אמרי שפר קלצ'קין קלט

ועמ"ש התוס' בשבת (ד' כג), ודוקא לענין קדימה תדיר קודם גם כשיש עדיפות לשאינו תדיר, ומ"ש במנחות (דף מט) שידחה תדיר למקודש היינו להס"ד ולא' להמסקנא, ומ"ש המ"א (שם) דממ"ש התוס' בסוכה (דף נד) מוכח דס"ל דאף כה"ג קודם לדחות [ממ"ש התוס' דבלא רב ספרא יכול להקשות, ולא תירצו דהס"ד אסיק אדעתיה הטעם דהיכרא עבדינן, ונהי דיש היכרא אחריתי מ"מ עדיף לכתחילה שיעשו גם זה ההיכר, וכיון שיש קצת עדיפות בהשאינו תדיר גם להס"ד, לא מצי פריך אלא בתר דקאמר ר"ס דמאי דוחה דוחה לקדם], ע"ש שכתב דיש ליישב דברי התוס' בשבת (ד' כג), וא"כ בעיית הש"ס תדיר ומקודש הוי להקדים ולא לדחות וגם אי נימא כהס"ד דמנחות דה"ה לדחות, קשה לענ"ד דהא הכא לא דמי לעדיפות תדיר דעלמא, שגם אם יעשה המצוה התדירה לא יוכל להרבות יותר בעשייתה מבעשיית המצוה שאינה תדירה, משא"כ הכא שאם יקנה מזוזה יתמיד יותר בעשיית המצוה ולא יבטל ממנה גם בשוי"ט, וע' מנחות (דף מג) חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות כו' ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך כו' ובפרש"י שמקיים שבע מצות בכל יום, ואס"ד שמקיים המצוה רק בשעה שקובע המזוזה, לא היה נחשב שמקיים אותה מצוה בכל יום, גם דא"כ יקשה דא"כ פשיטא דתפלין עדיפא לפי שיקיים מצותה בהנחה בכל יום ויום, ומוכח שבכל יום ויום מקיים מצות מזוזה כשדר בבית שיש בה מזוזה ומשימה בזכרונו, ויש להוכיח שיש עדיפות במה שיוכל להתמיד בקיום המצוה ממ"ש הר"ן פ' יוה"כ לענין חולה שיב"ס וצריך לשחוט לו תרנגולת כו', דיש חומר בנבלה שהאוכלה עובר בלאו על כל זית וזית אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא, ומש"ה הרבה לאוין דנבלה לא מקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת אע"ג דהוי איסור סקילה ע"ש, (וכבר תירצו קושיית המל"מ מההיא דטבל ותרומה כו', וי"ל ג"כ דתליא בפלוגתא דיומא ודף פה) דלמאן דיליף דפ"נ דוחה שבת ממ"ש ושמרו כו' חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, מוכח העדיפות במה דמסתמא ישמור שבתות הרבה, מצד חזקת כשרות, דאמרי' בשביל זה חטא כדי שיזכה חבירך ושהאחר יחלל עליו מיד, משא"כ לאינך מ"ד דפליגי, וע' מ"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט ליסע אף חוץ לג' פרסאות להשתדל בהצלת בתו כדי שתשמור שבתות הרבה, ולכאורה אין ללמוד זה מחלול שבת בשביל פק"נ דהכא ברצונה היא מחללת ואינה אנוסה בדבר, ויראת שמים תלוי בבחירתה, וצ"ל דלענין זה חשובה בתו כגופו שנוגע הדבר לעצמו עיין סנהדרין דף נ"ב ומ"א סי' קכ"ח ס"ק ס"ב ומש"ש בענין את אביה היא