אמרי שפר קלצ'קין קיד

דמשכחת בה פיתוי ברצון ולא הויא אנוסה, וכן מוכח ממ"ש בסנהדרין (דף סו) ע"ש בפרש"י ד"ה ונימא וז"ל להביא את הבא על הקטנה מדעתה ואע"ג דפטור דידה לאו משום אונס אלא משום קטנות דאיהי לאו בת עונשין, ומבואר דכשהוא מדעתה לא חשיבה אנוסה, וע"ש בתד"ה עד, דלרבנן א"ש כיון דאם היתה בת עונשין היו שווין במיתה א', ויקשה דכיון דחשיבה אנוסה אינו בכלל מ"ש ומתו גם שניהם שיהיו שניהם שווין אלא בכלל מ"ש אשר שכב עמה לבדו, ועכצ"ל כהרמב"ם דמשכחת קטנה קרובה לשנות גדלות שיש לה דעת, ומיושב מה שהקשה הש"ש פט"ז עמ"ש הרמב"ם דקטנה שהשיאה אביה מקנין לה כו', דהא חש"ו שנמצאו במבוי הן בחזקת טהרה, ועפ"ז י"ל דהתם מיירי בקטן ממש שאין בו דעת לישאל אם נגע בטומאה, משא"כ קטנה שיודעת להשיב שנבעלה, הויא יודעת לישאל, ועמ"ש בספרי אה"ר (סי' טו) בענין יעוד אמה עברי' בדברי הרמב"ם הנ"ל, ועמש"ש מדברי התוס' בחגיגה (דף יג) שהקשו תיפוק משום לפ"ע, דמדלא תירצו דאתי לאסור ללמד לקטן צ"ל דשייך לפ"ע גם בב"נ פחות מבן י"ג כשהוא בן דעת, ובקטן גמור לא שייך הא דכתיב בל ידעום, ועמ"ש בברית יעקב לחה"ג זצ"ל (או"ח ת' כא) דמ"ש הרמב"ם שאין עונשין מהן לא קטן ולא חרש ושוטה, היינו קטן לגמרי שאינו בר דעת דומיא דחרש ושוטה [ומ"ש בבר"י שם דלפרש"י נזיר (דף כט) דיליף מדקרי להו איש גבי שכם דהוו אז בני יג"ש, גם בב"נ הוי כן, לענ"ד ז"א דנהי דיליף מזה דבן יג"ש הוי איש וממילא איש שכתבה תורה הוי בן יג"ש, אכתי לא מוכח מזה גבי ב"נ], ועכ"פ מבואר דמיירי הרמב"ם בקטנה כזו שיש לה דעת, וא"כ לא מוכח מינה לאומרת מותר דהגם שקטנה אינה בת עונשין מ"מ שייכה בכלל האיסור ואפשר שיודעת האיסור והמעל בבעלה, וע' ערכין (דף ג) דבעי קרא למעט קטן מכרת וע"ש בתוס' דסד"א דכיון דאתרבי לטומאה כו', וע' נדרים (דף לה) מביא קרבן על בו"ב הקטנים, ובספרי קרא דואשמה מביא את הקטן כו' ע"א חמורה פטר בה את הקטן כו' וע' רש"י ב"ק (דף צח) וברכות (דף מח) יבמות (דף קיא) וסוף סוכה ומש"ש ובענין קטן אוכ"נ אי צריך ב"ד להפרישו גם כשאינו מטעם חינוך, וע' רמב"ם (פ"ח מגזילה הי"א) והוא מהספרי, וע"ש ברדב"ז שהקשה דלא משכחת שקטן יתחייב על שבועתו ומש"ש ובאו"ח (סי' שמג) דכשעבר בקטנותו צריך כפרה, ומ"ש המ"א ממ"ש בסנהדרין (דף נה) דכיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עליה כו', וגם לדעת הגאונים האחרונים דדוקא משום דהוי איסור שישנו גם בב"נ, אכתי ה"נ בקטנה שזינתה לא יצתה מכלל ב"נ להקל כיון דשייך גבייהו האיסור א"א, וא"כ היא בכלל האיסור הגם שאינה בת עונשין כלל (ע' שבת דף פט), והא דקאמר הש"ס בקטנה לגמרי דהויא אנוסה הגם דבלא"ה אינה יודעת האיסור, עדיפא קאמר שהיא אנוסה, וא"כ לא מוכח מינה לאומרת מותר וכמ"ש [אמנם מ"ש בבר"י להקשות על המהרי"ק דשאני גדולה שאומרת מותר דהויא כאונס, שאם היתה יודעת מהאיסור לא היתה עושית דבר איסור, משא"כ בקטנה דאפשר שגם אם היתה יודעת מהאיסור לא היתה נמנעת משום דלאו בת אזהרה מאיסור היא, לענ"ד ז"א דאס"ד דדוקא כשמכוונת לאיסור מכ"ש דמותרת קטנה], ועמ"ש בספרי אבן הראשה (סי' לז) בענין אומר מותר, וע' פרש"י מנחות (דף סד), וע' בספ' הפלאה בחידושיו לקדושין (דף נד) עמ"ש התוס' לר"מ דמעילה היינו במזיד מדכתב גבי סוטה דהיינו ע"כ במזיד, דגם לר"י ניחא דבסוטה אומרת מותר הויא מזידה וכה"ג חייב קרבן מעילה ומש"ה ר' יוחנן ור"ח לא מוקמי מתני' בכתנות כהונה דלטעמייהו במכות (דף ט) דאומר מותר הוי אונס ופטור מקרבן עכ"ד, וקשה דהא שאני לענין גלות וכמ"ש התוס', ועמ"ש התוס' במעילה (דף יט) דבסוטה ליכא ש"ר שאינה מניחה את בעלה כו' וע' תוס' ריש זבחים, וצ"ל שאין יודעת שתאסר עליו, אך י"ל שסבורה שלא יתוודע לאיש ותשאר תחת בעלה [וע' שבת (דף עב) וכיון דעיקר המילה וטבילה לפרוש מע"א הו"ל לאסוקי אדעתיה האיסור משא"כ איסור מלאכה בשבת] ועכ"פ מבואר דבאיסור מפורסם לכל לא חשיב אונס, וע' בנין ציון ת' קנ"ד ובעובדא דידיה שבאולתה כוונה לש"ש בודאי יש לחשבה לאנוסה

