אמרי שפר קלצ'קין קלו

בההיא דגיטין (דף יב) לא יהא חיוב מזונות בשביל שלא נתן כתובה, כשמוכן לסלק כתובה תיכף כשתתגרש), וע' בבר"י שם שהביא להוכיח בשם גדול א' מירושלמי פ' המדיר את אשתו מליהנות כו' וכי יש אדם נודר שלא לפרוע לבע"ח כו' כיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובה ולמעט מזונותיה כמו שאין בו חוב, ותהא יושבת וממתנת כו', ואס"ד דגם כשמוכן לגרשה וליתן כתובתה אינו נפטר ממזונות, היכי ס"ד דלא הוי הדרה נגד שעבודה, דהא לא גירשה עדיין, ותמה עליו חה"ג ז"ל, דכוונת הירושלמי הוי דכיון שבידו לגרשה וליתן כתובתה חל הנדר כמ"ש בכתובות (דף נט) שכשאומר לכשאפדנה ממך תקדש דקדשה משום דבידו לפדותה, ולענ"ד יקשה הלשון שהוא עתיד לגרשה, והול"ל כיון שבידו לגרשה, גם יקשה מ"ש ותהא יושבת וממתנת. דלפ"ז התרצן והמקשן מחולקין בעצם הדין אי מהני מה שבידו לגרשה, ומוכח דלפום דס"ל מעיקרא להירושלמי דמזונות האשה ד"ת לא מהני מה שבידו לגרשה, ודוקא למסקנא דס"ל דמזונות מדרבנן לא אלמוה לשעבודא דאשה כיון שבידו לגרשה בע"כ ויוצאת שלא ברצונה וכסברת הר"ן שם, ולפום דקאי מעיקרא למ"ד דמזונות ד"ת ל"מ מה שבידו לגרשה, ודוקא כיון שהוא עתיד לגרשה כו'. ומש"ה פריך שפיר ותהא יושבת וממתנת כו', ומ"מ לא מוכח מזה שנפטר ממזונות במה שמוכן לגרשה כו', דהתם קאמר רק דממילא חל הנדר ולא נחשב כנודר שלא לפרוע לבע"ח, וע' בת' רדב"ז (ת' סח) והארכתי במק"א, והנה בל"ז שאני מגורשת ואינה מגורשת כו' דכשאין מניעה מצדה לקבל גט חייב במזונותיה כ"ז דאגידה ביה (וע' בצ"צ שיכולין קרובים למכור כתובתה בט"ה ושא"צ להשליש בשלמות לפטור ממזונות), וע' הפלאה כתובות (דף צו) דאי חיוב מזונות מתחיל בכל יום ויום, במקום ספק הוי כאיני יודע אם נתחייבתי לך. וה"נ במקום פלוגתא דרבוותא, והרבה יש לדון בענין חיוב מזונות ורפואה והשלשת הבטוחות, ואין צורך לזה בנדון דידן לפמ"ש כת"ר במכתבו שכבר השליש הבעל במזומן הרבה יותר מדמי כתובתה, לזונה ולפרנסה כל ימי חייה, וגם כבוד הרה"ק שליט"א זקנו של הרב בעל האשה הנ"ל נותן התחייבות על מותר הצטרכותה אם יהא לה איזה צורך. ולזאת ברור בנ"ד שהוא מותר לישא אחרת ע"פ הסכם ק' רבנים, אחר שישיג רשיון מטעם הממשלה כחוק, וכמצוה עלינו ע"פ התורה והמצוה לשמור חוקי הממשלה יר"ה. והנני ג"א מהמסכימין להתירו מכבלי העיגון, יתברך כתר"ה בכל טוב מאדון הברכות כנפשו ונפש ידידו עוז הדוש"ת מכבדו ומוקירו אליהו קלאצקי סימן עו טבת תרנ"א ברעוי. ה' ישפות שלום וברכה לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם בתוי"ר חו"ב כש"ת מו"ה זלמן סנדער נ"י כהנא שפירא אבד"ק מאלטש

