אמרי שפר קלצ'קין קיח

לכאורה שאני ההיא דב"ב (דף עו) די"ל שנתן פרוטה בעד הצמד והשאר מתנה וכן י"ל בערכין (דף ל) וע' ב"מ (דף סט) זוזי כמאן דפליגי דמי, משא"כ הכא דאא"ל שמקצת האבר במכירה והשאר במתנה שהיה צריך לברר בפ"ע החלק שמכר לו וע' רשב"א גיטין (דף סה) ומנחות (דף קח) וא"כ חד מכירה הוא, אך אכתי קשה דהא אפשר שיתן בפירוש המותר במתנה, וההכרח לומר כמ"ש דכיון שיש בזה ענין הערמה ובודאי יחזיר לו אחר שתלד ואין לבו שלם שיהא מתנה לחלוטין לא מהני דרך מתנה המתבטלת גם בדברים שבלב, ה' ישגא שלומו והצלחתו בכל טוב כאות נפשו ונפש אחיו הדוש"ת באהבה. אליהו קלאצקי. סימן סה יום ד' ג' אדר תרנ"ד מאריאמפאל. כבוד אחי יקירי הרב הה"ג בתורה ויראה חריף ובקי בחדרי תורה כש"ת מ' ישראל איסר יעקב נ"י

מ"ש במכתבו בדברי הטור יו"ד (סי' תב) בשם ה"ר יחיאל שאין שבת עולה לו בתתלת המנין ומ"ש במו"ק (דף יז) תד"ה כשחל שמיני, ואת אשר עלה ברעיונו כאשר באה לנו השמועה רעה ומעציבה כי חשכה כוכב נשפנו ונלקח מאתנו הודנו ותפארתנו אמנו הרבנית הצדקת תנצב"ה הכ"מ ביום ועש"ק ז' שבט בראמאנאוו ובש"ק באה לנו השמועה רעה מדאבת לב ונפש, ה' ינחם אותנו בתוך אב"י המצפים לנחמה. הנה כבר הביא הב"י בשם הרשב"א שנשאל דכיון דשבת עולה אפי' לתחלת ימי אבלות כדמשמע אהא דתניא ומודים חכמים כשחל ח' שלו בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בע"ש, ויש ליישב לענ"ד שיטת ה"ר יחיאל לפמ"ש הש"כ (סי' שצג ס"ק ז וסי' ת ס"ק ב) דאבלות הנוהג כל ל' נוהג אפי' בשבת, וע' א"ח (סי' תרס סעי' ב) וא"כ י"ל דדוקא לענין מה שנוהג רק כל ז' דאינו נוהג בשבת בדברים שבפרהסיא, ס"ל שאין שבת עולה בתחלת המנין, ומודה דעולה לענין גילוח הנוהג איסורו כל ל', הגם דגילוח אסור בלא"ה בשבת מטעם מלאכה וע' רא"ש פ"ג (סי' כח) וז"ל וא"ת א"כ בחג נמי יבטל ממנו שמ"ע גזירת ל' שאני התם שלא נהג כלל דין ל' אע"ג שגיהוץ ותספורת אסורין במועד מ"מ מטעם אבלות מיהא לא נאסר ע"ש, היינו דוקא במועד דליכא לדין אבילות אבל בשבת דגם בלא האיסור מלאכה היה שייך דין אבילות לענין זה, מודה ה"ר יחיאל דלענין זה שבת עולה אף בתחלת המנין, ומש"ה גם הרשב"א הביא רק שיש משמעות ומשום דליכא הוכחה גמורה וכמ"ש, וע' (דף כג) דע"כ לא קאמר ר"ג התם דאכתי לא חל אבילות עליה כו', וס"ל לה"ר יחיאל דמש"ה דוקא כשכבר חל אבילות קודם השבת, ויש שפירש דגם לת"ק ליכא איסורא רק שאינו חובה (וס"ל דמש"ה אין רגל עולה למנין ז' אף דג"כ נוהג דברים שבצנעא, משום דשאני בתחלתו) וא"כ בלא"ה לא קשה ממ"ש ומודים חכמים כו', די"ל דאינהו ס"ל כת"ק דר"ג וכפסק הרי"ף ורא"ש, ולכאורה י"ל דהירושלמי שפוסק כר"ג דמתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן לטעמייהו בירושלמי דמגלה דקאמר ויעשו אותם בשבת א"ל ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים, דס"ל דשבת בכלל שמחה ואין בה אבילות ואנינות, וע' בספרי אבן הראשה (סי' יז) עמ"ש המ"א דלהש"ס דילן הסעודה ומשלוח מנות הוא בשבת כשחל בט"ו. דשיטת הבבלי דשבת ענג מקרי שמחה לא מקרי וע' יבמות (דף צג) נדרים (דף סו) שבת (דף סב) [ונתעוררתי ממ"ש בספרי קרא דביום שמחתכם אלו השבתות ור' נתן פליג] ומש"ה לשיטת הבבלי י"ל כת"ק דר"ג, ועמ"ש (דף כג) תד"ה מ"ד, דאע"ג דשבת עולה רגל אין עולה הואיל ואין אבילות ברגל משום דכתיב בהן שמחה ושבת מיהא לא כתיב שמתה, ולכאורה קשה אמאי לא ניחא להתוס' בטעם הירושלמי (סוף הלכה ה) התיבון הרי הרגל אסור בתשה"מ ואינו עולה אף השבת הואיל והיא אסורה בתשה"מ לא תעלה א"ר בא אפשר לשבעה בלא רגל אבל א"א לשבעה בלא שבת, ועפמ"ש ניחא דהירושלמי לטעמייהו דס"ל דשבת הויא בכלל שמחה כרגל ומש"ה הוכרח הירושלמי לומר חילוק אחר משום דא"א לשבעה בלא שבת, וממילא הוי דוקא כשחל שבת באמצע ולא בתחלת המנין שעדיין לא תלה עליו אבילות ואפשר לשבעה שלא תהא שבת בתחלתה (ומ"ש התיבון הרי הרגל כו' הגם דכה"ג כבר נהג שעה א' קודם הרגל י"ל כמ"ד דבעי ג"י קודם הרגל ועוי"ל), ובירושלמי נמי מייתי מימרא דרב דחל יום ח' שלו להיות בשבת מגלח ע"ש כו' אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת, והקשה מזה בשירי קרבן לשיטת ה"ר יחיאל, וי"ל דקאי לת"ק דרשב"ג, והבבלי לטעמיה שפוסק כת"ק דר' שמעון ב"ג ודס"ל דשבת אינה בכלל שמחה וכהתוס' וממילא ה"ה כשחל בתחלתה, וע"ש בירושלמי דקאמר תפתר שנסתם הגולל ע"ש עם חשכה וכזה מצינו בבבלי בב"ב (דף ק) דאמטיוה בין השמשות יע"ש וע' דג"מ (סי' תב) מ"ש להוכיח דמנינן ל' מיום המיתה ממ"ש הרא"ש בהא דשמע שמועה קרובה בשבת כו' ע"ש, ולכאורה משכחת שנסתם הגולל ע"ש עם חשכה כאוקימתת הש"ס, ונתבאר די"ל דשיטת ה"ר יחיאל תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי, אמנם אין צורך לזה שכבר ביארתי למעלה שאין שום קושיא מסוגית הש"ס על שיטת ה"ר יחיאל

