אמרי שפר קלצ'קין קט

סימן נח ב"ה ט' כסלו תרמ"ט שוכט"ס לאחי יקירי הרב הה"ג החו"ב מ' אברהם בראמאנאוו נ"י

קבלתי מכתבו מה שהקשה על מה שביארתי בספרי אבן הראשה (סי' יא) בישוב הסוגיא דכריתות (דף יח) וביארתי דהא דקאמר דבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו, שיבא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן כו', לא הוי בירור גמור בראות עיני הבקי לחוד, לפי שאינו דומה לטב"ע שמכיר שהוא הדבר שראה מכבר, ולזה צריך צירוף הבחנת הבקי בטעימה, ותמה כבוד אחי שי' דהא לענין קיום שטרות סמכו על הכרת חת"י העדים, שהוא רק ע"פ דמיון ושיווי, ובש"כ חו"מ (סי' מו ס"ק ט) דסמכינן ע"ז לפי שהוא הכרה גמורה ולאו דוקא משום דקיום שטרות דרבנן, ומצינו ספ"ק דנדה דר"ח סמך עצמו בענין נדות דאו' על בקיאת המראה, וקיי"ל (סי' קפח) שנאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתי, ובחולין (דף סג) דנאמן הצייד לומר עוף טהור זה מסר לו ר', וע' שבת (דף טו) תד"ה ועל, דכשהן זה אצל זה כרות טפי [וע' קדושין (דף יב), וע' שבת (דף פה) מריחין את הארץ כו', ומהני בקיאת רופא להאכיל ביו"כ], וא"כ אפשר להבקי להביא עוד חתיכת חלב ושומן ולהבחין ולסמוך על ההכרה אם החתיכה הנשארת היא שומן או חלב, גם לענין הבאת קרבן עכ"ד

