אמרי שפר קלצ'קין קטז

דאמרי' שמא מת ל"ח שמא ימות חיישי' ע"ש, הרי דל"א חזקה על להבא הגם שאינו ודאי שירבענה באיזה זמן (וע' בכורות דף כ ד"ה רבינא, וגם אי נימא דרביעת א"י לא חשיב תלוי במעשה אכתי גם על להבא הוי רק חשש בעלמא) וא"כ המקום עומד בחזקת בריאות שלא נשתנה בה האויר לגריעותא, ומ"מ ליכא חזקה על להבא דשמא ישתנה אח"כ (הגם שאפשר שלא ישתנה לעולם לגריעותא), ומש"ה גזר תעניתא כיון דאיכא שיירתא כו' וחשש שמא ישתנה לגריעותא, ומ"מ יש חזקת בריאות על המקום דהאי שעתא עדיין לא נשתנה לגריעותא ולא פרצו באוירה הבאקצילים ומיקראבים מחוללי הגירוי והחולי, אף שמהנמנע לידע אם לא כבר שלט עקבות המחלה בהסתר (אינקובאציאנס שטאדיום) וידוע שבחוף טולאן פרצה המחלה לפתע פתאם ע"י אנשי האניות הבאות מאדען ודזעדא חוף מעקא, אף כי בכל עת מסעם בים וגם בבואם כמה ירחים לא נראו ונכרו אותות המחלה] וא"כ י"ל שחייב להתענות בט"ב, והגם דא"א לצמצם ולידע רגע התחלת השינוי ויש לחוש שישתנה אח"כ ויזיק לו התענית וליכא איסורא כשאוכל רגע מקודם, מ"מ דמי למ"ש התוס' בקדושין שם שמותרת לעולם דכל שעה ושעה י"ל שעדיין לא חלו הקדושין, הגם דחיישי' שמא יקדשנה אח"כ אביה לאחר ויש לחוש שבאותה רגע יקדשנה וא"כ יצטרך לפרוש ממנה ותהא ביאת איסור, מ"מ מותר לבא עליה משום חזקה דלשעבר, וכ"כ התוס' ביומא (דף נה) ד"ה אלא בחטאת, וה"נ י"ל דכיון שההיתר בעצם לאכול בט"ב הוי רק כשנשתנה האויר, וכיון דלשעבר יש חזקה דבהאי שעתא לא נשתנה הבריאות לגריעותא מחויב להתענות (ועכ"פ לא שכיחא היזקא, וגם אי נימא דל"ש שומר מצוה ל"י רע, כיון שאין מקיים בקו"ע אלא בשוא"ת מה שמתענה, אכתי האיכא חזקה דלשעבר, וגם אפשר שיאכל פחות פחות מכשיעור ולא יבטל התענית לגמרי, ובפרט דבזה"ז ששיירות מצויות בכל מקום, וברובא דרובא מהמקומות שבאין שם שיירות מהערים שפרצה המחלה, בודאי לא תתפשט המחלה, י"ל טפי גם על להבא דמסתמא תהא גם זה המקום שוה לכל העולם וע' פרש"י ב"מ (דף כב) שאין להחזיק כל הבגא בחזקת קרקע של יתומים (ועמ"ש גבי נחל איתן) והיכא שרק במקומות מיוחדות באו שיירות משם, יש לחוש טפי שמא ישלוט המחלה בכ"מ שיבאו השיירות מאותה העיר), אם לא שנפל פחד המחלה על תושבי המקום והפחד מסובב המחלה ואיתרע חזקת בריאות אותו מקום, וממילא אין להם להתענות בט"ב עפמ"ש המ"א הנ"ל

ועפמ"ש מבואר דלענין זהירות ממאכלים נבאשים יש לחוש כשיש שיירות הולכות ובאות מהמקום שנתפרצה המחלה, אף כשתושבי המקום לא ידעו פחד המחלה, משום דיש לחוש שישתנה להבא האויר אחר זמן איזה שעות קודם שיתעכל המאכל תוך מעיו (וע' ברכות דף נג), וגם אחר העיכול, כשיהא המאכל עדיין תוך מעיו, ואפילו לזמן מועט חיישי' על להבא כדמוכח מדאסורה לאכול בתרומה מיד ע"ש (ובפרט בנ"ד שמכינים הבשר איזה ימים מקודם שיהיו מוכרחים אחר איזה ימים לאכול דבר המזיק), ועמ"ש הרא"ש פ' ע"פ (סי' כה) דטיבול א' שאינו לחיוב ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת ואין חוששין לקפא, גם עתה נמי לא חשו חכמים אם יאכלהו בלא חרוסת, אבל טיבול ב' שהוא של מצוה הזהירו חכמים שלא יהא בו חשש סכנה ע"ש, וה"נ במקום אכילת מצוה ביו"ט אדרבה יש להזדהר טפי מחשש סכנה, ויש למחות ביד הטבחים החשודים למען אהבת בצעם לדוש בעקביהם חוקי שמירת הבריאות והגנה ממחלה, ומצוה לפרסם שימלאו פקודת הרופאים להזהר בנקיות וטהרה ושלא לשתות מים בלתי מבושל ולהנזר מאכילת פירות חיים ושלא לצאת החוצה אליבא ריקנא, וע' יומא (דף פב) נפק דרשה בפירקא כו', וע"ש (דף מט) ובשבת (דף פב) הוא עסיק בחיי דברייתא כו' ע"ש וד' קכ"ט הוא על חייו לא חס כו', ובטוא"ח (סי' שכח) מהירושלמי דהנשאל ה"ז מגונה לפי שהיה לו להודיע כבר לרבים וע"ש במ"א ס"ק א' ובתה"ד (תשובה נח) שבשביל כך דרש ברבים שלא יהא נקרא פושע בנפשות ובכ"ז אם יעשו תחבולות מועילות [ע"פ חוקי הרפואה] שלא יבא הבשר להבאשה ורקבון, אין חיוב למחות בידם כאשר יש להם מזה הפסד מרובה, ובעירם אין פחד המחלה ות"ל שקט ושאנן מסביב, וה' ברחמיו יגן עליהם ויצילם מכל מחלה ויהיה אך שלום וטוב במשכנותם, ויתברך מעכ"ת בכל טוב מאדון הברכות, יכתב ויחתם בספר חיים טובים ומאושרים כנפשו היקרה ונפש ידידו הדוש"ת. אליהו כאאמ"ו הרב הה"ג ר' נפתלי הירץ קלאצקי סימן סד ג' תרומה תרס"ו ברעזי. לאחי יקירי הרב הה"ג המפורסם מ' אברהם נ"י בראמאנאוו (פלך מאהליב

