אמרי שפר קלצ'קין קכב

מצויצת כהלכתה ודחי ל"ת דכלאים כיון דחל המ"ע ברגע ראשונה, והגם שלא קיים המצוה עד גמר עטיפה, כמ"כ כשיטיל אחר עטיפה לא יהא בעידנא ממש שלא יקיים המצוה עד גמר הטלת הד' ציצית, והגם שמתקן המ"ע למפרע וכאילו היה בו ציצית, מ"מ הזמן שהיה בו כלאים בלא ציצית הוי כאילו היה לבוש בגד אחר בכלאים ולא שייכה להמצוה, וא"כ הוי שלא בעידנא, ושוה הזמן שלא בעידנא, ומש"ה עיקר מצותה שיטיל קודם עטיפה, שיקיים המ"ע תיכף ברגע ראשונה, ושפיר קאמר הש"ס בעיקר זמן ומצות הטלת ציצית, דעשייתה לא הוי גמר מצותה ומש"ה א"צ ברכה, ונוכל לפ"ז להשוות דעת הרמב"ם להתוס', דגם הרמב"ם ס"ל דהמ"ע הוי אחר עטיפה, רק בזה הוא מחולק, דהרמב"ם ס"ל שאם יטיל אח"כ ציצית אף בלא שהיות זמן עכ"ז לא מתקן למפרע הרגע ראשונה שהיה לבוש אחר עטיפה בלא ציצית, כמו שמפרש הש"א לשיטת רש"י גבי משהה חמץ דהגם דהוי ניתק לעשה לא מתקן למפרע בקיום המ"ע דהשבתה אח"כ, וא"כ מוכרח להטיל ציצית קודם שיתכסה, וז"ש שאם נתכסה בה בלא ציצית הרי בטל מצות עשה, כוונתו על הרגע ראשונה אחר שהתעטף קודם שגמר הטלת הציצית

ז) והשתא ניחא מה שהקשיתי לעיל (אות ג) אמאי דחי מ"ע דציצית לל"ת דכלאים, דהא הוי עשה קלה שאפשר לבטלה וכדקאמר במ"ע דאונס דכיון דאי אמרה לא בעינא כו', דהשתא ניחא דהשתא אחר שנתעטף בה אין ביכלתו להפטר מהמ"ע, שאם יפשיט הבגד או יפקירנו יעבור על ביטול המ"ע על הזמן שהיה לבוש בו בלא ציצית, דבפשיטת הבגד או הפקירו לא יתקן מה שכבר עבר למפרע, וכמ"ש הש"א (סי' פג) דדוקא כשמקיים מצות השבתה לר' יהודה בשרפה מתקן המ"ע דתשביתו למפרע, אבל כשישבית באופן אחר שלא כמצותה יתקן רק מכאן ולהבא שלא יעבור עוד על לאו דבל יראה ולא על מה שכבר עבר ע"ש, וא"כ ה"נ לא יתוקן למפרע מה שלבש בלא ציצית, רק כשיטיל הציצית אחר עטיפה, ולא כשיפשיט הבגד [או יפקירנו למ"ד ח"ט], וא"כ לא דמי למ"ע דאונס דגם השתא יכולה שתאמר לא בעינא ויעקר החיוב והמ"ע למפרע והויא עשה קלה שיכול להפטר הימנה, משא"כ מ"ע דציצית שלא יתוקן למפרע ביטול המ"ע מה שלבש הבגד בלא ציצית, וכיון דהשתא אחר שהכניס עצמו בהחיוב אין בידו להפקיע עצמו ממנה, לא מיקרי עשה קלה ושפיר דחי לל"ת דכלאים, וכדדחי מ"ע דכיסוי לל"ת דיו"ט וכמ"ש לעיל

