אמרי שפר קלצ'קין קכז

מעשרות שלא יאמר טול אתה חטין ואני שעורין כו', ועפמ"ש ניחא דכיון דהכא עומד לכך שזה יטול מעות לפי שאין הכו"מ ראוי לו הוא דומה למין א', ואסור לפי שרוצה בקיומו ומש"ה אסור גם כשלא זכה אלא מדרבנן הגם שיש ברירה בדרבנן, ושפיר מוכיח הש"ס מהא דאסור כשנשתתפו דהוי מטעם רוצה בקיומו ושהקילו בירה"ג, עוד י"ל דהתוס' בע"א כתבו דמייתי תנ"ה שלא תדחה ראייתו אצל ברירה בדרבנן, ומוכיח דדוקא בירה"ג הקילו ובעלמא אסור לפי שרוצה בקיומו, וכיון דמוכח דחששו שלא יחזור לסורו, ממילא מספיק זה הטעם דמש"ה תקנו לירה"ג ושפיר מוכיח דירה"ג דרבנן דאל"כ הא בדאורייתא אין ברירה ולא הוה מהני מה שהקילו רבנן [ומ"ש בגליון רש"א יו"ד (סי' קמו) להקשות על הרמב"ם דהא משכחת שאינו רוצה בקיומו כגון שקיבל להתחייב אף באונסין י"ל שרוצה בקיומו שאינו רוצה להיות לו דו"ד ולתבוע ממנו וכל אגב גביא בעיא ובפרט שהוא איש אלם יהא קשה להוציא ממנו אם יגנב ויאבד וע' ירושלמי פ"ו דדמאי] והנני הדו"ש כת"ר באהבה חפץ טובו והצלחתו ומברכו בכל טוב גיסו. אליהו קלאצקי. סימן עא ב"ה ניסן תרנ"ב ברעוי. כבוד הרב הגדול מו"ה יעקב נ"י קוציוויצקי בקעניגסבערג בפרייסין

קבלתי מכתב כת"ר והנני להשיבו מפני הכבוד, מה ששאל במכתבו בענין אפיית מצה שקטנים עוסקים בעשייתם ופעמים שאינם שכירי יום אי יוצאין בהם ידי חובת מצה, כיון דאומן קונה בשבח כלי וקטן מקנה קני אקנויי לא מקני כמ"ש בסוכה (דף מו) וכעין קושיית הקצה"ח בקטן שכשר לכתוב הגט עכ"ד. הנה כשמשלם משכורת הקטן הוי ממילא שבחא דבעה"ב וא"צ הקנאה מהקטן האומן כמ"ש בקצה"ח שם (סי' שו) דאומן בשבחו קונה רק מקצת קנין עד שיפרע דמיו ומכי פרע דמיו אפי' בע"כ תו לית ליה בשבחא ואף לחש"ו יכול לסלק דמי שכירות וא"צ דעתן, וגם קודם שפרעו אין לו קנין אלא בשבח ולא בגוף הכלי, ובלא"ה כבר כ' התוס' בפסחים (דף לח) וסוכה (דף לה) דמש"ה לא קאמר דאין יוצאין י"ח מצה בטבל משום דבעי מצה משלכם) דכשאכל ממנה כמה זתים יצא כשיש כזית משלו, ושאני אתרוג של טבל דהוי כאתרוג דשותפין, וא"כ גם כשיש זכות להאומן הקטן כנגד המגיע לו אכתי יש לבעל העיסה זכות יותר בהמצה, וכשאוכל כשני זתים כבר אוכל כזית משלו, (ול"ל שיבטל בחלק הקטן, דאדרבה חלק הבעה"ב מרובה, גם דממון בעלים לא בטיל, גם דחלק הקטן הוי ג"כ מצה רק שאינה שלו, וע' ביצה (דף לח) זבחים (דף עט)] וגם לתירוץ שני דתוס' פסחים שם י"ל שמודים דכשאכל כמה זתים יצא