ש מקודם שלא יסתכל כו' (וא"ש מ"ש הב"ח סי' ע"ה בשוק שמלוכלך בטיט) ומש"ה בכתובות (ד' מו) דריש מונשמרת שלא יהרהר בדבר טומאה וביאה ולא לענין שלא יסתכל כו' וע' יבמות (ד' עו) אטו כ"ע ברזילי הגלעדי. וע' ב"ב (ד' צא) רשב"ם ד"ה מטיילין משחקין. וע' ב"ב (ד' קס"ח) נדבר ע"ה בהדיה ולא מיירי בע"ה דעביד איסורא רק שאינו ת"ת ולא שימש ת"ח ע' סוטה (כב) ב"ק (דף צה). רק שכל אדם ראוי שיעשה עצמו ת"ח לענין זה וע' תענית (דף י) סוכה (ד' כו) ומש"ש. ופריך ולאסתכולי מי שרי, דר"ג היה ת"ח וצנוע ביותר וכן פריך בירוש' פ"ט דברכות דרכו של ר"ג להסתכל כו' והסתכלות הוא יותר מראיה ובפרט שהי' נכרית דהוי כעין א"א דא"א שתינשא לו, וע' ברכות כ"ב רש"י ד"ה שתבע. וכ"ז בימיהם שטבלו לנדותן וליכא כ"כ חשש מכשול כשמיוחדת לו וע' יומא (ד' יח). ומש"ה הותרה בפריעת ראש, משא"כ השתא שאין טובלין לנדותן דאיכא ענין ערוה. והגם שכ' המ"א (סי' ריז ס"ק ו) דשל פנויה מברכין ול"ח שיבא לידי הרגל כו' כמו בערוה, מ"מ חמירא טפי השתא וע' אה"ע (סי' כו) שכופין להוציאה לפי שמתביישת לטבול. ומש"ה יש להחמיר גם בזה שלא תלך בשוק כדרך הפריצות וע' שבת (ד' סב) מלמד שמטילות מור כו'. וה"נ בשער סתור (וע' סנהדרין (ד' עה) ולינסבה מנסב לא מיתבא דעתיה כו'. וי"ל דה"נ לא מיתבא דעתיה באופן היתר, וע' ש"מ כתובות (ד' יט, ויומא ד' פב, סנהדרין מח ב"ב ד' קנה, ב"ק ס') וכן מוכח ממ"ש משום פגם משפחה ואין מחויבין להתבזות בשביל פק"נ של זה שפשע בעצמו וע' גיטין (ד' מא) ד"ה כופין אי חשיבי כאונסין, וגם לר"א בריה דרב איקא י"ל מה"ט, ומ"ש הנמ"י להוכיח דה"ה אבזרייהו כו'. היינו דמוכח מהס"ד) ועכ"פ מיושב מ"ש המ"א לפרש שכולל גם בפנויה שלא היתה נשואה מעולם: סימן פא סיון תר"ל שקלאב להרב הג' מ' זלמן ראם מ"צ בוויטעפסק אח"כ אבר"ק פאלטאווא, בעמ"ח ס' אפריון שלמה]

קבלתי מכתב כבודו אשר דרש ממני להשיבהו דבר ע"ד קושיית הטו"א בחגיגה (ד' יד) עמ"ש התוד"ה בתולה, דשמא כאן שאף היא בכלל האיסור כו' נאמנת, דהא ברישא דמתני' פ"ק דכתובות ראוה מדברת כו'. היא בכלל איסור זונה לכהן ואפ"ה אינה נאמנת. יראה כבודו בתשובת הגאון ח"ס זצ"ל אה"ע (ת"ב ח' ק"ד) שכתב ליישב בכמה אופנים. ובאופן א' כתב לתרץ עפמ"ש התוס' בנדרים (ד' צ) בשם הרר"א, ודחה זה דכיון שאם תאמר לפסול נבעלתי אסורה לכהן שייך לומר דאיהו מוזהר וממילא גם היא מוזהרת יע"ש. ויש לעורר בזה מפרש"י בכתובות (ד' ל) ד"ה בעולה לכ"ג וז"ל וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכתן תנא כו' ולכאו' לפמ"ש התוס' בכתובות (ד' מ) דלא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי לל"ת משום שאין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו, אתי עשה ודחי לל"ת דזונה, דכל היכא דהוא לא מוזהר (מטעם דיחוי העשה) היא לא מיזדהרא. וצ"ל דכיון שהוא מוזהר ולי דיחוי העשה הוי בכלל היכא דהוא מוזהר כו'. אך י"ל דכונת פרש"י דאיכא עשה ול"ת עשה דבעולה לכ"ג ול"ת דזונה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. וגם להריב"א בחולין (ד' קמא) כיון שהעשה אינה נדחית, ממילא הוא מוזהר מצד העשה וכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת. וממילא גם הל"ת אינה נדחית משום דאי אמרה דלא בעינא כו', והדר יש כאן גם הלאו דזונה. ועמ"ש הגרע"א שם להקשות אמאי יש הויה בבעולה לכה"ג נימא אי עביד לא מהני ולע"ד י"ל דכיון דאיכא עשה דולו תהיה לאשה אלא דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה. וע' יבמות (ד' כ) דעבר ובעל קנה משום דבדיעבד אמרי' להיפוך מאי אולמא כו' וא"כ אסור רק לכתחילה