ח) ובזה נוכל להבין דברי התוס' ישנים שם בכתובות שהקשו אמאי אצטריך קרא דמ"ע דכיבוד אב אינו דוחה ל"ת, דהא אי האב אמר לא בעינא ליתא לעשה, ותירצו דמיד שצוה האב איכא עשה לקיים מצותו ע"ש. ורציתי לבאר כוונתם דמצות כיבוד הוא שיקיים תיכף בלא המשכת זמן, ושאני מ"ע דאונס דרשאי להמתין עד שתאמר לא בעינא, ועדיין קשה דזה שייך רק לפי תירוצם השני דמ"ש אי אמרה לא בעינא כו' היינו שמחויבת לומר כן ולכך צריך להמתין, אבל לפום דקאי לפי מ"ש התוס' מקודם דכיון שבידה לומר לא בעינא הוי עשה קלה, כמו"כ ביד האב לומר לא בעינא, וע"פ האמור למעלה יש לפרש כוונתם דמ"ע דאונס הוי מ"ע קלה משום דאי אמרה לא בעינא מיעקר המ"ע למפרע, משא"כ במצות כיבוד שאם יאמר האב אח"כ לא בעינא שתעשה לי כן, הוי מצוה מחדש לעשות צווי האב שלא לעשות, ומיד שצוה האב איכא עשה לקיים מצותו, וכשיאמר השתא לא בעינא לא מתקן המ"ע למפרע, וגם כשיצוה עליו שלא לעשות יהא מ"ע מחדש שלא לעשות ולא יתוקן המ"ע למפרע

ט) ולפי האמור יקשה הא דקאמר בשבת (דף קלא) שלכך לא דחי לר"א הטלת ציצית לאיסורא דשבת הואיל ובידו להפקירן, דהא כשיפקיר לא יפטר מהמ"ע רק מכאן ולהבא ולא יתקן מה שלבש הבגד בלא ציצית, ואם יטיל הציצית יתקן המ"ע למפרע, ומצינו ביבמות (דף כא) דהגם דאפשר בחליצה דחי עשה דיבום ל"ת דחייבי לאוין דלא חשיב אפשר לקיים שניהם, דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא, הרי דהגם שאם יחלוץ יפקיע מ"ע דיבום לא חשיב יכול לקיים שניהם, וא"כ כיון דאם יפקיר טליתו לא יקיים המצוה ויופקע המצוה, לא אמרי' שיעשה כן בכדי שלא ידחה, ותמוה לי מ"ש במחצית השקל (סי' יג סק"ח) עמ"ש הואיל ובידו להפקירו וז"ל וכדר"ל דאר"ל כ"מ שיכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת והכא אפשר לקיים שניהם דהיינו אם יפקיר הטלית דשוב לא יהיה מוטל עליו להטיל בו ציצית עכ"ל. וקשה הלא מפורש בגמ' דיבמות שם להיפוך דלא מקרי אפשר לקיים שניהם אלא אם יוכל לעשות באופן אחר ויקיים המצוה, ולא כשיוכל רק להפקיע עצמו מהמצוה, ואין לומר דכוונת הגמ' דממילא לא נוכל ללמוד ציצית מסוכה ודכוותיה משום דשאני ציצית דלא הוי תדיר כ"כ, שבידו שלא להכניס א"ע בהחיוב, דז"א דא"כ הו"ל להגמ' לומר הואיל ובידו שלא להתחייב בציצית, ובמה שאמר שיש בידו להפקירן לא מתורץ, דכיון שנתחייב מוטל עליו לקיים המצוה ולא להפקיע מקיום המצוה

