אמרי שפר קלצ'קין קי

טוהר (וע' נדה דף לו דם קושי) ונקט ד"ב המשונה כמ"ש בנדה (דף סה) שהיה ר"מ אומר מראה דמים משונין הן זמ"ז כיצד דם נדה אדום ד"ב אינו אדום כו' דם נדה בא מן המקור דם בתולים מן הצדדין, וצ"ל דהש"ס אתיא כרב בנדה (דף לה) דקאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו ומש"ה קאמר שרי לן דם טוהר השוה ממש לדם נדות. וכן נקט חלב חיה ששוה יותר לחלב טמא דבהמה ולא נקט חלב טהור ושומן שיש קצת הבדל ביניהם בטעם, ור"מ י"ל דסבר כלוי דשני מעינות הם נסתם הטהור נפתח הטמא, וכיון דבלא"ה הוי ממעין אחר ולא משכחת היתר מאותו מעין, נקט נמי ד"ב הגם שבא מן הצדדין, ועכ"פ חזינן דר"י נקט דם בתולים הגם שמשונה מדם נדה, ומש"ה נקט התרתי לכם שומן, הגם שיש בזה קצת הבדל ושינוי מחלב טמא, והש"ס נקט דוקא מה דדמי לגמרי וכמ"ש והתוס' בחולין הביאו מה שיסד ר"א הקליר ע"פ הירושלמי, ושם בסילוק של פ' פרה כתב מן החלב שומן הלב, ומ"ש התוס' דכנגד א"י לא פירש, לכאורה היינו מ"ש ומא"א יפ"ת, וא"א דעלמא אינה מותרת אלא בגירושין, וגם לפי מ"ש הירושלמי דגם ביאה א' לא הותרה אלא לאחר כל המעשים, אכתי כיון דהוי שלא ברצונה, לא יצתה מכלל א"י וע' תוס' קדושין (דף כב), ונקט רבותא דא"א א"י ג"כ הותרה ביפ"ת וליכא עשה דודבק וגו' גם כשאינה רוצית להפרד ממנו]. ודהא דחלב בשומן נחשב מב"מ דליכא למיקם אטעמא היינו דכיון שהטעמים קרובין זל"ז לא יורגש טעם החלב בתערובת כשהוא מעט כנגד השומן, אבל כשהוא חתיכה בפ"ע בלא עירוב, יכול הבקי להכיר בטעמו אם חלב או שומן הוא, והגם דמדלא קאמר הש"ס שרא לן שומן, ליכא משמעות אלא שיש חלב טמא במקום רחוק ונבדל הרבה מהשומן, שיש קצת הבדל ביניהם בטעם, ולא מצי טעים טעמא דאיסורא טעם החלב ההוא, ולעולם חלב טמא הסמוך להשומן וחלב טהור שוין בטעם לגמרי, יש להוכיח דאין במציאות שישתוו בטעם, מדקאמר בפסחים (דף לג) לא אם אמרת בשאר מצות כו' שאם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה שאם נתכוון להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל. ותמה הפנ"י דהתינח בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ואכתי איכא למילף מעילה בק"ו משאר מצות, דהא המתעסק בחלבים ועריות חייב, ותירץ דהתם טעמו בצדו שכן נהנה שטועם טעם איסור, משא"כ במעילה שאם נתכוון להתחמם כו', לא נהנה טפי מהאיסור של עולה מאילו היה של חולין שאין בהם אלא שינוי השם לבד עכ"ד ולכאורה קשה דבשלמא בעריות נהנה בטעם איסור שהוא גוף חלוק וע' סנהדרין דף סד ע"ה ומעילה דף יח], אבל בחלבים הא לא נהנה ממה שהוא של חלב יותר משל שומן, ומתעסק בחלבים חייב גם כשאוכל חלב הקרוב למקום השומן ושוין לגמרי בטעם, והדר איכא למילף מינה מעילה בק"ו. וכדי לתרץ זה מוכרח לומר דגם בהחלב טמא הסמוך להשומן יש קצת הבדל בטעם, ומש"ה המתעסק בחלבים נהנה וטועם טעם איסור, וא"כ י"ל בהסוגיא דכריתות דהא דקאמר דבשני חתיכות אפשר לברר איסורו, היינו ג"כ ע"י צירוף הבחנת הבקי בהטעם, והא דמצינו פלוגתות בש"ס בחלב דאקשתא ודאייתרא אם הוא חלב טהור, היינו לפי שהבקי יכיר בטעם ומראה רק שהוא חלב דאקשתא ולא יתברר לו אם הוא חלב טהור וממילא למ"ד דדוקא תותב קרום ונקלף האי לאו תותב הוא כיון שמחובר במקצת [א"נ שטעמו נבדל מעט מיתר החלבים ומשומן] עוי"ל לפמ"ש המל"מ פי"ג משגגות דחלב שע"ג הקיבה והדקין אין בהם כרת, וי"ל שא"א להבחין בין אותו החלב לשומן, ואפשר לברר איסורו לענין אשם תלוי דהוי בחלב גמור שענוש כרת ומובדל קצת במראה וטעם מחלב טהור, וע' חולין (דף מט) דבעי ר"ז חלב חיה מאי חלב טהור סותם כו', מאי תיבעי ליה נהי דשרי באכילה אהדוקי לא מיהדק. והקשה בחידושי הר"ן מאי ס"ד דר"ז, וצ"ל דהא דחלב טמא אינו סותם הוא רק מדרבנן שלא יטעו לומר דכיון שהוא מתיר כ"ש שהוא עצמו מותר, וצ"ע דהא קאמר רב ואיסורא דאורייתא כו'. ולכאורה י"ל דמיבעי לר"ז דדלמא אין הסתימה מטעם ההידוק אלא לפי שיש לו תכונה מיוחדת לפעול הסתימה (וע' דג"מ סי' מט אי כיון שע"י פטום עלתה סתימת שומן אגלי שלא נטרף מעולם וע' דף נז לא משבחה במידי דמטרפא) וכיון דסתם וקאמר חלב טהור סותם, כולל בלשונו שגם חלב חיה סותם, נסתפק שמא יש גם לחלב חיה תכונה לפעול הסתימה

