אמרי שפר קלצ'קין יג

אכילתן. ולא חשיב השתא זמנן כשאופה בעיו"ט כשאירע שחל בשבת, כיון שאינו זמן הקבוע תמיד, והגם שהתוס' לא חילקו בזה. י"ל דלפרש"י הוי כן. משא"כ למ"ד דנו"נ אין קריבין ביו"ט, דממילא אי לא נילף מקרא דבמועדו שדוחה שבת גם יו"ט אינה דוחה משום דלכם ולא לגבוה וכדקיי"ל במשנה לקמן ד' ק' שאין אפייתן דוחה את השבת ולא את יו"ט. וא"כ יהא קביעות זמן אפייתן בעיו"ט ולא ביו"ט זמן אכילתן. וכיון דלא נקבע זמן אפייתן ביו"ט הדר הוי עיו"ט זמן אפייתן בתמידות [וגם כשחל יו"ט אחר השבת שנאפה מקודם ג"כ יהא זמנן כיון שלא נקבע הזמן ביו"ט] וממילא יפסלו בלינה כיון שקידשו בתנור ונאפו בזמנן ושפיר קאמר הש"ס דקסבר ר' תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסלי לה בלינה משום די"ל דסבר נו"נ א"ק ביו"ט ודממילא אם לא יהיה ריבוי מקרא דבמועדו מהיכא תיתי שידחה את יו"ט. והדר יפסלו בלינה [גם דלפי מ"ש בזבחים דף ל"ב דמה לי חד דחויא ומה לי ב' דחיות. ממילא הכא דס"ל דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אין דוחה את השבת והוי רק בתורת דיחוי ולא בתורת היתר גמור. ממילא כיון דמוכח שדוחה את יו"ט מוכח דאיתרבי שדוחה גם את השבת]. והא דפריך הש"ס (ד' צה) דוקא על לחה"פ ולא על שתי הלחם. היינו משום דמתני' מצי אתיא כמ"ד נו"נ קריבין ביו"ט דממילא הוי זמנן תמיד ביו"ט יום אכילתן וממילא כשחל בשבת שפיר הוא אופה מאתמול בעיו"ט ולא מפסלי בלינה משום דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן כיון דזמנם התמידי הוא ביו"ט ביום אכילתן. ומש"ה פריך הש"ס דוקא מלחה"פ שתמיד הוי זמן אפייתה בע"ש ותו חשיב זה זמנה הקבוע ותפסול בלינה, ועל לחה"פ שפיר מתרץ דהוי מבחוץ במקום זריזין שלא יחמיץ. וא"ש הסוגיא ופרש"י

ועכ"פ מבואר לפ"ז דר' ס"ל דנו"נ אין קריבין ביו"ט מדקאמר דאי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה. וא"כ יקשה מאי פריך הש"ס על רבי. דהא י"ל דס"ל דמש"ה קצירת העומר דוחה שבת כיון שלא יוכל לקיים מצות קצירה אלא ביום שלפניו דהיינו יו"ט. וכיון דנו"נ א"ק ביו"ט אין לעבור על איסור מלאכה ביו"ט כיון דעיקר זמנה הוי בשבת. והגם דיו"ט קיל משבת הכא שבת עיקר זמנה לכתחלה ועמש"ש בספרי שם

ג) ויתכן ליישב זה. וכן מה שהעיר כבודו ממ"ש התוס' בד"ה מנין. דלר"ע לא יתכן שדוחה את השבת. דאע"ג דמצותו בלילה כיון דבדיעבד ביום כשר. אין דוחה את השבת, הגם דר"ע סבר דנו"נ אין קריבין ביו"ט, דיש לומר דדוקא לשיטת הרמב"ם שפסק פ"ג משמיטה ויובל דעבודת הארץ ל' יום סמוכה לשביעית אסירה הלמ"מ ודבר זה בזמן שבהמ"ק קיים הוא שנאסר מפי השמועה. ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה, והיינו כר' ישמעאל דהוי הלמ"מ וע' ריש מו"ק. ולדידיה אתי קרא דבחריש ובקציר תשבות לומר דמה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ויש מקרא מפורש לומר שבהכרח הוא דוחה שבת. וקאמר הש"ס דראב"ש דסבר ג"כ כר' ישמעאל דמה חריש רשות כו'. יש לו הכרח דנקצר שלא כמצותו פסול דראב"ש לטעמיה דסבר נו"נ קריבין ביו"ט. ולהרמב"ם דנו"נ אין קריבין ביו"ט אין הכרח לחדש ולומר שיפסול הקצירה ביום שלפניו. כיון דהוי יום אחד ממש. והא דגלי קרא שדוחה את השבת י"ל דהינו טעמא משום דבע"ש דהיינו יו"ט יש ג"כ איסור. והגם דשבת דהוי בסקילה חמירא טפי מ"מ גזה"כ שדוחה את השבת משום דהוי עיקר זמן מצותה. משא"כ לר"ע דמוקי קרא דבחריש ובקציר תשבות לחריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וליכא מקרא מפורש לומר שדוחה את השבת. ממילא דוקא אי היה סובר דאפי' בדאפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת. היינו אומרים דכיון דיליף מקרא דתקריב אפי' בשבת ה"ה דקצירה בכלל. ושפיר כתבו התוס' דלפום דסבר ר"ע דמלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אין דוחה את השבת צ"ל דדוחה את השבת לאו אקצירה קאי משום דלר"ע ליכא קרא מפורש. ומלשון תקריב אין הכרח דקאי נמי על קצירה . ומש"ה נהי דס"ל דנו"נ א"ק ביו"ט מ"מ מנלן לחדש שדוחה את השבת. דהא לא הוי דומיא דתמיד ממש. ואפשר שיקצר בע"ש דקיל טפי [וכן אין לו הכרח לחדש דכל שנקצר שלא כמצותו פסול]. ודוקא לשיטת הרמב"ם שיש גזה"כ שדוחה השבת מהני הא דס"ל דנו"נ א"ק ביו"ט דממילא י"ל דהיינו טעמא דקרא שדוחה את השבת ושאין לחדש שיפסול קצירה ביום שלפניו. כיון דבלא הכרח הדבר פשוט שכשר ביום שלפניו. וכיון דנו"נ א"ק ביו"ט אין הכרח לחדש. אבל לר"ע דליכא גזה"כ והדבר בספק אי דוחה. דמלשון הכתוב לא מוכת אי קאי נמי על קצירה ממילא מה שנו"נ א"ק ביו"ט אינו מכריח לומר שדוחה