י) ונלע"ד לתרץ זה. דהנה ההפלאה מפרש דלא קשה לשמואל דס"ל חובת טלית, איך ידחה כלאים בציצית, הא אין המצוה ללבוש הטלית והמצוה נתקיים כשמונח בקופסא. ותירץ דכיון דמודה שמואל בבגדי זקן העשוי לכבודו דפטור משום דבעינן אשר תכסה, וא"כ כיון שצותה התורה להטיל כלאים בציצית ע"כ מותר ללבוש, שאם יאסר ללבוש יהא הבגד אינו ראוי לכסות ולא יקיים בה מצות ציצית אף כשתהא מונחת בקופסא עכ"ד. והנה רש"י במנחות (דף מ) מפרש דב"ש ס"ל חובת טלית וכיון דר"א הוי מתלמידי ב"ש כמבואר בתוס' נדה (דף ז) ובביצה (דף לד) שהקשו מב"ש על ר"א, א"כ ס"ל לר"א דחובת טלית [ואף דבמ"ש בפרש"י דב"ש לא ילפי סמוכין ואסרי כלאים בציצית לא ס"ל לר"א כוותייהו וכמפורש בנזיר דר"א יליף דעשה דוחה ל"ת מגדילים, עכ"ז בדבר דלא מצינו מפורש דר"א ס"ל דלא כב"ש בודאי דס"ל כב"ש, וא"ש מה שהקשו התוס' במנחות (דף מד) אמאי לא מפרש הגמ' בשבת דבידו שלא ללבוש למ"ד חובת גברא, ועפמ"ש ניחא כיון דקאי אליבא דר"א, ואולי התוס' לשיטתם שכתבו (דף מ) דאינו מוכרח דס"ל לב"ש ח"ט ולכך הקשו כן], וא"כ ס"ל ג"כ כשמואל דבעינן ראוי לכסות כמ"ש המ"א (סי' יט) דלמ"ד ח"ט מוכרח יותר לומר דבעי' ראוי לכסות, והשתא י"ל עפמ"ש הר"ן בכתובות שם לפרש הגמ' דב"מ גבי מציאה שאם היה כהן והוא בביה"ק לכך נאמר והתעלמת ופריך פשיטא מי דחינן איסורא מקמי ממונא דה"פ פשיטא שאינו מטמא שהרי אם באו בעלים ואמרו לא בעינא ליתא לעשה ועשה דקיל דאפשר שיודחה אינו בדין שידחה ל"ת אלא כופין הלה לדחות עכ"ל וכ"כ הש"מ בב"מ, ותמוה אמאי כופין לבעל האבדה לומר לא בעינא, כיון שמצות השבת אבדה דוחה ל"ת דטומאה ולא עבר המשיב על שום איסור, וע' בישועת יעקב שהקשה כן ותירץ ע"פ קושיית השעה"מ על הריב"א בתוס' חולין (דף קמא) ע"ש בדבריו הנחמדים, אבל א"א להעמיס זה בכוונת השט"מ. לכך נראה לומר דבמקום שעשה דוחה ל"ת גרידא אם א"א לקיים המ"ע באופן שלא ידחה הל"ת, אף אם יוכל להפקיע מהמצוה מקרי א"א לקיים שניהם וכמבואר ביבמות (דף כא), משא"כ כשדוחה עשה ול"ת שאינו שוה בכל כמו איסורי כהונה (ע' יבמות דף ה' תד"ה ואכתי) דבעלמא לא דחי עשה לעשה, וגם הל"ת חמירא כשיש עשה בהדה וכמ"ש התוס' בקדושין (דף לד), הגם שנדחה מפני עשה השוה בכל, עכ"ז אם יש אופן שיוכל להפקיע מהמצוה ולא יהא חל עליו המ"ע בכדי שלא יצטרך לדחות העשה ול"ת הוא מוכרח לעשות כן, ושפיר קאמר דפשיטא דלא דחי הגם דהעשה ול"ת אינו שוה בכל עכ"ז כיון שביד בעל האבדה לומר לא בעינא שישיב לי, מחויב לומר כן בכדי שלא ידחה העשה ול"ת דחמיר בכל דוכתא, ומש"ה אף אם איכא למילף לר"א דעשה דציצית דוחה ל"ת דשבת שיש בו כרת, הוא מחויב למצוא אופן להפקיע המ"ע בכדי שלא ידחה הל"ת שיב"כ דחמיר מעול"ת ע' יבמות ע"א תד"ה טעמא, וצריך להפקיר טליתו בכדי שלא ידחה הל"ת שיב"כ, וי"ל נמי דכיון שאסור להחזיק הבגד ביום השבת וחייב להפקירו תו אינו ראוי לכסות בו ומיפטר מציצית אף קודם שהפקירו וכסברת ההפלאה הנ"ל גבי