ומה שכתב עוד אחי הרב שי' להקשות על דברי, וכתב דכמו שא"צ לברר איסורו שיביא חטאת, ה"נ א"צ לחוש שמא יתברר אח"כ שאכל שומן, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ח משגגות) דע"א אומר מת בעלה וע"א אומר לא מת חייב א"ת הגם דאפשר שיתברר שמת, לק"מ כמו שביארתי שם בספרי שא"צ להמתין שמא יתברר שבודאי אכל חלב, דכיון שאשם תלוי בא להגן מן היסורין עד שיתודע לו ויביא חטאת, אין קפידא במה שיביא אח"כ חטאת, כדקאמר בכריתות (דף כו) השתא דאמר כי מתידע ליה מייתי חטאת א"ת למה בא להגן עליו מן היסורין, משא"כ כשיכול להתברר מיד ע"י בקי שאכל שומן, למה יביא חולין בעזרה, ושאני ע"א אומר שמת כו' שאינו ברור שיתברר ועכ"פ רגיל שיעבור ימים רבים ושנים עד שיתברר, וכן מוכח מדקאמר בכריתות (דף כג) בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע דחטא כיון דבעידנא דאפרשיה לא ידע כו', ובנודע לו שלא חטא להודיעך כחו דרבנן כו', ומוכח דליכא רבותא בדרבנן גבי אש"ת, משום דפשיטא שאינו הקדש טעות, דמעיקרא בא ע"ד כן שאם יתודע לו יביא חטאת, משא"כ כשנודע שלא חטא הוי הקדש טעות, והתם הוא דאמרי' דמתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש וליכא כ"כ חשש חב"ע, משא"כ הכא שבקל יתברר ע"י בקי ששומן אכל, לא גמר ומקדיש, וכן מפורש בירושלמי יבמות (פ' החולץ הלכה ב) דרב אמר כל שאפשר לו לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי, ופליג על ר' יוסי שם, והמפרשים שם שבשו הגירסא ויש מקום לקיים גירסת הספרים, ובירושלמי שם מייתי ממתני' דספק בן ט' לראשון בן ז' לאחרון כו' חייבין אשם תלוי כו', ר' זעירא קיימינן מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא, במשהו יכול לעמוד על ודאי, ופי' הפ"מ שנתחייב א"ת מיד כשהערה שאז היה אפשר לברר איסורו, ומה שא"א לברר אחר גמ"ב אין זה פוטרו מקרבן דה"ז כאוכל חתיכה משתי חתיכות ואח"כ נאכל השני, ולכאורה יקשה טעמא דר"ז (דהיינו ר' זעירא שבירושלמי) דטעמא דרב דחתיכה א' א"א לברר איסורו, דהא מסתמא החתיכה גדולה יותר מכזית ואכלה כדרך האוכלין, וא"כ כבר נתחייב בא"ת משאכל כזית שהיה אפשר לברר ע"י החתיכה הנשארת, ומה שגמר ואכל כל החתיכה דעי"ז א"א לברר איסורו, אין זה פוטרו מקרבן, ואינו פטור מא"ת אלא כשאכלה כולה בבליעה אחת או שהיתה רק כזית בצמצום, והארכתי בזה במק"א, יתברך בכל טוב מאדון הברכות כנפש אחיו הדו"ש והצלחתו ושלום תורתו באהבה. אליהו סימן נט לב"ג החו"ש מ' משה שי'

מה שתמה במכתבו עמ"ש התוס' בסוכה (דף מו) דהא דאמרי' פ' הרואה דמברך על כלים חדשים, כתב ר"ש גאון דלא סמכינן עלה כו', ותמה דאיך יתכן לדחות משנה ערוכה, י"ל כוונת התוס' עפמ"ש הרשב"א הובא בב"י (סי' רכג) דכל מ"ש בפרק הרואה דקנה כלים חדשים ונפלה כו' דלא מזמן לזמן קאתי וצריך לברך שהחינו, לא בחובה אמרו אלא ברשות ע"ש, ובודאי אין כוונתו דהוי רק רשות לברך כשנהנה וקמ"ל דליכא משום ברכה לבטלה, דז"א דמדכתב שצריך לברך ש"מ שיש קצת מצוה ולגבי חובה קרי ליה רשות ע' סוטה (דף מד) רשות דרבנן זו היא מצוה דר"י כו' ונ"מ לעוסק במצוה כו', ודליכא נ"מ אלא אי יש לו דין עוסק במצוה ולכ"ע יש קצת מצוה כעין מ"ש התשב"ץ (הובא בספרי אה"ר סי' יג) דכשנשבע שלא יטעם ביו"ט גם לר"א הוי נשבע לבטל את המצוה, ולגבי יושב ושונה הוא דקרי ליה לשמחת יו"ט רשות וכמ"ש בביצה (דף לו) דדנין רשות כדאיכא דעדיף מיניה הגם דאיכא מיהו