אמרי שפר קלצ'קין קלג

כאשר בעת קבלתי מכתב כתר"ה לא הרשני העת להשתעשע בדברי כתר"ה הנחמדים, וגם עתה אין בכחי להאריך, ולמען כ"ת הרמה הנני להשיבו בקצרה הנלע"ד, בדבר המעוגן בן בנו של הרה"ק המפורסם שליט"א מראחמיסטריווקא, אשר יד ד' נגעה בו וזה שש שנים נשתטית אשתו ויש לה כל סימני שוטה המבוארים בש"ס ואינה יכולה לשמור גטה ולא את עצמה. ואין באפשרות להיות אתה בבית א', וכבר הפריז סכום רב מאד ברפואתה ולא עלתה ביד גדולי הפראפעססארין למצוא לה מזור ותרף, ובכל יום היא משתגעת ביותר, והמעוגן הנ"ל מלבד שלא קיים עדיין פו"ר, אין לו מי שישמשנו ולטפל בגידול בנותיו, והעלה כתר"ה להתירו מכבלי העיגון בהסכם ק' רבנים כשישיג ע"ז רשיון הממשלה הרוממה יר"ה, והביא כת"ר מ"ש הפ"ת ס"ק ט"ז בשם הגאון רי"א ז"ל מטיקטין דלענין זה יש לסמוך על דעת הרמב"ם (שהביא בב"י סי' קכא) דלאו דוקא אותן הסי' שהוזכרו בש"ס ודה"ה בשאר דברים כשעושית דרך שטות, והאריך כת"ר בזה ודרש ממני להשיבו חות דעתי בזה

והנה הכס"מ הוכיח כדעת הרמב"ם מדנקט שם בחגיגה (דף ג) איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבה"ק והמקרע את כסותו, והדר תני איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו, וקשה אמאי לא תני בקמייתא הך דהמאבד כו', ואמאי לא תני באידך להני ג' סימני שוטה, וההכרח לומר דלדוגמא בעלמא נקטינהו, והך ברייתא נקט הני לדוגמא והך ברייתא נקט הני סי', ולכאורה יקשה מזה לשיטת רבי' שמחה ויתר הפוסקים הסוברין דבעי' דוקא סי' המפורשים שם בש"ס, אמנם לענ"ד יש ליישב זה. לפום דקאמר התם בגמ'. דאי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא, ומשום דגם מקרע כסותו משכחת שקורע בחמתו או למרמי אימתא אאנשי ביתיה וע' שבת (דף קה). משא"כ כשמאבד כל מה שנותנין לו, דא"א שיאבד הכל למרמי אימתא וכה"ג, והיינו דקא"ל איזהו שוטה כו'. שהוא סימן מבורר וא"צ לחקור אם עשה דרך שטות, ושאר הסימנין הוי דוקא כשעשאן דרך שטות, והא דקאמר הש"ס דאי הוה שמיעא ליה לר"ה כו' הוה הדר ביה, ודעכ"פ הוה הדר ביה מההיא דמקרע כסותו דדמיא להא, היינו משום דכיון דמיירי כדעביד לה דרך שטות, הדר דמי מקרע כסותו למאבד מה שנותנין לו, דאי נימא דגם במקרע דרך שטות י"ל דבעל מתשבות הוא, כמ"כ שייך זה במאבד כל מה שנותנין לו (כמ"ש בירוש' שמא אחזו גנדריפס), ואין הבדל בין מקרע כסותו למאבד כו'. אלא כדלא ידעינן דעביד דרך שטות, והכא דמיירי דעבד דרך שטות רק די"ל דבעל מחשבות הוא, איכא למילף מקרע ממאבד כו'. ומיושב שיטת הסוברין דבעי' דוקא סימנים המפורשים בש"ס, כמ"ש מפרש"י נדה (דף מה), ועמ"ש הש"א דהגם דסגי מקרע כסותו. מהני צירוף הסימן דיוצא יחידי בלילה, משום