אמרי שפר קלצ'קין קכא

שיטיל בבגד יקיים מצוה ע"ש. ומבואר כוונתו דתיכף שיטיל ציצית אחת הוי מצוה אך המצוה לא נגמרת רק כשמטיל כל הד' ציצית ואז יחשב למפרע למצוה שלמה מעת שהתחיל להטיל (דאי לפמ"ש כת"ר בדברי הרשב"א, לא יהא שום נ"מ בין לרי"ש ולת"ק בהחילוק שכתב דלרי"ש הוי דרך אחת ולת"ק יהיה בשני דרכים ע"ש) ושפיר ניחא דדוחה כלאים גם כשהטיל ב' ציצית אף שאין המצוה נגמרת עד שיטיל ד' ציצית עכ"ז כיון דאח"כ יחשב למפרע למצוה שלמה, ומעת שהתחיל להטיל יעשה מצוה לכך דחי, וכ"כ לענן שבת כיון דתיכף הוי מצוה יחשב לנוי מעת שהתחיל להטיל

ב) ומ"ש כת"ר דלהרי"ף דהוי משאוי, דוחה מ"ע דציצית ל"ת דשבת שיב"כ משום דציצית הוי תדיר כמו עומר ושתה"ל, ולא ילפינן מציצית דעשה דוחה ל"ת שיב"כ משום דנוכל למיפרך שכן תדיר, וכמ"ש הש"ס ביבמות דמכולם ליכא למילף שכן תדיר, ומיושב קושיית התוס' דמנ"ל דציצית דוחה, די"ל דיליף מעומר עכת"ד, דבריו אלה נפלאים ממני, דא"כ איך יליף דעשה דוחה ל"ת גרידא מכלאים בציצית הא איכא למיפרך שכן תדיר, וע"כ מוכרח לומר כמ"ש השג"א בסימן כ"ח דציצית לא הוי תדיר לגבי אינך משום שאין המצוה מוטלת על האדם לעשות ולהתחייב בה והמצוה הוא רק כשיקנה בגד של ד' כנפות או ילבשה (למ"ד חובת גברא) להטיל בה ציצית, וא"כ לא נוכל ללמוד מעומר ושתה"ל, דהתם מוטל המצוה לעשותה וא"א להפטר ממנה, ומ"ש התוס' בשבת (דף קלא ד"ה ושוין) דאיכא למילף ציצית מסוכה, היינו משום דקאי לפום הס"ד, דהתם מעיקרא סבר הגמ' לר"א דציצית דמי לכל מ"ע שמוטל על האדם להתחייב בה, משא"כ לפום דמסיק התם הש"ס הואיל ובידו להפקירן למ"ד חובת טלית, ולמ"ד חובת גברא שיש בידו שלא ללבוש כמ"ש התוס' במנחות (דף מב), וא"כ לדידן לפסק הלכה דציצית חלוק מכל מ"ע, דאינו מוטל להכניס בחיוב ציצית, א"א לומר דהא דהותר לצאת בשבת בר"ה בטלית מצויצת הוי מטעם דחיה, דמהיכא נילף, דשאני כולם דהוו תדירי לגבי ציצית, ושמוטל על האדם לעשותם

