אמרי שפר קלצ'קין קכו

ומה שביארתי בספרי שם ליישב קושיית המ"א דנימא כל קבוע כמע"מ דמי, די"ל דכיון שמה שמברך במע"מ הוי מצד הצטרפות המיעוט השני ודהוי בהדדי רוב מסייע לחיוב הברכה, ממילא כשיש רוב א"י ליכא רוב מסייע לחיוב והוי כספק השקול שאינו מברך. יש להביא סעד לזה ממ"ש ביו"ד (סי' קי סעיף ד) דרוב חנויות מוכרות בשר שחוטה כו' ואינו יודע מאיזה מהן לקח ונתערבה באחרות ואין ניכרת בטלה ברוב משום ס"ס והקשה הש"כ (ס"ק כג) דהא המחבר ס"ל דלא שרי אלא בשלשה תערובת ותירץ דכיון דקבוע חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו וכל שנתערב אח"כ אזלינן בתר רוב ושרי, ועמ"ש בזה לעיל (סי' לט) וע' תוס' פסחים (דף ט), ויש לבאר לענין ט' צבורין חמץ וא' מצה, וה"נ י"ל דנהי דכל קבוע כמע"מ, מ"מ כיון שאינו מברך אלא מצד צירוף המיעוט, כשיש רוב א"י נגרע זה הצירוף, ונשאר מע"מ בעלמא שאינו מברך. יתברך בכל טוב מאדון הברכות

כנפש ידידו הדו"ש אליהו באאמ"ו הרב הה"ג ר' נפתלי הירץ שליט"א קלאצקי. סימן ע ב"ה ר"ח ניסן תרנ"א ברעזי. כבוד גיסי הרב ה"ג חריף ובקי בחדרי תורה כש"ת מו"ה יעקב זלמן נ"י

מה שתמה כת"ר במכתבו עמ"ש הרשב"א בקדושין (דף יז) ד"ה ואס"ד דאורייתא כי לא באו לידו מאי הוי וז"ל ואיכא למידק והאמרי' חבר וע"ה שירשו כו' וי"ל דהתם במין אחד ומשום ברירה כו' ואכתי לא ניחא לי דהא תנינן בתמורה כו' שני שותפין שחלקו א' נטל עשרה וא' נטל ט' וכלב את שכנגד הכלב אסורין כו' ופריק רב אשי כגון דשוי כאו"א ד' זוזי ופלגי חומשא וכלבא שוה ה' זוזי דזוזא יתירא דכלב משיך בכלהו אלמא אי לאו הכי ט' אחריני שרו אלמא דאף בשני מינין יש ברירה, ותמה כת"ר דהא מה שחל האיסור על העשרה היינו לפי שלא נדע מי הוא האחד מהם האסור והוי במין א' ואדרבה מוכח מזה שאין ברירה בשני מינים דאלת"ה יהיו כולן מותרין דלפ"ז מי שקיבל הכלב שייך הוא לחלקו משעה ראשונה מטעם ברירה. ומצאתי בחידושי הגאון ח"ס בע"א (דף סד) שהרגיש בזה, ונלע"ד ליישב דסברת החילוק משום דבמין א' אמרינן שלכאו"א הגיע חלקו משום דמעיקרא עומד לחלוקה שיטול ה מחצה וזה מחצה משא"כ בשני מינין שאין עומד לכך שיטול זה חטין וזה שעורין, וזה שייך בירושה וכה"ג שעומד לחלוקה, משא"כ גבי שותפין שחלקו שנטל א' עשרה וא' ט' וכלב אין עומד לכך שיעשו חלוקה ביניהם ושיטול זה י' וזה ט' וכלב ואין עומד לכך שיהא זה הטלה מחיר הכלב דמאי חזית (וגם להתוס' בבכורות (דף נו) דמסתמא דעתו מתחלה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב י"ל כן ובפרט לפמ"ש התוס' בתמורה), הדר דמי לשני מינין וכיון דקאמר דלברור חד מינייהו כו' מוכח שגם בב' מינין יש ברירה, ומ"מ ל"מ להתיר כל הטלאים כיון דל"ש לומר שהכלב שייך לחלקו משעה ראשונה, ודוקא בירושה י"ל גם בב' מינין ולפי שעומד לחלוקה וי"ל דאגלאי שהוריש לזה את חלקו שנטל, וכן בשותפין שנדרו הנאה זמ"ז דרשאין ליכנס לחצר די"ל שע"ד כן לקחוה שבעת שישתמש כאו"א תהא כולה שלו לתשמיש, ומ"ש הריטב"א דאי משום דיש ברירה אפי' נשתתפו אמאי אסור, היינו דוקא כשנשתתפו אח"כ, גם דהתם עומד לכך שיטול השני מעות ולא הכו"ס שאינה ראויה לו, משא"כ הכא שאינו עומד לכך שיקח זה הכלב, ועמ"ש התוס' בחגיגה (דף כה) שלא יאמר חבר לע"ה טול אתה חטין ואני שעורין משום דבשני מינין לא אמרי' הוברר הדבר, ושכן פרש"י הא דיכול לומר טול אתה כו"ם ואני מעות, ותמה הט"א דהא זה הוי בשני מינין. ועפמ"ש מיושב דגבי חבר וע"ה אין עומד לכך שיטול זה חטין וזה שעורין דהא אפשר שיטול כאו"א מחצה החטין ושעורין, משא"כ התם מעיקרא עומד לכך שיטול זה מעות ולא שיטול חלק בכו"ס שאינה ראויה לו, ומה שתמה הט"א מהא דמוכיח מזה הש"ס בקדושין דירה"ג לאו דאורייתא, י"ל דס"ל להש"ס דדוקא בדרבנן יש ברירה ומש"ה אס"ד ירה"ג דאורייתא לא הוה אמרינן ברירה, ועמ"ש התוס' בע"א (דף כב) היכא שגבה בחובו תנור ולא התנו מתחלה טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ורצה ר"י לומר דמותר כו', והביאו התוס' מהתוספתא דדמאי דכשלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר כו', וי"ל דר"י בעל התוס' לטעמיה שפסק דקיי"ל יש ברירה (ע' ר"ן נדרים דף מה ור"ת לטעמיה) ולא קשה מהתוספתא דאתיא כמ"ד אין ברירה, דהא בתוספתא מתני כל הני כהדדי ואסרה בנשתתפו הגם שעומד לכך שיטול זה מעות ולא כו"ם, ומוכח דס"ל אין ברירה. וע"פ המבואר מיושב מ"ש הרשב"א כאן בסוף הדבור די"ל דשמא סבר רבא דבשני מינין אין ברירה וההיא מתני' כפשטא מפרש לה אפי' לא שוה כלבא טפי מד' זוזי, ותמהו עליו דאטו רבא הוא שחידש דבב' מינין אין ברירה דהא מתני' היא דאסור לומר טול אתה חטין ואני שעורין כו', ועפמ"ש י"ל דמהמשנה לא הוה קשה כ"כ משום די"ל דשאני התם דהוי ב' מינין ממש משא"כ כשאחד נטל ט' וכלב דמסתמא דעתו מתחלה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב כמ"ש התוס' בבכורות, ולא מקשה אלא ממה דס"ל לרבא דאין ברירה בשני מינין גם היכא שעומד לכך שהשני יטול המעות ולא חלק בהכו"מ, ומ"מ לא אמרי' שהגיע לו חלקו משעה ראשונה, וא"כ ה"נ לא יתכן לומר שהוברר שזה הטלה הוא המחיר כלב, כיון שהחילוף היה בכל הטלאים ביחד, ולא דמי לברירה במין א' דעלמא דהכא ל"ל כהא דהתם דמעיקרא היה המחצה חלק שלו