דמקרע כסותו הוי סימן דוקא בג"פ, וקמ"ל דמצטרפי הא דיוצא כו' ולן בבה"ק ומקרע כסותו, הגם שעשה כל חד מינייהו רק פ"א, ויוצא יחידי כו' ל"מ אלא בצירוף כולן ולא כשעשה זה ג"פ, וגם י"ל לפמ"ש בתשובות השג"א שם דכיון שכולל לענין ד"מ דשוטה אין מקחו מקח, מודה ר' דדוקא כדאתחזק בתלתא זימני יע"ש, וא"כ לכל מילי חוץ מעניני ממון, מהני צירוף הסי' דיוצא כו' ולן בבה"ק (ע' יבמות דף פ' גבי סי' סריס, וע"א ד' ו' וברכות מ"ג), והנה כבר כתב המהרי"ט דהרמב"ם לא כתב אלא לענין עדות, כדמוכח מדלא כתב זה הרמב"ם אלא בהלכות עדות, ומשום דאפילו פתאים שא"י לכוין עדותם כו' לפי ראות עיני הדיין (וע' ת"י כריתות (דף יב) אי צריך שיכוין כו'), וע' מ"מ ה' שחיטה וקדושין, דשוטה היינו דוקא כהנך סי' דריש חגיגה, ומוכח דהמ"מ מפרש דלא כהכ"מ, ודדוקא לענין עדות כתב כן הרמב"ם (והש"ס נקט לה בחגיגה דכשאינו בר דעת גמור א"ר להתראות), ומ"ש כת"ר בקונטרסו דממ"ש התוס' ביבמות (דף קיג ד"ה יצתה) דהומ"ל דא"ב יודעת לשמור את גיטה ולא א"ע, מוכח דס"ל דהוי זה בכלל שוטה. לדעתי אין הוכחה מזה. דנהי דסתם שוטה הוי כשמקרע כו', מ"מ הומ"ל דלמ"ד מפני גרירה לא יוציא כשא"י לשמור א"ע גם כשיודעת לשמור גיטה. ובלשון הרמב"ם שלא ינהגו כו' שהרי א"י לשמור, משמע דפשיטא ליה דשוטה א"י לשמור וקצת משמע כדעת הכ"מ מדקאמר בנדה (דף יג) ושנטרפה דעתה, היינו שוטה, שנטרפה דעתה מחמת חולי, ולא משני דמיירי שאין לה סימני שטות, רק שנטרפה דעתה לענין זה שאינה יכולה לבדוק עצמה, אע"כ דגם זה הוי בכלל שטות, וע' כתובות (דף ס) ההיא שוטה הואי דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו, ונשאלתי אמאי לא קאמר דשוטה אסורה להנשא אף כשמת בנה, ועכצ"ל שאין לה קדושין והשבתי די"ל דכיון דלא עבדי כו' ורק מחמת שטות עשתה כן להאביד פרי בטנה, אין תולין שעשתה כדי להנשא, ואין תועלת כשנאסור אותה להנשא, ובלא"ה שאני התם דהויא שוטה גמורה. והנה כבר העירו ממ"ש בב"ב (דף קנה) זיל אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא ע"ש ברשב"ם, וי"ל דכיון דהתם הוי פחות מבן כ' וצריך שיהא בקי בטיב משא ומתן, הוי זה סימן והוראה שדעתו קלישתא ואין יודע בטיב מו"מ, ע"ש דקאמר דכיון דמסברו ליה כו'. ומצינו בכתוב שאמר אכיש החסר משוגעים וגו'. ובילקוט שאמר דהמע"ה מה הנאה לשוטה שמקרע כסותו והתינוקות משחקין בו כו', ושאמר אח"כ תן לי מעט מאותו השטות ע"ש, ואפשר לפי שלא עשה עצמו כשוטה גמור שמקרע כו' רק שהוריד רירו, ולז"א תן לי מעט כו' (וע' זכריה יב, וסנהדרין קג גבי יהוא)

