אמרי שפר קלצ'קין קלח

הברכות אע"ג שיצא מוציא כו' דכל ישראל ערבין זב"ז, והקשו על הבה"ג מהא דשמעון בן שטח, ולכאורה שאני שמעון ב"ש דהיה קודם יבנה, ועפמ"ש ניחא דגבי שאר מצות אין חילוק, וע' ב"ק (ד' צב) בהדי הוצא כו' כלכם פשעתם בי, ולכאורה לא מוכח מקרא דירמיה דהוי אחר שעברו הירדן וקודם יבנה, ואולי ז"ש אנא אמינא מהכא כו', דס"ל כהירושלמי הנ"ל, ובשבת (דף נה) יליף עונש כשאין מוחין מהכתוב ביחזקאל יע"ש, ולפ"ז מוכח דוקא בזמן שהיה ערבות על הנסתרות, וע"ש דקאמר בראב"ע דמתוך שלא מיחה כו' וע' בתוס' עמ"ש דהוה מעשר מעדריה שהיה סוף הבית, ואולי היה ג"כ קודם שנתבטל ערבות דנסתרות, וכשמוחה ואין שומעין לו אין נענש מטעם ערבות שאין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו, וקבלו ערבות רק שיעשו מה שביכלתם למחות ולדרוש ולחקור עד שלא יבאו לחטא אף במסתרים, ועפ"ז י"ל ההיא דמו"ק (דף ה'), דכיון שהיה בזמן הבית שנטלו שכרן מתרומת הלשכה, היה אז ההפרשה ממכשול ואיסור בכלל לפני עור, ומש"ה מייתי אביי קרא דלפ"ע, וע' פ"ת (ס' קנז ס"ק ה) שנסתפק התיבת גמא אי חייב לבזבז ממונו בשביל מ"ע דתוכחה דהוי מטעם ערבות וכמו שעושה האיסור בעצמו, ולכאורה כיון דליכא ערבות רק אנגלות ולא כשמוחה ואין שומע לו הוי רק מ"ע דתוכחה ואינו חייב לבזבז ממונו (ובנ"ד כשקבלו אנשי העיר באו"ש עוד חמיר טפי לענין סיוע ידי עוברי עבירה)

וע' פ"ת אה"ע (סי' קמא ס"ק נט) בשם ת' שמן רוקח, דלפי הנהוג דהשולח גט לאשתו ע"י שליח מקבל בשבועה שלא לבטל הגט ולא את השליח, אם עבר וביטל אין בביטולו ממש, והקשה ע"ז ממ"ש הרמ"א בסעיף הקודם דחיישי' שמא יעבור על השבועה, ועפמ"ש י"ל לפמ"ש בגיטין (דף לג) מי איכא מידי דמדאו' בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא אין כו' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, וקיי"ל הלכה כרבי, הגם דמצינו בעלמא דאפקעינהו רבנן לקידושין ע' דף ע"ג וכמה דוכתי, הכא לא רצו חכמים להפקיע, וא"כ י"ל דכשנשבע שלא יבטל ובעון שבועת שקר נתפסין כל העולם (וגם כשנשבע להבא הגם דבשעת שבועה לא הוציא שקר מפיו) ניחא להו לרבנן להפקיע הקידושין כה"ג, כדי שלא יבא לעבור על השבועה ולבטל, כשידע שאין בביטולו ממש (ויתוקן ג"כ קצת האיסור, דכיון שנפקע הקידושין יחשב כנייר בעלמא וריח הגט ע' ש"מ ריש כתובות) והוא תקנת העולם שלא יענשו בשביל חטא העבריינין, ואין קושיא ממ"ש הרמ"א במי שאינו בן ברית שאין ערבין עליו ע' תוס' סנהדרין ד' ע"ב וש"כ יו"ד סי' קנ"א הנ"ל, ואין בזה תקנת העולם ותמיד הוא עובר על כל מצות התורה, וכיון דליכא גביה תיקון העולם לא הפקיעו חכמים לקדושין ובלא"ה יש ליישב ואכ"מ: סימן עח