מאת אחיו הכותב בידים רועדות ונפש מרה ועצובה ומצפה לנחמה אליהו. סימן סו א' תשא תרמ"ח ברעזי, כבוד אחי יקירי הרכ הה"ג המפורסם בתורה ויראה נודע לתהלה מ' אברהם נ"י בראמאנאוו (פלך מאהליב

) מה שהקשה במכתבו על מה שכתבתי בספרי אבן הראשה (סימן יז) דלשיטת פרש"י בפסחים (דף עא) שאינו מרבה אלא לילי יו"ט האחרון לשמחה ונגרר אחר היום שלפניו כמו בקדשים שהלילה הולך אחר היום, יש ליישב מה שנהגו לעשות סעודת פורים גם בליל ט"ו, עפמ"ש הט"א דמש"ה אין נוהג מצות שמחת פורים בליל י"ד משום דתקנו כעין דאורייתא דליכא מצות שמחת יו"ט בליל יו"ט ראשון, וי"ל דמהאי טעמא איכא למצות שמחה בליל ט"ו כעין שמחת יו"ט שמרבה ליל יו"ט אחרון שנגרר אחר היום שלפניו, והקשה כ"א הרב שי' דהא בסוכה (דף מח) פרש"י דכיון דאתרבי ליל יו"ט האחרון שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר, ובשבו"י (ח"ב סי' לג) כתב דבפסחים פרש"י להס"ד דטעמא דממעט לילי יו"ט הראשון הוי משום דאין לו במה ישמח, ובסוכה פרש"י לפום המסקנא דהוי טעמא לפי שאין שמחה לפניו, וממילא כיון דמרבה אני לילי יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו כ"ש שהיום שלאחריו חייב בשמחה, וא"כ שיטת פרש"י בפסחים הוא רק להס"ד ולא לפי המסקנא

הנני להשיבו שתירוץ השבו"י הנ"ל אינו מספיק לע"ד, דא"כ גם להס"ד כ"ש היום שלאחריו כיון שיש לו במה ישמח והצל"ח תירץ פרש"י פסחים דמדכתב קרא שבעת ימים וריבוי על יום האחרון ולא כתב שמונת ימים מוכח דלא מרבה אלא לילי יו"ט האחרון, ובסוכה פרש"י להמסקנא דלא בעי זביחה בשעת שמחה, או שיש שמחה בכסות נקיה ויין ישן, דממילא אצטריך מיעוטא דאך למעט ליל יו"ט ראשון וממילא שפיר י"ל שמרבה גם היום של יו"ט אחרון ולא קשה לכתוב קרא שמונת ימים דאכתי היה צריך קרא לרבות כי היכי דלא נמעט הלילה ממיעוטא דאך, ותירוצו מוקשה לענ"ד דגם אי נימא דהוה צריך קרא לרבות כי היכי שלא נטעה למעט, אכתי יקשה דהו"ל לקרא לכתוב שמונת ימים כיון שגם יום האחרון בכלל וזמן שמחה ח' ימים

וליישב הסתירות בפרש"י י"ל לענ"ד דלפום דמסיק רב פפא דגם אי בעינן זביחה בשעת שמחה מ"מ קתני ההלל