וע' גיטין (דף סח) מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך, וצ"ל להרמב"ם דהגם שכתב שמי שנטרפה דעתו ודעתו משובשת תמיד בדבר, מן הדברים אע"פ שהוא, מדבר ושואל כענין בשאר דברים בכלל שוטים יחשב, היינו היכא שגם בשאר הדברים אין רואין בו עניני חכמה, משא"כ התם בשלמה המע"ה שראו שבכל הדברים הוא פקח וחכם מאד, ומ"ש בפרש"י שם וז"ל אינו נדבק לומר דבר א' של שטות כל הימים כו' ואינו אומר דבר שטות אחרת ע"ש, כוונתו שגם בשאר הדברים א"א שלא יצא מפיו לפעמים איזה דבר שטות, וידוע שיש שוטים לדבר א' (הנקרא בפי הרופאים מאנאמאניא), ואפשר ג"כ לומר שאם הכל שוחקין ולועגין על אולתו, א"א שיסרך בחד מילתא כשאינו שוטה גמור לכל הדברים, אך פעמים שהשומעים בחפצם עניני ליצנות ימצאו עונג מהדברי שטות ומסייעים ומסכימים לדבריו בכל עוז, כדי שיתחזק הדבר בדמיונו, ויוסיף יום יום להשתרש הרעיון שטות בדמיונו, בראותו כי רבים מסכימין ומסייעין, ועי"ז יוכל לסרוך בחד מילתא, ושפיר קאמר התם מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך, דכשאמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, גם הליצנים לא נתנו הסכמה לדבריו, שהוא חלול כבוד המלך, ומש"ה א"א שיסרך בחד מילתא בזה, כשהוא שפוי בכל הענינים, וע' פ"ת (סי' קכא ס"ק ב) דכיון שנהגו בסדר הגט להרבות בשאלות ותשובות כו' הוי כמו בדיקה המבואר בש"ס ע"ש. ויש לומר ג"כ שעי"ז מתברר שהוא עכ"פ פקח לאותו דבר ומבין ענין הגירושין, וסימנין מברר הספק ולא כשנתברר שהוא פקח לאותו דבר (כמו שלא נעשה מועד לכל כשרואין שאינו נוגחן פעמים רבות)

וע' אה"ע (סי' קיז סעיף יא) בשם ת' הרא"ש (כלל מב) וז"ל שאין מום גדול כנכפה שהרי מדמה בב"מ (דף פ) נכפית לשוטה ושעמומית כו' ושוטה אין לו קדושין ונשואין כו' אע"פ שלפעמים יש לו קדושין כשהוא חלים גם בנכפה שאינו נכפה תדיר יש לו קדושין מ"מ במום גדול כזה ח"ו שרבינו גרשון תקן תקנתו ויתן לה גט וכתובתה תהא חוב עליו כו' ע"ש, וע' נדרים (דף פא) ערבוביתא דמאני מייתי לידי שעמומיתא ערבוביתא דגופא מייתי לידי שיחני וכיבי וע"ש בפרש"י ורא"ש דשעמומיתא קשה מכולן וגרע מצרעת, וא"כ לפמ"ש הרא"ש שם שלא יפה כחה יותר מן האיש, ומחויבת כה"ג להתגרש, מוכח דלאו דוקא שוטית אלא אפי' משועממת, וגם לפמ"ש הר"נ ד"ה ערבוביתא, ולאלו יש רפואה אבל שעמום קשה מהן כו'. דלא מוכח לומר דגוף החולי קשה יותר, אכתי מוכח דהוי מום כנכפית, וע' תוספתא פ"ז דכתובות בתי זו שוטה היא נכפית היא משועממת היא היה בה מום א' מהן וסגפה בין המומין ה"ז מק"ט, ומיירי בשוטה גמורה דמש"ה לא משכחת לה אלא בקדושי בתו, שא"צ דעתה בקבלת האב ומש"ה תפסי קדושין. וגם נכפית ע' חו"מ (סי' רלה) מי שהוא עת שפוי ועת שוטה כגון הנכפין כו' וע' כתובות (דף נח תד"ה הנהו) דניחוש למומי דשוטה ונכפית,