בש"ע או"ח (סי' לח סעיף יב) היה צריך לתפלין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהן תפלין קודמין, והגם דבירושלמי סוף מגילה מסיק דמזוזה קודמת ממ"ש בברייתא דתפלין שבלו עושין אותה מזוזה מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלין שמעלין בקדש ולא מורידין, קיי"ל כהש"ס דילן במנחות (דף לב) דאיתא להיפוך דס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולכאורה כיון דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום ספיקא דש"ס בבלי, די לדחות דין הירוש' כשקונה תפלין בשלימות ולא היכא שלא ימצא לקנות אלא תש"י לחוד, דאפשר שגם הבבלי מודה בזה (ותש"י לא חמירא קדושתה כתש"ר, ואפשר דגם הש"ע מיירי כפי הרגילות שקונה תפלין בשלימות ולא מיירי בדבר שאינו מצוי) ואין לומר דמוכח מלשון הש"ס וש"ע שסתם ולא פירש, דגם כשבלה תש"י אין עושין מהן מזוזה, דז"א דאדרבה י"ל דמוכרע מלשון הש"ס דמיירי בתש"ר, דהא פריך הש"ס הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות והכא פתוחות ומשני דלמא להשלים, וכ' התוס' דמ"ש בירוש' פ"ק דמגילה דתפלין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד, ההיא בשלא תפר העורות זב"ז, א"נ דה"פ שכתב פ' והיה אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה, ובט"ז יו"ד (סי' רצ) הקשה דהא הוי שלא כסדרן, וע"ש בנקה"כ שהתוס' כ' כן למאי דדחי התם דמזוזה פרשיותיה פתוחות אם כן הברייתא איירי להשלים וע"כ מיירי בין שמשלים בפרשת שמע או בפ' והיה, וא"כ ע"כ פליגא אמכילתא דשלא כסדרן יגנז, אבל לפום דקיי"ל שפרשיותיה סתומות א"צ לאוקי להשלים ולא אשכחן פלוגתא אמכילתא יע"ש, וע' סי' רפ"ח סעי' ד' דכתבה בב' עורות אע"פ שתפרן פסולה, ומשום דלפום דקיי"ל דפרשיותיה סתומות אין צריך לאוקי להשלים, וע' סי' ל"ב סעי' ל"ו שיעשה פרשיותיה פתוחות חוץ מפרשת והיה אם שמוע ויש מכשירים בכולם פתוחות, ושנוהגים לכתוב פ' והיה אם שמוע בראש השטה כשאר הפרשיות, והיינו דפרש"י ד"ה הכא סתומות בס"ת והכא פתוחות במזוזה, דפריך דאמאי הוצרך לומר בס"ת כו' שאין מורידין כו', והשתא יקשה להמסקנא דמזוזה נמי סתומות, למאי אצטריך טעמא דאין מורידין כו', דמש"ה תפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה, תיפוק דתפלין מצותה פתוחות ומזוזה סתומות, ול"ל דאצטריך טעמא לענין שאם נזדמן תש"י שנכתבו סתומות דכשר בדיעבד מ"מ אין עושין אותה מזוזה, ודוקא להס"ד פריך משום דלא משכחת פתוחות בס"ת, דז"א דהא פריך הש"ס והא מורידין עושין והא בעיא שרטוט והק' התוס' דדלמא במשרטטי ותירצו שלא היו רגילין לשרטט ס"ת ותפלין, ולא ניחא להש"ס לתרץ דמיירי שעשו שלא כפי הרגילות, וה"נ לפמ"ש הרמ"א דלכתחילה יש לכתוב פתוחות יש לאוקי שנכתבו כן, וא"כ תיפוק דמזוזה סתומות כו', והגם דאכתי מהני טעמא דאין מורידין כו' שאין עושין מהן מזוזה גם כשאין לו מזוזה אחרת ואי עבדינהו פתוחות ש"ד (ודוקא להס"ד דדוקא פתוחות פריך שפיר), אכתי יותר מסתבר דאצטריך טעמא דאין מורידין כו' לענין תש"ר, ע' מ"א ס"ק מ"ט שבתש"ר שהן ד' קלפים אין להקפיד בפתוחות וסתומות, וא"כ אין הכרח מסתימת לשון הש"ס והשו"ע דמיירי אפילו בתש"י, די"ל דהברייתא סמכה עצמה שנדע מעצמנו דמיירי בתש"ר דבזה אצטריך טפי טעמא דאין מורידין כו', ובירוש' איתא ג"כ מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלין, ומסתמא נכתבה סתומה כהרגילות וא"א לעשות תש"י להדיעה הנ"ל, וכיון דעכ"פ אין ראיה ברורה מהבבלי דה"ה היכא שאם לא יקנה מזוזה יוכל לקנות בדמיה רק תש"י (או שא"א להשיג כלל תש"ר) תש"י קודמת, אפשר דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי בזה (וע' שבת (ד' עט) דקרי לתפלין מזוזה ומזוזה שבתפלין, ומשמע ששוין בקדושה, וממ"ש שיוצא בתפלין ע"ש עם חשכה דכיון דחייב למשמש כו', משמע דה"ה כשיש לו תש"י לבד חייב למשמש כו' דג"כ חמירא קדושתה וילפינן ק"ו מציץ ע' תוס' יומא ד' ח', וע' יומא דף ל"ג תד"ה עבורי)

אמנם גוף דברי הירוש' דמתניתא מסייע לשמואל כו', לכאורה קשה דהא שמואל קאמר מטעם שהיא תדירה שנוהגת ביו"ט ושבתות, וברייתא אמרה שמזוזה קדושה יותר, ואמאי לא קאמר שמואל טעם הברייתא, ואי ס"ל כהבבלי דפליג, יקשה דאם כן לפום דס"ל לשמואל כהבבלי ליכא סייעתא מהברייתא, וכן קשה מ"ש הרא"ש דמסתברא דהלכתא כרב הונא דמצוה דגופה עדיף, דאמאי שבק הרא"ש עיקר הטעם דקיי"ל כהבבלי דאדרבה תפלין קדושה יותר, ולהירושלמי דמזוזה קדושה יותר, לא משגחינן על עדיפות מצוה דגופה (וגם תהיה מחלוקת בבלי וירושלמי בפלוגתא רחוקה וסברות הפוכות ועיי"ש באה"ר סימן לב), ועמ"ש הגרע"א (ת' ט') דטעמא דשמואל דמזוזה נוהגת בשוי"ט והויא תדיר דמהני לדחות שאינו תדיר כמ"ש המ"א (סי' תרפד) והגם דתפלין חמיר קדושתה, תדיר ומקודש הוי איבעיא דלא איפשטה, ור"ה סבר כרבא בזבחים (ד' צ"א) דמצוי לא מקרי תדיר, ואדרבה תפלין תדירה דהויא חובה בימות החול, וס"ל לירוש' דמקודש עדיף (כמו שהביאו מהירושלמי פ"ז דנזיר גבי כ"ג ונזיר דעדיף גם לדחות, אך לחכמים דר"א אדרבה תדיר עדיף), ומש"ה לו יהא כסברת ר"ה דתפלין מקרי יותר תדיר, הא מזוזה מקודש יותר עכ"ד, ולפ"ד קשה דהא היכא שיש עדיפות לשאינו תדיר, לא נדחה מפני התדיר