ג') איברא שיש מקום לצדד בזה, דהנה הרמב"ן ביבמות (דף ד) הקשה ליש מפרשים דכלאים בציצית הותרה ולא מטעם דחיה דא"כ איך נוכל למילף דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית וע"כ דכלאים בציצית הוי מטעם דחיה, וכ"כ התוס' שם ד"ה ל"ת, ולכאורה קשה לפום דאמר בכתובות (דף מ) גבי אונס שותה בעציצו דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה ע' בתוס', ובחידושי הרשב"א שם דמש"ה לא דחי אף דקאמרה בעינא ליה, משום דהוי עשה קלה שאפשר לבטלה, דהא ציצית ג"כ יכול לבטל ולהפטר מהמצוה שבידו להפשיט הבגד למ"ד חובת גברא או למכור ולהפקיר למ"ד חובת טלית, וכיון דגלי קרא דגם כה"ג דוחה מ"ע דציצית לל"ת דכלאים, נילף מינה דמ"ע דאונס ג"כ ידחה לל"ת, ולא נוכל לתרץ זה עפמ"ש התוס' שם דלא חשיב אפשר מה שלא ילבוש בגד פשתן ע"ש, דזה עולה לתרץ רק קושייתם שלא ילבוש בגד פשתן או לא יקנה, ואכתי יקשה דאין כח בעשה קלה כזו לדחות ל"ת, ובשלמא כיסוי הדם דוחה ל"ת דיו"ט, משום דעתה שכבר שחט והכניס עצמו בחיוב כיסוי, אין בידו להפטר מהעשה [דכמ"כ גבי אונס לא קאמר משום שהיה בידו שלא לאנסה, והגם דהתוס' בעירובין (דף ק) כתבו דעשה שבא ע"י פשיעה אינו דוחה לל"ת כבר תירץ זה הגרע"א בדו"ח שם], אבל מ"ע דציצית הא יכול לבטל גם אח"כ וכמ"ש ואמאי דחי לל"ת

ד) וכדי לתרץ זה יש לבאר אימת חל חיוב מצות ציצית, והנה למ"ד חובת טלית מתחיל החיוב אחר קנייתו בגד בת ד' כנפות, ויכול לקנותו בלא ציצית ותיכף אח"כ מוטל עליו החיוב, ולמ"ד חובת גברא מצינו להרמב"ם שכתב דאם יתכסה בכסות הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואח"כ יתכסה, ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי בטל מ"ע עכ"ל, א"כ מבואר שחל החיוב בשעת לבישה, והתוס' ביבמות (דף ל ד"ה כולהו) כתבו דבשעת העיטוף אכתי לא מחייב עד אחר שנתעטף יע"ש, ועמ"ש הב"י (סימן יג) בשם המרדכי בשם הר"י שמותר ללבוש בשבת טלית בלא ציצית משום שלא אסרה התורה הלבישה, ורק אם לבש מחויב להטיל בה ציצית וכיון שבשבת א"א להטיל הוא אנוס בדבר, ומפשטות דבריהם נראה לכאורה דאחר הלבישה מתחיל החיוב, ולא יעבור על המ"ע רק אחר זמן משך שיוכל להטיל הציצית והוא לבוש ולא יטיל, ולפ"ז אם תיכף אחר שלבש הטלית בתוך משך זמן הטלת ציצית יפשוט הטלית מעליו לא יעבור על המ"ע, ואם נימא כן נרויח לתרץ קושיית האחרונים על המרדכי וב"י הנ"ל, מדקיי"ל ביו"ד (סי' כח) דאסור לשחוט עוף אם אין לו עפר לכסות, הגם שלא אסרה התורה השחיטה רק שאחר השחיטה חל עליו מ"ע לכסות, וכשאין לו עפר לכסות הוא אנוס בדבר, ודמי ללבישת טלית בלא ציצית בשבת [או שאין לו ציצית], ולפי מ"ש לא קשה כלל, דשאני ציצית שאינו עובר על מ"ע בקום ועשה במעשה הלבישה, דהא בידו להפשיט הטלית מעליו תיכף, וכשלא פשט אח"כ הוי השתא הבטול בשוא"ת ואנוס הוא, משא"כ בכיסוי הדם שתיכף במעשה השחיטה מבטל המ"ע דכיסוי בקו"ע, דתיכף ששוחט בהכרח יתחייב בכיסוי וא"כ מבטל במעשיו מ"ע בקו"ע [ועמ"ש הרשב"א בביצה (דף ח) דכשעושה ע"ד שידחה הלאו לבסוף וא"א לו בלא"ה הרי זה כדוחה אותו בתחלה]

