אמרי שפר קלצ'קין קלז

הרצועה יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק בנסתרות, וליכא חיוב ערבות אלא על הנגלות דאפשר להפרישו מאיסור, וממילא שרי ליתן להעובר על כל התורה במקום שיכול ליקח מעצמו כיון דבלא"ה יקח מעצמו הבשר טרפה. ואתיא מ"ש שעבר עכן כו' כדקיי"ל שנענשו אז על הנסתרות, וע' רא"ש ר"פ השותפין שיותר ראוי לקנוס הניתן לפני חברו מכשול כו', וע' שבת (דף ד') וכתובות (דף נו ד"ה ה"ז) ממ"ש גיטין (דף פד) אשתכח דאיהו קעקר כו', וע' מד"ר פנחס דר"ש אומר שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו כו' וע' סנהדרין (דף נה) שבאת תקלה ע"י, וע' מו"ק (דף ה') אביי אמר מהכא ולפ"ע לא תתן מכשול ר"פ אמר ואמר סולו סולו פנו דרך ובתוס' דכאו"א נקט מה דהוה מסיק אדעתיה, ולכאורה י"ל דאביי לטעמיה דאמר בע"א (דף טו) לרבה מ"ט עביד מר הכי וחייש שמא החשוד ימכור לא"י והוי בכלל לפ"ע גם כשאין נותן המכשול בידים וה"ה הסייג שלא יהיו נכשלים בה עושי תרומה, וע' ע"א (דף ו') תד"ה אין בוצרין ובירושלמי רפ"ג דדמאי נותן לתוך ידו ואין נותן לתוך פיו בדמאי וע' מ"א סי' קס"ג ס"ק ב' וסימן שמ"ז ס"ק ד' שמותר להשאיל להחשוד לעשות מלאכה בשבת כשיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר כו' אבל בדבר שאינו מצוי אסור אם לא מפני ד"ש, וע' יומא (דף סז) ובחולין (ד' קמ) לא אמרה תורה שלח לתקלה, וע' שבועות (ד' מז') שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחר המנאף כו' ואצטריך לאזהרה היכא דליכא משום לפ"ע מה"ת, דמ"מ הוא גורם ומסייע לחטא, וסמיך לה התם למה שאמר דשבועות ד' תהיה בין שניהם שהשבועה חלה על שניהם, לפי שגם המשביע גורם חטא השבועת שקר, וע' ב"מ (ד' ה) חיותא לרועה היכי מסרינן ובמו"ק (ד' יח) וקדושין (ד' לב) וע' סנהדרין (ד' צב) ברכות (ד' לג) [וע' ב"ב דף ח שנתתי פתי לע"ה ואולי חשב שאכל בלא בהמ"ז ע' ברכות ד' מ"ז פסחים ד' מ"ט, או הצטער שנתן בחנם והיה יכול ליתן לת"ח)

והנה בע"א (ד' כא) פריך א"ה מאי אריא מפני שנקראת על שמו תיפוק ליה משום לפ"ע, והקשה התוס' דאמילתא דרשב"א גופיה היה יכול להקשות כן, ואולי י"ל דכיון שמצאו שעבדו הכותים דמות יונה ע' חולין (ד' ו') לא מוכח שכולם היו גא"מ ודוקא בתר דקאמר דכנעני מ"ט מותר דאמרי' ליה וציית וכותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך ולפי שהן בכלל ישראל ולא חיישי למדרש סופרים ואס"ד שהן כגא"ר לא היו מחזיקין עצמן לישראלים לומר אנא גמירנא כו' והוו צייתי ככנעני, פריך שפיר תיפוק משום לפ"ע, עוי"ל דמעיקרא הומ"ל שאינו ברור בודאי שיעשה מלאכה, ושמא יציית ומש"ה אצטריך הטעם שנקראת ע"ש דמש"ה מחמירין לחוש שמא יעשה מלאכה, ודוקא בתר דמשני דכותי לא ציית, שבודאי לא יציית, פריך תיפוק משום לפ"ע