) אשר דרש במכתבו להשיבו ע"ד השו"ב, ע' נה"מ (סי' רה ס"ק יב) שאם הפחידו בדבר דלא ברי היזקא לכ"ע לא הוי אנוס, וא"כ אין טענה להשו"ב לבטל פשר שלהם שהסכים לזה וגם הוא רק פטפוטי דברים שבודאי לא היו ב"ד עושין שלא כדין, ובפרט שבעניני שוחט ובודק העיקר חות דעת הרב דמתא וב"ד בתר ב"ד לא דייקי וע' ר"ה (דף כה) ולכאורה קשה על הנה"מ ממעשה דפרדיסא דחשיב אנוס וכתבי' מודעא לפי שהפחידו שיכבוש שטר המשכנתא ויאמר לקוחה היא בידי, ומייתי לה בטוש"ע הגם שכבר תיקנו היסת ואינו ברי שישבע היסת לשקר, והגם שלא היו יורדין לנכסיו ע' (סי' פז סעי' ט) אכתי הי' מוכרח לישבע בימים הקדמונים וא"כ הוי כמו שהפחידו בדבר דעביד אינש דגזם ולא עבד, וליכא למימר דברור שישבע לשקר משום דחשיד אממונא חשיד אשבועתא כדליכא חשש ספק מלוה ישנה יש לו עליו, והכא בודאי הוא חמסן על הקרקע ואינו מעלים חמסנותו רק מכל אדם ולא מהבעלים ועמ"ש התוס' דחמסן שחצוף לחטוף מיד ליד בידיעת הבעלים פסול לשבועה וע' ב"ש אה"ע (סי' כח ס"ק ב), דז"א דאכתי אינו ברי שישבע לשקר, דכיון דלאינשי לא משמע להו כ"כ איסורא בחמסנות דיהיב דמי ושבועה חמירא להו טפי, קרוב הדבר שיפרוש גם משבועת היסת, וע' בכורות (דף ל) וסוטה (דף ז) תד"ה א"ל (וע' שבועות (דף לב) מי יימר דמשתבעת אף באמת ומשום דחמירא לאינשי והיינו דנדל"מ הוא דהוי ואינו ענין לכאן) ולא משמע דמיירי בחשוד גם דנהי שחשוד א"צ לשבע מ"מ מקב"ח וע' (סי' צב סעיף יא), ובודאי לא איירי שכבר נשבע בב"ד, גם קשה דנהי שחשוד לחמוס אינו חשוד לגזול, דמה שכופר אינו אלא לפי שרוצה להכריחו בזה למכור לו, וא"כ ליכא אונס ברי דהפסד ממון שאם לא ימכור לו אפשר שיחזיר לו השדה, ועכ"פ קרוב הדבר שיתן לו ממונו, דהא חזינן דקפיד ומחזר שיהא דרך היתר ומכירה [הגם שבידו לעכב הפרדס וליתן ממונו ואם ירצה יקבל], וא"כ קשה דהא מוכח מעובדא דפרדיסא דחשיב אונס בחשש הפחדה בעלמא הגם דלא ברי היזקא ואדרבה קרוב הדבר שלא יסבול שום היזק, וגם כבר תמה בנה"מ עמ"ש בש"ע בשם מהרי"ק דס"ל שאם הפחידו לא הוי אונס, דהכא דמיירי במכר ע"כ מיירי כשמסר מודעא וא"כ אף המהרי"ק מודה, ויש ליישב כ"ז עפמ"ש הרז"ה דבההיא דפרדיסא לא אמרי' דאגב אונסיה גמר ומקני שהרי לא הציל עצמו מן האונס אלא בדבר שהיה מפחידו בו והאונס וההצלה בדבר אחד הם כלומר בפרדס עצמו [וע' בשט"מ שכתב דלא דמי לאונסא אחרינא דאי גמר ומקני מה מרווח הא מאי דהוה מצי לאנוס הוא בההוא דלשתייר בידיה וליהוי דיליה ואע"ג דאיכא זוזי דמרווח ושקיל דמי ארעיה לא גמר ומקנה בשביל כן דלא קפיד כ"כ במשקל זוזיה כיון דלא מפיק מיניה כלום עכ"ל, וצ"ע דהגם שאינו רוצה למכור לו הקרקע בכ"ז טוב לו יותר שיטול עכ"פ מעות השדה משיפסיד השדה בחנם, ויותר הו"ל להש"מ לומר דמש"ה לא גמר ומקנה לפי שיודע שאין רצונו לגזול אלא לחמוס דהא מבקשו שימכור לו, הגם שיכול לומר לקוחה היא בידי, וא"כ ליכא כ"כ אונס דגמר ומקנה, לפי שיודע שיתן לו מעותיו בכל עת שירצה, ולזה אמרי' דלא גמר ומקנה ומוכר לו רק כדי שיתוודע