ובלא"ה לק"מ מדברי התוס'. דמדברי ר"ע בשבת (ד' קיד) לא נשמע אלא דנו"נ עולות שאינן של יו"ט א"ק ביו"ט. דמש"ה אצטריך קרא דעולת שבת בשבתו לומר דחלבי שבת קריבין ביו"ט. ומ"מ שלמים שיש בהן אכילת אדם י"ל דקריבין ביו"ט כדאיכא למ"ד בביצה שם. ומש"ה התוס' בפסחים (דף ה) ד"ה וכתיב כל מלאכה לא תעשו. כתבו דכיון דמתחלת הבערה אינו יכול ליהנות ממנו אסור כמו נו"נ שאין קריבין ביו"ט אע"פ שיש בהן מאכל הדיוט לבסוף. וסיימו בדבריהם דמאן דשרי שרי מלה'. והוצרכו לסיים זה בדבריהם. הגם דקיימי אליבא דר"ע. ומשום דלא מצינו מפורש לר"ע אלא בעולות. ומש"ה הכא גבי עומר דשיריה נאכלין לכהנים, דוקא להרמב"ם דס"ל דגם נו"נ שלמים א"ק ביו"ט. א"א לקצור בע"ש דהיינו ביו"ט. ובלא"ה אין שום קושיא וסתירה מדברי התוס' על מה שכתבתי ליישב שיטת הרמב"ם

והשתא שפיר פריך הש"ס ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא והתניא כו'. דהא הס"ד דפשיטא ליה דלר' קצירת העומר דוחה את השבת. היינו דמפרש ברייתא דר' אומר וידבר משה את מועדי ה' וגו' מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן. דהיינו גבי עומר לקצירה. וא"כ גם להס"ד לא ס"ל לרבי ילפותא דמה חריש רשות כו' יצא קציר העומר שהוא מצוה. אלא מהא דהכתוב קבע מועד לכולן. וכיון דליכא מקרא מפורש שדוחה את השבת. אין הכרח לרבות אלא כדהוי דומיא דתמיד כמ"ש התוס' דדומיא דתמיד בעינן. משא"כ לפום דס"ל דנקצר שלא כמצותו כשר. נהי דס"ל דנו"נ א"ק ביו"ט. אכתי כיון דאפשר שיקצר בע"ש דקיל האיסור טפי. לא הוי דומיא דתמיד ממש ומנליה להכריח שהכתוב מרבה גם לקצירת העומר שדוחה את השבת. ודוקא לראב"ש דיליף מקרא מפורש. הוא דתליא אי נו"נ קריבין ביו"ט. וא"ש

וע"פ המבואר למעלה יתיישב מ"ש התוס' בפסחים (דף מו) ד"ה הואיל וז"ל ועוי"ל הואיל ואי בעי מיתשל עלה לא שכיח לא אמר להתיר כדמוכח לקמן גבי לחה"פ ושתי הלחם דאין אפייתן דוחה יו"ט אע"ג דאיכא למימר הואיל ואי בעי פריק ליה שאין התנור מקדשה שאם היה מקדשה א"כ יפסלו בלינה כיון דאופין אותן קודם יו"ט וכן במנחות דמ"ד אין אפייתן דוחה יו"ט קסבר דאין התנור מקדשן. וכבר תמה המהרש"א דהא גם למ"ד דוחה יו"ט מוכח דאין תנור מקדשן כיון שאינו דוחה את השבת. ועפמ"ש ניחא דלמ"ד שדוחה יו"ט ועיקר זמן אפייה תמיד הוא ביו"ט. לא חשיב עיו"ט זמנן כדאקלע במקרה שחל בשבת, וממילא גם אי תנור מקדש לא יפסל בלינה דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן וגם לחה"פ יש ליישב. ודוקא כיון שאין אפייתן דוחה יו"ט מוכח דאין תנור מקדשן

דו ועפמ"ש מיושב הא דפרש"י ריש ברכות בהא דא"כ למה אמרו חכמים עד חצות דהיינו בק"ש ובאכילת קדשים. והקטר חלבים ואברים דקתני הכא לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה. וה"נ תנן בפ"ב דמגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים. ותמה השאג"א (סי' ד) דא"כ הו"ל למיתני נמי קצירת העומר שנוהג כל הלילה. דליכא למימר דס"ל לר"ג שאם נקצר ביום הבאת העומר נמי שיכעצין