ה) אמנם באמת לא נוכל לומר כן, דהא השג"א (סימן ל) הקשה להתוס' הנ"ל איך דוחה כלאים בציצית דהא לא הוי בעידנא דמ"ע דציצית ליכא עד אחר עטיפה, ועמ"ש הנו"ב תנינא אה"ע (ת' קמא) דבעידנא דעקר לל"ת דכלאים לא מקיים למ"ע, עד שיגמור להטיל כל הד' ציצית, ומוכרח לומר כמ"ש הפסקי תוס' בזבחים (דף צח) דהיכא דא"א בענין אחר דחי אף שלא בעידנא ע"ש, והשתא קשה איך מותר להתעטף בטלית מצויצת דהוי כלאים, דהא אפשר לאחר זמן הטלת הציצית אחר עטיפה, ומה דאפשר בענין אחר לא דחי שלא בעידנא זמן רב קודם שמקיים המצוה, כיון דהמצוה הוי רק אחר זמן משך הטלת הציצית, ולהתוס' דהוי מטעם דחיה צריך שיהא בעידנא, ואין לומר דבאמת אסור להתעטף בטלית של כלאים וצריך להטיל הציצית אחר עטיפה דא"כ יקשה הא דקאמר במנחות (דף מב) דלמ"ד חובת גברא א"צ ברכה לעשות ציצית דעשייתה לא הוי גמר מצותה, דהא לפ"ז הוי עיקר מצותה להטיל ציצית כשהוא מעוטף והוי עשייתה גמר מצותה, וע' מ"ש המ"א (סי' יט) דכשנפסקו חוטי הציצית כשהוא לבוש הטלית מברך על הטלת הציצית דהוי גמר מצותה, ומפרש דהגמ' מיירי בעיקר מצות הטלת ציצית שא"צ ברכה בעשייתה לא הוי גמר מצותה ורק כשנזדמן שמטיל אחר עטיפה כגון שנפסק כשהוא לבוש צריכה ברכה, אבל אי נימא דלשיטת התוס' הנ"ל עיקר חיוב הטלת ציצית מה"ת הוא דוקא אחר הלבישה כמ"ש, הדר יקשה אמאי א"צ ברכה, דהא עשייתה הוי גמר מצותה [ולמ"ד ח"ט מוכרח לאוקמי שהטיל אחר שקנה הטלית דאם קנה מישראל אף כשהטיל מקודם צריכה ברכה שהיה החיוב ביד הראשון ואם קנה מא"י והטיל כשהיתה בידו או קודם שנתקנה ל"מ דהוי תולמ"ה, וכמ"כ להתוס' כדאינו רשאי להטיל מקודם דהוי שלא בעידנא לא מהני משום תולמ"ה, ע' פמ"ג (סי' יח), וכיון שאינו ראוי לכסות בה נעשה הציצית בפסול, וע"כ דדוקא אחר עטיפה והוי גמר מצותה וצריכה ברכה]

ו) לכן נראה דגם להר"י בתוס' שכתב דמ"ע דציצית הוא אחר עטיפה כוונתו דחל ברגע ראשונה שהתעטף ואם עמד רגע אחת מלובש בטלית בלא ציצית עבר על המ"ע, והא דהסביר המרדכי בשם ר"י שמותר ללבוש בשבת טלית בלא ציצית משום שלא אסרה תורה הלבישה, מצינו כה"ג שיטת הר"י בתוס' פסחים (דף כט) דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר, וע' שג"א (סי' פ) שמפרש כוונתו דס"ל, דאח"כ כשמבער ומקיים המצוה מתקן הלאו למפרע וכן מקיים מאז המ"ע דתשביתו, וכמו כן נוכל לומר דס"ל דהגם שחל החיוב ומ"ע ברגע ראשונה, בכל זאת כשהטיל הציצית אחר עטיפה מתקן למפרע המ"ע מרגע ראשונה שהתעטף, וזה שכתב המרדכי שלא אסרה תורה הלבישה, דהא יכול להטיל אח"כ ויהא מתוקן למפרע מרגע ראשונה שהתעטף, ולא יעבור על המ"ע על זמן הלבישה קודם גמר הטלת ציצית, ומש"ה מותר להתעטף בעלית