מחללת, וע' כתובות דנ"ב ד"ה והיו, ומש"ה דוקא בשביל הצלת בתו), וחזינן חומר העבירה בעשייתה פעמים רבות שאומרין חטא באיסור סקילה שלא יעבור חבירך על כמה לאוין קלים (וע' ע"א ד' יז), וה"ה שיש עדיפות הרבה בהתמדת עשיית המצוה הרבה פעמים, ומצד זה העדיפות חשיבא מקודש טפי, דהא מנינו במנחות (דף מט) ד"ה מוספין דהאידנא, דפרש"י ל"א מוספין הוי מקודש קודם תמידין, דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר, וה"נ י"ל דנחשב מקודש מה שנוהגת כל יום ויום ושמקיים מצות מזוזה גם בשוי"ט שאינו מקיים מצות תפלין (הגם שאינו מצד עצם קדושת המזוזה), והיינו דקאמר שמואל מזוזה קודמת שכן נוהגת ביו"ט ונחשבת כמקודש יותר מתפלין, והיינו דקאמר מתני' מסייע לשמואל כו' שמעלין בקדש ולא מורידין, וחשיב טפי קדושת מזוזה, והיינו ע"כ בשביל שנוהג מצותה בשוי"ט, דהא קדושת המצוה הוא בעשיית מצותה, וכל שמוסיף בקיומה מתעלה המצוה ומוסיף קדושה גם בעצם המזוזה, והבבלי ס"ל דאדרבה תפלין נחשב יותר מקודש, דס"ל שיש עדיפות בתפלין דהויא מצוה שבגופה (הגם דשווין בעצם הקדושה כדמשמע בשבת דף עט), והשתא שפיר כתב הרא"ש הטעם דמצוה דגופה עדיף, דלפום דקיי"ל כהש"ס דילן דתפלין הוי יותר מקודש ממזוזה, היינו משום דהויא מצוה דגופה (מ"ש שנוהגת בשוי"ט ולא קאמר שנוהגת בלילה י"ל שאני שוי"ט דהוי יום בפ"ע ואין לילה חלוק כ"כ מיום ע' סוכה דף מ"ה, וא"כ לרמב"ם דממעט לילה מושמרת שי"ט שגופן אות וליכא איסורא לא גרעה כ"כ ועמ"ש הגרע"א לענין סוכה ולכאורה קלה יותר שהוא רק פ"א בשנה ופטור מצטער ויכול לפטור א"ע כמ"ש דאתו מן האפר), וקצת יש לומר דירוש' כשיוכל לקנות רק תפלה אחת משא"כ כשמקיים בימות החול ב' מצות תש"י ותש"ר נגד קיום מזוזה בשוי"ט, ולפי המבואר נשמע דה"ה כשלא יוכל לקנות בדמיה רק תש"י, אכתי קודמת למזוזה משום דהוי מצוה דגופה ונחשבת יותר מקודש [כ"ה אדר תרנ"ה יום מלאת לבני יעקב נ"י שלשה עשר שנה]: סימן עט

הב"י או"ח (סי' תרנ"א) בשם הא"ח שאם נטל הלולב ואתרוג בידו אחת לא יצא, ובט"ז (ס"ק י"ד) הקשה ע"ז, וע' מ"א ס"ק ו' די"ל דה"ק לולב בימין ואתרוג בשמאל כלומר מפני מה אין לוקחין שניהם בימין, ול"ל דהיינו מה שמתרץ הני ג' מצות כו', דא"כ לא הול"ל בהך לישנא אלא להביא הברייתא (דדף לד) דיכול יהא אתרוג עמהן כו', וגם קשה מאי פריך התם (דף ל"ז) ולגבהיה לאתרוג ולברך אמאי לא מתרץ זה בהתירוץ הקודם שיש עדיפות בלולב דהוי תלתא מצות ומש"ה מברך על נטילת לולב, וליישב כ"ז י"ל דתליא בפלוגתא דלר' יהודה דלולב צריך אגד לא מוכח שבא למעט דלא יצא חובתו כשהאתרוג באגודה אחת, די"ל שבא רק למעט שא"צ לאגוד