ומ"ש בבר"י לחה"ג זצ"ל (תשובה צה) דממ"ש בתשו' הרשב"א (סי' אלף קפט) וז"ל אבל זה אינו אונס שתסמוך עליו להנשא דא"כ כל הנשים שזינו נתיר ונאמר כסבורה היתה שאינה אסורה בכך עכ"ל, מוכח דלא כמהרי"ק, לענ"ד יש לפרש דברי הרשב"א דנהי שסברה שמותרת להנשא אכתי הו"ל למידק ולא היתה אנוסה להנשא לאתר, ושאני מיכל שהיתה אנוסה להנשא לפלטי כרצון אביה ושסמכה על הוראת ב"ד של שאול דמלוה ופרוטה דעתיה אמלוה, ומוכיח הרשב"א מדסוטה אסורה לבעלה הגם שאפשר דכסבורה היתה שאינה אסורה בכך, ועכצ"ל דאכתי לא חשיבה אנוסה משום דגם לפי מה שחשבה שאין איסור בדבר לא היתה מוכרחת למעשיה אף כשהלך ממנה בעלה זה כמה שנים, וה"נ נהי שסברה שמותרת להנשא לא היתה מוכרחת להנשא ולא חשיבה אנוסה, וא"כ אין סתירה מהרשב"א לדברי המהרי"ק והרמ"א בשו"ע, די"ל דאה"נ דמוכת מזה דגם כשאומרת מותר אסורה לבעלה משום דה"ל למידק כיון שלא היתה מוכרחת לזנות או להנשא (ול"א יצרה אנסה אלא כשתחלתה באונס) ועמ"ש בספרי אה"ר (סי' נ) בדברי התוס' יבמות (דף צג) ובמקום שיש משום לשבת יצרה הוא די"ל קצת שטעתה בדבר מצוה, וע' בנין ציון (ת' קנד) בשם השבו"י (ח"ב ת' קיז) דכשנתרצית מרצונה להלסטים ועי"ז ניצל בעלה אע"ג דשפיר עבדה נאסרת לבעלה, וע' נב"ת (יו"ד ת' קסא) דכיון שאינה אנוסה על גוף הדבר קעבדה איסורא ולכאורה ממ"ש בע"א (דף כה) דכלי זיינה עליה וע"ש בפרש"י משמע דליכא איסורא (ובפרט דלר"ת סנהדרין דף עה אינו בכלל ג"ע) ועכ"פ כיון שכוונה להציל בעלה, ממילא גם אי יש איסור בזה, חשיב אונס, ואומרת מותר כזה שאין האיסור ידוע ולא ה"ל למידק מותרת לבעלה, וכן נוטה לדינא דעת הבנין ציון, וי"ל שגם המהרי"ק וב"ש מודים בזה וכוונת הב"ש דוקא כשידעה שיש איסור בדבר, ומ"ש במגילה (דף טז) כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך, י"ל דחששה שמא תתרצה אליו לגמרי כיון שנשאה לאשה (וע' כתובות דף נב לענין חשש דסופה ברצון ומ"ש התוס' דשאני אסתר שהיתה צדקת), ונהי שהלכה בהיתר להצלת רבים וגם לא קעבדה מעשה, מ"מ חששה הפעם שמא תבעל ברצון ממש לפי שתחזיק לו טובה וחיבה על חסדו, ושייך זה גבי אחשורוש דחששה שתתרצה לו לשם נשואין, משא"כ בבעילה ללסטים דליכא חשש התרצות וכמבואר בכתובות שם, ודברי הנ"ב מוקשין דאס"ד דשאני אסתר שהיה להצלת כל ישראל יקשה מאי מייתי מזה בסנהדרין (דף עה), ועכצ"ל דגם כשאינה אנוסה על גוף המעשה ליכא איסורא כיון שנתרצית רק מפני האונס והיא לא קעבדה מעשה והוא להנאת עצמו: סימן סג ב"ה ג' דסליחות תרנ"ג ברעזי ישפות ה' שגות חיים טובים לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם בתורה ויראה כש"ת מו"ה שלמה זלמן סענדר נ"י כהנא שפירא אבד"ק מאמש

אחד"ש הטוב באהבה קבלתי מכתב כתר"ה ע"י ציר שלוח, שנסתפק אם יש לאסור להקצבים לשחוט בקדימה על ר"ה הבעל"ט, כאשר בשר ישן יוכל להזיק לבריאות בעתים האלה אשר נשמעה עקבות המחלה ה' ישמרנו, אך כאשר הוא הפסד מרובה להקצבים שלא יהא להם עת מרווח למכור חלק הטרפה, דרש כתר"ה ממני להשיבו הנלע"ד בזה, הנה מצינו בחולין (דף מט) דקאמר ר"ש וסכ"נ ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל, הרי דאין לחוש להפ"מ במקום חשש נזק וסכנה ומחמרינן הגם דאיכא ס"ס דמים מגולין אינו אלא ספק סכנה (ע' חולין דף י) והכא איכא ג"כ ספיקא דפלוגתא דלרבנן אין בו משום גילוי,