והנה בנ"ד ניכר מחשבת הקצבים מתוך מעשיהם ששוחטים אצלו כדי שיוכל להעלים דמי החכירה וכבר העלימו כמה פעמים והן חשודים לאותו דבר, וע' ע"א (ד' לג) ישראל נמי אימור גלימא זבין כו' הכא הוה מזבן ליה, והגם דליכא סיוע וגרם עבירה בידים אלא בשוא"ת שלא ישלמו דמי החכירה, ואין חל חיוב התשלומין רק אחר שיביאו הבשר בעירם כחוק הממשלה יר"ה, ומ"ש בקדושין (ד' נו) ערכין (ד' ל) לא עכברא גנב אלא חורא גנב, היינו דוקא כשעובר כבר באותו שעה, מ"מ מסתבר דגם זה הוי בכלל סיוע ידי ע"ע וכמ"ש הריטב"א הנ"ל דאדרבה חייב למחות ולא לסייע להם לעבור על גזל ואיסור, וע' שבועות (ד' יז) תד"ה או, דחשיב שהייה כמעשה כיון שתחלת הלבישה ע"י מעשה הגם שהלבישה היה בהיתר, ומכ"ש בנ"ד שכל כוונתם הוא רק להעלים, יתברך כתר"ה בכל טוב מאדון הברכות כנפשו ונפש ידידו דו"ש והצלחתו: אליהו קלאצקי סימן עז בימי חרפי אמרתי בענין הנ"ל להשיב על הוכחת הנוד"ב (ת 'עב) שמקבלין עדות לאסור אשה על בעלה שלא בפניו, מדפריך בסנהדרין (ד' מא) עמ"ש עדי נערה מאורסה שהוזמו א"נ מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, אלא אשה חברה כו' לר' יוסי בר"י היכי משכחת לה, ולא משני דמשכחת כשהעידו שלא בפני בעל עכ"ד, ולע"ד י"ל עפמ"ש הריטב"א בקדושין (דף כז דאע"ג דגמרינן גלגול שבועה מסוטה, שהכהן פותח הגלגולין מעצמן, היינו משום דהוי איסורא וכל ישראל ערבין זל"ז ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובעלי דבר חשיבי, אבל לענין ממונא אין ב"ד פותחין לו לגלגל עד דטעין תובע כדאמר סוף שבועות יע"ש, וא"כ י"ל דדוקא בזמן הבית קמי יבנה שהיו אז ערבין על הנסתרות כמ"ש בירושלמי דסוטה, היו מקבלין עדות לאוסרה על בעלה שלא בפניו, משום דכולהו בע"ד חשיבי כיון דהוי לאפרושי מאיסורא, ושפיר פריך הש"ס דהיכי משכחת לה, דהא הוי עדות שאי אתה יכול להזימן שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, ומש"ה בסוטה פותח הכהן משום דהוי בזה"ב קמי יבנה, שהיה ערבות אנסתרות כל דקמי שמיא גליא החטא שזינתה וחשיבי כ"ע בע"ד לאפרושי מאיסורא, הגם שלא נאסרה בלא קב"ע בפני הבעל ומש"ה היה קב"ע בפני ב"ד גם שלא בפניו, משא"כ האידנא שנפקע הערבות דנסתרות י"ל שאין מקבלין עדים שלא בפני הבעל דלא הוו כ"ע בע"ד בדבר כיון דליכא ערבות כשלא נגלה ונתברר האיסור, וכיון שלא נאסרה אלא בקב"ע בפני בע"ד ליכא ערבות דנגלות כיון שלא נאסרה על הבעל שלא קבלו העדות בפניו, ועמ"ש התוס' בזבחים (דף פח) ד"ה מכפרים דכתונת שמכפרת על ש"ד היינו על ישראל שערבין זב"ז דומיא דע"ע, ובפרש"י ערכין (ד' טז) דבגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא על אחרים דע"י ש"ד נענש העולם כו' אבל לה"ר לא אשכחן דאיענשו ביה אחריני, והקשו התוס' ממ"ש בשבועות (דף לט) דעל כל עבירות נענשים עליהם אם יש בידם למחות וכשאין בידם למחות אפילו ג"ע וש"ד נמי לא, ויש ליישב פרש"י לפמ"ש בשבועות שם דכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן מכל העולם שנאמר אלה וכחש וגו', וע"ש בתוס' דעל כל עבירות שבתורה לאו דוקא אלא הנך דלא הוו כשבועה דהא מוכח בקדושין (ד' יג) דמשום עריות אבלה הארץ, וע"ש דפריך וכל עבירות כו' והכתיב וכשלו איש באחיו מלמד שכל ישראל אל ערבין זב"ז, התם שיש בידם למחות ולא מיחו, הרי דנענשין על ג"ע וש"ד גם כשאין בידם למחות דהוי בכלל הכתוב אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו וגו' ע"כ תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה, ושפיר פרש"י בערכין שם, והנה מ"ש שבירדן קבלו עליהם את הנסתרות כו' שהרי עכן חטא ורובם של סנהדרין נפלו כו' היינו משום דהוי בכלל אלה וכחש וכמ"ש בפדר"א שהח' הוא השבועה, ומה שמאיימין חומר השבועה שנפרעין מכל העולם, הגם דהכתוב אומלל כל יושב בה, היה בזמן שנענשו. על הנסתרות, מראין בזה חומר השבועה שגרם עונש לכל העולם בזמן שענשו על הנסתרות ובטוש"ע (סי' פז סעיף כ) משמע דגם האידנא נענשין כל העולם בחטאו, ואולי אתיא הירושלמי הנ"ל אליבא דר"י שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, אבל לר' נחמיה שאמר וכי ענש על הנסתרות כו' אין חילוק בין קודם ואחר יבנה אלא שתמיד נענשין כל העולם בשביל חטא שבועת שקר, וא"כ יתיישב הוכחת הנ"ב הנ"ל ממ"ש בסנהדרין (ד' מא), די"ל דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי, וגם לפום דמשמע בתוס' סוטה דגם הש"ס דילן סברה כהירושלמי, אכתי י"ל דהאיסור אשה על בעלה כשנטמאה דהוי בכלל טומאה, אינו בכלל ונאוף, שאינו ג"ע מה שתדור עם בעלה, והאיסור זנות כבר נעשה, וע' מ"מ פ"א מא"ב ה' כ"ב, וא"כ אי נימא דהקבלת עדות שלא בפני הבעל משום דכולהו בע"ד מטעם ערבות, הוי רק בגדר ערבות דנסתרות דקמי שמיא גליא, לפי שלא נאסרה עדיין ע"פ הדין, לא הוה מהני הקב"ע שלא בפני הבעל גם קמי יבנה דלא היו ערבין על הנסתרות אלא דומיא דעכן שמעל בח' ואלה ושבועה ונאוף ורצוח, ואם כן עכצ"ל דחשיב כנגלות כיון שבידינו לקבל העדות ולברר האיסור ומש"ה כולהו בע"ד בדבר, ואם כן לענין איסור אשה על בעלה אין חילוק בין קודם ואחר שיצתה ב"ק ביבנה, ומיושב הוכחת הנ"ב הנ"ל, וע' ברכות (דף מח תד"ה עד) ממ"ש בר"ה (ד' כט) דכל