כשיש משלו כזית, רק שבאו לתרץ אף כשיש לו רק כזית מצומצם, וביותר י"ל דלא ניחא ליה לתרץ שאכל כמה זתים, עפמ"ש הש"א (סי' צו) והח"ס או"ח (ת' קלז) עמ"ש התוס' דמצה של טבל תיפוק דהוי מצוה הבאה בעבירה, די"ל שיש רק כזית מצומצם וסד"א דאתי עשה ודחי ל"ת (וא"א להפריש ולחזור לערבו, דיבש ביבש אסור לבטל לכתחלה מה"ת), שגם כשיפריש התרומה יצטרך לאכול משהו איסור ולר"ש קיימינן דכ"ש למכות יע"ש, ואס"ד שאוכל כמה זתים הדק"ל דתיפוק דהוי מהב"ע, דל"ל דסד"א דאתי עשה ודחי ל"ת, דכיון שצריך לאכול דוקא יותר מכזית, קעביד איסורא במה שאוכל יותר מכזית דבזה ליכא קיום מ"ע, ואין לומר שהוא צורך מצותו כיון דלא י"ח בכזית, ויכול לאוכלו בחד אכילה דבית הבליעה מחזיק שני זתים והוי רק רבויי שיעורא, דז"א דכיון דאפשר בהפרשה, אין הכרח וצורך לקיום המצוה מה שאוכל יותר מכזית וע' שבת (דף קל תד"ה שלא) ומש"ה כתבו התוס' בשם הרשב"א תירוץ אחר דאצטריך קרא להיכא שמה שיפריש יהיה שלו, וס"ל דבכה"ג אצטריך קרא ומשום דסד"א דדחי עשה לל"ת, כיון שאוכל רק כזית מצומצם ובכל הכזית מקיים מ"ע, והגם שהיה יכול להפריש מקודם כיון שיהא שלו, אכתי סד"א דדחי לל"ת וכמ"ש, והנה גם אם היינו אומרין דכיון שאין ברירה בשל תורה, יש לכהן חלק בכל משהו ומשהו, פשיטא דבאומן קטן גם אי יש לו זכיה, אינו מקנה לו כל משהו ומשהו וכדי שיוכל לצאת בו, וא"כ הוי לכם כשמגיע כזית לבעל העיסה, ובפרט דבשעת אכילה קנייה לגמרי, ושאני אתרוג ע' סוכה (דף כז) ב"ב (דף קלז) דמ"ש לכם בלשון רבים משום דבעי למכתב ולקחתם שתהא לקיחה לכאו"א ואינו יוצא בשל שותפין (גם אי הוה חשיב כה"ג לקיחה תמה כשמגיע לחלקו שיעור כביצה), ועכ"פ פשוט בנ"ד דיצא חובת מצה גם כשאינו משלם קודם הפסח להאומן הקטן בעד שכר אפיה, אך בלא"ה מחויב לשלם לו מיד ע' חו"מ (סי' שלט) שקבלנות כשכירות וחייב לפרוע בזמנו

וגם כשקונה מצה אפויה מקטן יוצא בה ידי חובתה, לפמ"ש הרשב"א בסוכה (דף לה) דבירושלמי פסלי מצה גזולה משום דהוי מצה"ב, ובגמ' דילן לא אדכרי הא דסברי כמ"ש בכתובות (דף ל) דמכי לעסיה בפומיה קני דלאו בר אהדורי הוא ואין לנגזל אלא דמים, ותו ליכא בשעת הנאת גרונו ומעיו דעביד מצוה, לא משום לכם ולא משום מה"ב כו' ע"ש. וע' מקור חיים (סי' תנד) שהקשה עמ"ש הרא"ש דמצה גזולה לאו שלכם היא, דהא קנה בלעיסה והוי כגזל קמח ועשאו מצה דיוצא י"ח, וגם כשבלע מצה גזולה, אכתי תיכף שהגיע למקום שנמאס ונפסד ממאכל קנאו מטעם