עם האתרוג, ולפום דקיי"ל דא"צ אגד, מוכח דאתי קרא לומר דלא י"ח כשאגודין עם האתרוג, ולפום דקיי"ל בשבת (דף צא) דאגד כלי שמיה אגד, יש מקום לחוש גם כשנטלן בידו אחת, וע' דף ל"א דר' יהודה דאמר ובגדול כדי שיאחז ב' בידו אחת היינו משום דלולב בימין ואתרוג בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאפסולי דלטעמיה דצריך אגד ואם כן הוי לולב ג' מצות מה"ת וממילא לולב בימין דוקא וכיון שהוא לעיכובא חיישינן דזימנין דמחלפי, ור' יוסי כרבנן דא"צ אגד, וטעמא דזה אלי ואנוהו אינו אלא לכתחילה ולא הוי לולב ג' מצות מה"ת, וממילא הא דלולב בימין הוי ג"כ לכתחילה ולא לעיכובא (ואדרבה אתרוג כתוב בתורה קודם), ומש"ה לא חייש ר' יוסי שמא יחלפו ואתי להפכם כיון שיצא קודם היפוך, וגם ממילא אינו בהול וטרוד להחליף ולהפך כיון דבל"ז יצא. ומש"ה קאמר אליבא דר' יוסי דלא נפיק מדאגבהיה כשהפכו ע' פרש"י ותוס' וט"ז סק"ד דמוכיח מזה דכשנטלו בשמאלו יצא, משום דר' יוסי לטעמיה. והמ"א סק"ט בשם ר"ח חולק ע"ז. ושפיר פי' המ"א דפריך הש"ס מפני מה אין לוקחין שניהם בימין. כיון דר' יהודה ס"ל להדיא ההיא דרבה. ולדידיה אין הכרח לומר דלא י"ח באגודה אחת. ושפיר מתרץ הני תלתא מצות כו', דכיון שצריך אגד הוי לולב ג' מצות מה"ת, ולרבנן שאין צריך אגד בל"ז א"ש משום דדבר שמברך עליו צריך ליטלו בימינו וכמ"ש המ"א, דלרבנן לטעמייהו אין להקשות מפני מה אין לוקחין שניהם ביד אחת בימין, ומש"ה לא מתרץ על הפרכא דלגביהה לאתרוג ולברך, שמברך על הלולב דהוי ג' מצות, דניחא להש"ס לתרץ גם לרבנן דא"צ אגד. ולא הוי לעיכובא שיהא באגודה ג' מצות, ודוקא לענין הא דלולב בימין קאמר הך טעמא. וכמ"ש דלרבנן בל"ז א"ש וא"כ מיושב קושיית הט"ז. דכיון דתליא בפלוגתא אי צריך אגד ואי אגד כלי הוי אגד, לזה כתב התוס' והרא"ש אופן שיהא עובר לעשייתה לכ"ע, וגוף מ"ש המ"א ממ"ש בברכות (דף מג) גבי שמן והדס. לכאורה שאני התם שבשעה שמברך על היין אינו כולל בזה ברכת השמן. משא"כ הכא שבברכה על נטילת לולב כולל הד' מינין, ובב"י בשם בעל ההשלמה שאם אין לו אחד מהמינין יביא השאר ויברך וכ"כ התוס' מנחות (דף כז) בשם י"מ דביום ב' סגי בחד מד' מינים ומברך על נטילת לולב כו'. ולכאורה י"ל שמודים שאם חסר לו לולב לא יברך. דא"א לברך על נטילת ערבה והדס ואתרוג ברכה חדשה שלא תקנוה חכמים ולא תקנו ברכה מחודשת. ומ"ש בב"י ומ"א ס"ק כ"ה דכשראה שלא היה בו ערבה חזר ונטלו עם הערבה וברך על נטילת ערבה כו'. גם אי מברך בזה הלשון היינו לפי שכבר ברך על הלולב. ועפ"ז השבתי לידידי הרב הגאבד"ק מאלטש שיחיה שהקשה לי להתוס' דמנחות הנ"ל למה לא תיקנו