קבלתי יקרת מכתב כת"ר ע"ד השו"ב מכפר. שהטבחים מסביבות מאלטש באים אליו שישחוט בעבורם. ואח"כ מביאין הבשר למכור במאלטש ומעלימין מהחוכר דעירם דמי החכירה המגיע לו כחוק הממשלה יר"ה, וגם קבלו עליהם אנשי מאלטש באיסור שלא להעלים מהחוכר, ודעת כת"ר שהשו"ב מסייע בזה ידי עוברי עבירה לפי שיודע שכל מה שמביאים אליו לשחוט בכפר רחוק, הוא רק כדי להעלים אח"כ מהחוכר דמאלטש, ושאל כת"ר ממני להשיבהו חות דעתי בזה

והנה התוס' כתבו בגיטין (דף סא ד"ה משאלת) דגם בחשוד על השביעית כל היכא דאיכא למתלי בהיתרא תלינן וכמ"ש מפני שיכול לשוחטה הגם דרובא זבני לרדיא, וע"ש מ"ש התוספות להקשות מההיא דע"א (דף טו) דהא במוכר לערבי לא שייך טעם דרכי שלום, ולכאו' י"ל עפמ"ש הש"כ יו"ד (סי' קנא ס"ק ו) דדוקא ישראל שחייב להפרישו מאיסור אסור למכור להם גם כשיכולין לקנות במק"א, וכ"כ הריטב"א ע"א (דף ו) דנהי דמשום לפ"ע ליכא אכתי יש איסורא במילתא משום מסייע ידי ע"ע ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זל"ז כו' יע"ש, וה"נ כשנראה שלוקחו לצורך איסור אלא שיש מקום לתלות בהיתרא דליכא משום לפ"ע, אכתי אסור משום סיוע ידי ע"ע לפי שמצוין להפרישו, משא"כ במכירה לערבי שאין מצוין להפרישו, כדאיכא לתלות בהיתרא תלינן וליכא משום לפ"ע, וע' ר"ן נדרים (דף סב) ד"ה רוב עצים, דהיכא דאיכא למתלי בהיתרא תלינן, ומש"ה בהא דמשאלת אשה לחברתה החשודה כו' הוצרך להתיר מטעם דרכי שלום, וכן במוכר לישראל כמ"ש התוס' משום שנראה כחושדו כו', ולמכור לא"י מותר גם בלא טעם ד"ש, והא דקאמר בע"א (דף טו) ומנא תימרא דאמרי' כה"ג דתנן כו' וב"ה מתירין מפני שיכול לשוחטה, ולא דחי דשאני התם שמותר מפני ד"ש. י"ל דפשיטא להש"ס שמותר למכור לא"י כדאיכא למתלי בהיתרא. אלא דסד"א דפרה שעומדת לחרישה ליכא למתלי בהיתרא דזבנה לשחיטה, ולזה מייתי הגמ' להוכיח מהא דב"ה מתירין מפני שיכול לשוחטה, ודל"מ טעם ד"ש לחוד, ודוקא משום די"ל שלקחה לשחיטה מתירין מפני ד"ש ומחשב זה לספק וממילא יש לתלות בזה כשמוכר לערבי, וע' בכורות (דף כא) דסבר לשחיטה קא בעי ליה ושמואל לטעמיה בב"ק (דף מו) ועיין חולין (דף יד), וא"כ מיושב קושיית התוס' בגיטין שם על פרש"י מההיא דע"א שם, די"ל שאני מוכר לישראל חשוד דל"מ הטעם הא דאיכא למתלי בהיתרא לחוד, ודוקא בצירוף הטעם דד"ש יש להתיר וכמ"ש