והנה התוס' כאן בקדושין כתבו בד"ה חליפי וז"ל ואין לומר טעמא משום ברירה כו' דא"כ אפי' באו לרשותו נמי יהא מותר, וכתבו המפרשים שדבריהם סותרין למה שכתבו בעצמם בע"א (דף סד ד"ה תנ"ה) דמש"ה בפ"ק דקדושין אחר שהוכיח דירה"ג דרבנן הוצרך להביא תניא נמי הכי בד"א שירשו אבל נשתתפו אסור שלא תדחה ראייתו אצל טעם ברירה, וקשה הא א"א לדחות כן דא"כ אפי' באו לרשותו נמי יהא מותר, ולענ"ד יש ליישב דכאן כתבו התוס' דשפיר הוכיח דירה"ג אינו מה"ת דאין לומר טעמא משום שבודאי הוברר וגם בדאורייתא יש ברירה דא"כ אפי' באו לרשותו נמי [ובגוף כוונת התוס' כבר הרגיש כת"ר ומ"ש האחרונים דהיינו שישתתפו ויחזור ויחלקו ויטול זה המעות כו' ומשום דלמ"ד יש ברירה כשהאחין משתתפין באותן דברים שחלקו אין להם דין שותפות אלא דין תפיסת הבית כמ"ש בבכורות שם, והח"ס ביאר באופן אחר], ואכתי י"ל דכיון דירה"ג הוי מדרבנן יש ברירה בדרבנן ומש"ה אסור אתר שבא לרשותו משום שזכה מה"ת דלא גרע מאילו זכה מן ההפקר כיון שהא"י לא זכה בה ובדאורייתא לא אמרי' ברירה, ולזה כתבו התוס' בע"א דמוכח מהברייתא דבד"א שירשו אבל נשתתפו אסור שאין טעם ההיתר כלל משום ברירה רק דאקילו רבנן בירה"ג גזרה שמא יחזור לקלקולו, דאלת"ה יהא מותר גם בנשתתפו היכא שלא זכה אלא בקנין דרבנן (וע"כ מיירי גם כשלא באו לרשותו דאל"כ גם ירושה אסור) ועכצ"ל דהקילו דוקא בירושה כדי שלא יחזור לסורו, ושפיר כתבו התוס' כאן ליישב הא דמעיקרא קמי דמייתי ההוכחה מהברייתא מ"מ שפיר מוכח דירה"ג מדרבנן דאס"ד דמהני גם בדאורייתא שיש ברירה בתורת ודאי, יקשה דא"כ אפי' באו לרשותו נמי ובתר דקאמר דגזרה הוא דעבוד שמא יחזור לסורו קאמר תנ"ה בד"א כשירשו כו', דמוכח מזה דהיכא שאינו ירושה ל"מ אף בדרבנן ועכצ"ל דבירה"ג הוא דאקילו רבנן כו' ומוכח מזה דחששו חכמים שמא יחזור לסורו, ואינו סותר למ"ש התוס' בע"א על המבואר שם דבירה"ג אקילו רבנן כו', ומיושב מ"ש התוס' בחגיגה דהוי מטעם ברירה, והיינו משום דדוקא מהברייתא מוכח דלא הוי מטעם ברירה אלא משום דאקילו בה רבנן, אבל המשנה יש לפרש דהוי מטעם ברירה בירה"ג דהוי מדרבנן, ועפמ"ש מיושב מ"ש הרמב"ם טעם האיסור בנשתתפו שהרי רוצה בקיומן, והקשו המפרשים דתיפוק דאין ברירה בשני מינין אף בדרבנן כדפסק ה'