הנני להשיבו שיש להוכיח ולהביא סיוע לדברי, ממ"ש הרא"ש פ"ב דחולין וז"ל מהדין להתיר בלא הקפה אלא דר"י מחמיר להקיף בהמה אחרת כו' ולחומרא בעלמא סמכינן על הקפה אבל להקל אין מקיפין מבהמה לבהמה ור"נ פליג וסבר דאם תפש בסימן אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ולא סמכינן אבדיקת הקפה וע' ש"ע (סי' לוא, הרי דלא סמכי' על הקפה מבהמה לאחרת אלא היכא דהוי חומרא בעלמא (הגם דנשחטה בחזקת היתר וגם היכא דאחזק ריעותא מחיים ע' ש"כ סי' נ) וא"כ כשיבחין הבקי ע"י הקפה ודמיון לחתיכות חלב ושומן מבהמה אחרת (כשלא נמצא לפנינו מזו הבהמה או שאין יודע מאיזה בהמה ובפרט שצריך לדמות לחלב של אותו מקום, שבמקומות שונות סמוכות ורחוקות מהשומן משתנות בדמותן) אינו בירור גמור, ועמ"ש הכו"פ (סי' קא סעיף ט) בראש כבש שנמצא טרפה כו' והקיפו הראש לצוארו של אחד מהכבשים ונמצאו החתיכות דומות ומכוונות יפה, דמ"ש בשו"ע שיש להתיר האחרות, צ"ל דמיירי שיש רוב כשרות ומדרבנן הוא דלא בטיל ברובא דהוי חהר"ל, ובאיסור דרבנן סמכי' על סימן שאינו מובהק עכ"ד. ועמ"ש הב"ח (סי' פג) דמלשון פרש"י בע"א (דף מ) משמע דבעי תרתי שיהיו מתאימות ושיהא ניכר מתוך חתוכן שהן מדג אחד, ובבר"י לחותני הגאון זצ"ל (אה"ע סי' יא) כתב לחלוק על הכו"פ וכתב שאם מתאימות ודומות החתיכות הוי כטב"ע וסי' מובהק כדמוכח בחולין (דף נא נד) וביו"ד (סי' כד סעיף יח וסי' לב סעיף ט) שכשנמצא הסימן השחוט שמוט או גרגרת שנפסקה ואינו יודע אם קודם שחיטה או אח"ש מקיפין בבהמה אחרת שישחוט ואח"כ יעקרנו, אם דומות השחוטות זו לזו כשרה, ומוכח דצמצום הדמיון הוי כטב"ע וסימן מובהק דמהני גם כדאתחזק איסורא, והוכיח מזה כמ"ש הש"כ (סי' סט ס"ק יב) דגם כת"י הלוה מקיימין משני שטרות, משום דדמיון החתימות הוי קיום גמור, ודלא כמ"ש הב"ח דדוקא בקיום שטרות דמדרבנן הוא דבעי קיום סמכינן ע"ז עכ"ד. ולענ"ד מוכח מדברי הרא"ש הנ"ל דלא סמכי' על הקפה מבהמה לבהמה אחרת, וא"כ גם אי נימא דמ"ש ביו"ד (סי' פג וסי' קא) סמכינן על הקפה ודמיון גם באיסור של תורה ודלא כהכו"פ, היינו דוקא לפי שהחתיכות מתאימות והוא מאותה בהמה ודג. ושפיר י"ל כמ"ש הב"ח דכת"י הלוה אין מקיימין משני שטרות, ומשום דדמי להקפה מבהמה אחרת [אך גם בכת"י הלוה הוי רק חשש שמא זייף וע' רשב"ם ב"ב (דף קע) שלא נחשדו לעשות שטרות מזויפים, וגם מסתפי שיוכל להתשליר זיופו), וע' רשב"ם ב"ב (דף קסד) דכשיש ב' מחקים בשטר אחד זה אצל זה. יכול להכיר מי נמחק יותר מחבירו, וע' חו"מ (סימן מה) ועמ"ש המפרשים עמ"ש התוס' בזבחים (דף עד) דאפשר להכיר בין דרוסת הזאב כו', דהגם שמבואר בש"ס דא"א להכיר בין דרוסת ארי לכלב, שאני הכא ששניהם לפנינו ואפשר להבחין ההבדל ע"י הקפה, וכסברת הרשב"ם והתוס' בשבת (דף טו) הנ"ל (והתם בב"ב הוי רק זהירות בעלמא מחשש זיוף] ובההיא דשבת שם י"ל דגם כשאינו בירור גמור שהוא מ"ר אדם, אכתי תו לא חשיב ס"ס שאינו ספק השקול דהוי רק חשש רחוק, ועמ"ש התוס' בכתובות (דף ט). וגם אי בעלמא א"צ שיהיו שקולין ב' הספיקות, אכתי י"ל דדוקא בס"ס גמור אין שורפין עליו את התרומה, משא"כ כדספק אחד הוי רק חשש רחוק, ועכ"פ נתבאר כמ"ש דאינו מתברר ע"י הקפה בירור גמור שהוא חלב לענין הבאת קרבן, ובפרט שאין ניכר לכל וצריך בקיאות מומחה י"ל דלא חשיב זה ההכרה לסימן מובהק, וחתיכות מתאימות עדיף מהכרה ע"י הקפה ודמיון, ובפרט להב"ח שצריך שיהא ג"כ נראה מתוך חתוכן שכולן מדג אחד, ומצינו דאפשר להכיר בין דרוסת הזאב לכלב וי"ל שהוא דבר ניכר להדיא לכל, וגם שאני התם דאפילו ודאי דרוסה אינה טרפה גמורה וע' ד' ע"א תד"ה ובטרפה שיש לה בדיקה (מחיים) וגם נתערבה ברוב כשרות ומש"ה יש לסמוך על מה שניכר שאינה דרוסת הזאב, והא דמהני בדיקה בדרוסה ונפולה וצה"ג הגם דהוי דבר שצריך בקיאות (מדכתבו דהשתא לא בקיאין), היינו לפי שרואה שאין שום ריעותא ומסמום וקלקול ועדיף מדמיון והקפה, וכן אינו דומה לראיית והכרת דם נדה, וגם מסייע חזקת טהרה ע' תוס' ריש גיטין דלא אתחזק איסורא שאינה בחוקת שתראה כל שעה, ועמ"ש הנ"ב ממ"ש התוס' בזבחים (דף כט), ושלא בזמן וסת י"ל דלכ"ע לא שכיח שתראה דם טמא וע"פ רוב הן מראות טהורות, וגם כשאין לה חזקת טהרה ובראיה ע"י הרגשה דהוי מה"ת ג"כ ניחא כמ"ש, א"נ דכה"ג צריך שיהא ניכר לכל שהוא מראה טהור, וגם עדיף הבחנת בקי חכם ע' יו"ד (סי' סג) בפמ"ג אי סגי בטב"ע קל דת"ח, והא דנאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתי, דדבר הניכר לכל, כגון מראה ירוק וכה"ג, שא"צ הבחנת בקי הוי בירור גמור, ושפיר י"ל בהסוגיא דכריתות דל"מ הבחנת הבקי בהכרת העין לבד להחזיקו ודאי חלב ולחייבו חטאת כיון שלא נתחזק בחיוב חטאת רק באשם תלוי והוי נגד החזקה, וכן אין הכרת עין הבקי מבררת שהוא שומן לפוטרו מקרבן, לפי שכבר הוחזק בחיוב א"ת, וגם אי נימא דכיון שמעיקרא עמד להתברר ע"י בקי והחיוב אשם תלוי תלוי ועומד, לא הוחזק מעולם בחיוב א"ת. אכתי י"ל לפמ"ש דל"מ זה בדאורייתא אף כשאינו נגד החזקה, וגם י"ל שא"צ להמתין להביא האש"ת (ושיצא עתה מחיוב א"ת) אלא היכא שיוכל להתברר בירור גמור, וכעין מ"ש הנוד"ב (יו"ד ת' מג) עמ"ש הרשב"א דלא סמכינן על ס"ס היכא דאפשר ברר, דהיינו דוקא היכא דאפשר שיתברר האיסור בבירור, מה שא"כ כשלא יוכל להתברר אלא ספק אחד בלבד ע"ש, וה"נ י"ל דכיון שא"א להתברר לגמרי ע"י הבחנת הבקי במראית עין, כיון דלא סמכינן על הכרתו בדאור' במקום שהוא נגד החזקה, ממילא מביא מיד הא"ת, וא"צ להמתין על הבחנת הבקי, כיון שאינו בירור גמור בלא שום ספק, ובלא זה מיושב, דגם אי נימא דמשכחת באיזה ענינים דבקיאות הדמיון הוי בגדר סימן מובהק, אטו בשביל זה מוכרחין לומר כן, גם בהבחנת מראית עין הבקי בין חלב לשומן. דהא י"ל שאין ניכר כ"כ הבדל מראיתם ופעמים שאין ההבדל ניכר כ"כ, והכרת הבקי בזה הוא רק בגדר סימן אמצעי, וצריך לצרף לזה הבחנת והרגש הטעם, כמו שהוכחתי בספרי שם מדקאמר בחולין (דף קט) חלב בהמה וחלב חיה ולא קאמר שרא לן חלב טהור ושומן

ואין להקשות ע"ז ממה דאיתא בילקוט תהלים (קמו) בשם ר' מאיר יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם אסרתי לכם נדה התרתי לכם דם בתולים כו' אסרתי לכם חלב התרתי לכם שומן, דלק"מ דהא כמו"כ לא אמר דוגמת הש"ס דם נדה דם