ועפמ"ש הש"כ הנ"ל יש ליישב קושיית התוס' בקדושין (דף נו ד"ה אבל) עמ"ש רש"י שהמוכר עובר על לפני עור שהרי יודע הוא שהלוקח מתכוין לאכלה בעירו, והק' התוס' דהא אם לא יקח, ממנו יקח מאדם אחר וליכא לפ"ע אלא כדקאי בתרי עברי דנהרא, ועפ"ז י"ל דרש"י לטעמיה בגיטין שם דס"ל דגבי ישראל אסור גם כה"ג משום מסייע ידי ע"ע, והא דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן, דדייק מינה בע"א (דף ו) דדוקא כדקאי בתרי עברי דנהרא היינו משום דקתני אמ"ה לב"נ, וכן גבי יין לנזיר, דוקא כדקאי בב' עברי דנהרא יש איסור לפ"ע מה"ת (וכן קמ"ל דאיכא משום לפ"ע הגם דהיין מותר להמושיט וע' ב"מ (דף י) תד"ה דאמר, וע' פסחים (דף כב) ובכו"פ דלא מצי מוקי במפרכסת משום דעכצ"ל דמיירי באמ"ה ממש שאסור גם להמושיט, מדאצטריך הא דיין לנזיר) ומיושב קושיית הט"א באב"מ חגיגה (דף יג) עמ"ש הרא"ש פ"ק דשבת, דהא מוכח בע"א שם דכדלא קאי בב' עברי דנהרא אף מדרבנן שרי, דלפ"ז שאני התם דהוי לב"נ, וכן מיושב קושייתו ממ"ש בע"א (דף כא) תיפוק משום לפ"ע כו'. ולא קאמר דנ"מ כשיש לו שדה אחרת או שיכול לשכור שדה אחרת אצל א"י, דלפ"ז א"ש אי יש להם תורת ישראל, והנה מ"ש דנ"מ כשיש לו שדה אחרת, לענ"ד לק"מ לפמ"ש התוס' (דף יד ד"ה מקום) שאסור אפי' אית ליה בהמה אחריתא לפי שמתאוה לכל בהמה ובהמה, וה"נ יעשה מלאכה בחוש"מ בשתיהן בשדה שלו ובשדה השכורה לו, וליכא נ"מ אלא כשיכול לשכור אצל א"י, והגם שכ' התוס' דמותר ליתן כשיכול ליקח בעצמו, אין כ"כ בידו לשכור מא"י, וע' רשב"א נדרים (דף טו ד"ה והא אמרת) דאיכא דמפרש כו' משום לאו דלפ"ע שתעבירו על בל יחל, ואינו מחוור דאינו עובר על לפ"ע אלא כדקיימי בתרי עברי דנהרא ועפמ"ש מיושב, וע' ש"כ חו"מ (סימן לב ס"ק גז שהקשה בההיא דסנהדרין דף כט) שהיה לו לטעון לנחש דברי הרב ודה"ת מי שומעין. דהאמר בקדושין (דף מג) דאף שאין שליח לדבר עבירה מ"מ חייב בדיני שמים, ועפ"ז י"ל טעם החיוב ביד"ש משום דהוי כמסייע ידי עוברי עבירה, משום דאדרבא חייבין למחות דכל ישראל ערבין כו', ולא שייך זה בהסתת חוה דלא חמירא מב"נ וכחילוק הש"כ סי' קנ"א הנ"ל, וע"ש דא"ח להפריש מי שאינו בן ברית וע' מ"א א"ח (סי' קפט) ממ"ש באה"ע (סי' קמא) והתוס' סנהדרין (דף עב), ע"ש וה"ה שאינו בכלל חיוב ערבות וע' תוס' קדושין (דף ע), והגם שנענשו בשביל חטא עכן אף שעבר על ה' חומשי תורה כמ"ש בסנהדרין (דף מד), י"ל דהיינו לפי שאז נענשו גם על הנסתרות דלא שייכה ענין הפרשה ותוכחה משא"כ האידנא כמ"ש בירושלמי הובא בסוטה (דף לב תד"ה עודם) שביבנה הותרה