שינוי, וקיום המצוה הוא בהנאת מעיו, ואפשר דבעי שיהא גם הנאת גרונו משלו עכ"ד. וכבר כתב כן הרשב"א שם, ועיין ירושלמי חלה ופי"ג דשבת דאיסור מצה גזולה הוי רק משום מהב"ע, ופליגי אמוראי אי הוי מה"ב גם היכא שכבר קנה הגזלה וחייב רק לשלם דמיה יע"ש, וא"כ גם כשאין ביד הקטן להקנות המצה מה"ת, מ"מ כיון שאין בזה ענין גזל כיון שהוא מדעתו ורצונו ומדרבנן קנה לה וגם מה"ת יצא מרשות הקטן שסילק א"ע, ליכא משום מה"ב, ומצה שלכם הוי דמכי לעסיה קנייה, ואין לומר דכיון שאין כוונתו לגזול מהקטן לא קנאה בלעיסה, כעין מ"ש הריטב"א כתובות (דף לד) ד"ה כסבורין, דכיון שסבורין שהיא של אביהם אין כוונתם לגזול ומשלמין רק דמי בשר בזול וע' קצה"ח ונה"מ (סי' שמ סעיף ד) דשינוי קונה דוקא כשמכוין לגזול, דז"א דכיון שכבר סלק הקטן א"ע ויצא מרשותו גם מה"ת, קנאה האוכל בלעיסה

והרא"ש פ"ב דפסחים (אות יח) כתב דאין יוצאין במצה גזולה דאתיא לחם לחם מחלה כו' אף כאן משלכם, ושכן כתב הרמב"ם, ואח"כ הביא דברי הירושלמי ולכאורה מוקשה שלא כתב דהירושלמי פליג דהא הירושלמי קאמר מטעם מהב"ע, ועיין רשב"א סוכה שם עמ"ש דאתיא לחם לחם כו', דבירושלמי פסלי מה"ט מצה גזולה ומשום דה"ל מהב"ע, ולכאורה מוקשה דהא הן טעמים חלוקים זה מזה. וכדי ליישב דבריהם צ"ל דדייקי מדקתני זה בירושלמי דמס' חלה ולא במס' פסחים, דמוכח מזה דגם הירושלמי ס"ל הטעם דאתיא לחם לחם מחלה, אלא דאצטריך טעמא דמה"ב היכא שנתכוין לגזול וקנה בלעיסה דהוי שלכם, וע' ירושלמי פ' האורג אוף הכא לא יצא ידי קורע כו', א"ל תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר המוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא בה י"ח כו', וע' ב"י יו"ד (סי' שמז בשם הרמב"ן שמפרש הירושלמי דכיון דגוף הקריעה אינה עבירה, אע"פ שעשה בעבירה הוי כמוציא מצה מרה"י לר"ה, ובברית יעקב לחה"ג זצ"ל (חיו"ד ת' פ') הקשה בשם הגרע"א דהא שאני המוציא מצה דבשעת אכילה שעושה המצוה, כבר אזדא לעבירה דהוצאה, יע"ש שפירש דלא כהרמב"ן, ולענ"ד י"ל דהירוש' לטעמיה דאין יוצא י"ח במצה גזולה, הגם דמכי לעסה קניה ואינו חייב אלא לשלם דמיה, ודוקא כשהוציאה בשבת מרה"י לר"ה יוצא בה י"ח לפי שאין גופה עבירה ויומא הוא דקגרים והיה יכול לאכול בהיתר, ושיטת הש"ס דילן דכשמכוין לגזול דקנה בלעיסה והוי שלכם, ליכא משום מה"ב כמ"ש הרשב"א סוכה (דף ל) שכל שאין המצוה מסייעתו בקנין אע"פ שיש בידו עבירה שגזלו ה"ז כשאר