אמרי שפר קלצ'קין יא

בההיא דתמורה א"ר ששת דדוקא כשמקדיש אבר כזה שהנשמה תלויה בו דהיינו דוקא בדבר שהיא מתה אז פשטה קדושה בכולה ומשום דלא סבר כר"א דניטלה ירך וחלל שלה נבלה, אבל גבי שותפות ארמאי לפטור מן הבכורה לא פליג רב ששת לומר דדוקא בדבר שהיא מתה. דלענין שותפות ארמאי כ"ע מודים שפוטר מן הבכורה כל דחיותיה בידיה שלא תחיה יב"ח. ועכ"פ לא יאמר לארמאי שקיל ושטך וזיל כיון שהוא דבר הגורם מיתת הבהמה ובלא"ה י"ל דסבר רב ששת כדקיי"ל דאפי' אזנו ומשו"ה לא פליג בזה], ודוקא לענין שתפשוט קדושה בכולה ס"ל לר"ש דהיינו דוקא כשהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מיד שבנטילתו תחשב, כמתה מחיים. והשתא ניחא הא דקאמר דושטו נקוב אמו טמאה לידה דחזי לבריית נשמה כיון דאפשר במציאות שיחיה, ואם נפרש כן יתיישבו בלא"ה הסתירות, דבסוגיא דתמורה דס"ל לרבא טריפה חיה היינו דאפשר במציאות שתחיה ולא פשטה קדושה בכולה אלא בדבר שעושה אותה נבלה פרש"י כגון הירך וחלל שלה שמטמאה מחיים וכמתה חשיבא משא"כ נקובת הושט דאפשר במציאות שתחיה, משא"כ בבכורות שם מהני כל שיש חלק לארמאי בושט דהוי נבילה מחיים וס"ל לר"ח דטריפה חיה ואין הטריפות גורם שתמות. ובנקובת הושט דהויא נבלה מחיים ע"פ הרוב תמות מזה ולא תחיה י"ב חדש. אמנם לפ"ז מיחלפא שיטת ר"ח טובא דהכא ס"ל דא"א שתחיה והכא ס"ל דאין הטריפות גורמת שתמות. גם יקשה דכיון דצ"ל לרבא דושטו אטום א"א שיחיה וא"כ כשינטל הושט לגמרי א"א שתחיה. וא"כ אכתי יקשה דהו"מ לפרש דהיינו בושט דהוי דבר שהנשמה תלויה בו שכשינטל הושט לא תוכל לחיות, וההכרח לומר כמ"ש דנקט ירך וחלל דהוי ש"פ תמיד. משא"כ לענין שותפות לפטור מבכורה מהני גם כשיש חלק לארמאי פחות מש"פ דחשיב גביה ממין ע' סנהדרין ד' נ"ז ומש"ש

י) ובגוף הא דבכורות שם בפרש"י ד"ה ולימא ליה כהן לארמאי שקיל אזנך וזיל דאי נמי הוי בכור בעל מום ניתן לכהן. קשה לכאורה דא"כ גם למ"ד טריפה חיה לא יוכל לומר לארמאי שקיל אותו האבר וזיל דהא כשיהא טריפה שוב לא ינתן לכהן. וגם לפמ"ש במשנה דזבחים (ד' ק"ב) דאר"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו. הא היינו דוקא היכא דלא ניכר טריפתו עד אחר הפשט משא"כ הכא שיעשנו טריפה ויהא דבר גלוי. והגם שיהא בע"מ ג"כ לא מהני וע' פרש"י זבחים שם ד"ה אפי' בגבולין וע"ש דהלכה כחכמים. ויש להאריך: ידידו הדו"ש חפץ טובו והצלחתו אליהו בואמ"ו הרב הגאון ר' נפתלי הירץ שליט"א קלאצקי. סימן ד לחכם אחד

מה שהאריך במכתבו לפלפל בדברי המהרש"א ע"א ד' י"ב ד"ה ואי תנא מעות דממונא אבל קוץ דצערא אימא לא כו' וז"ל נראה מזה דלא ניחא לתלמודא למימר דלזא"ז קתני וא"כ למאי דתני מעין לא אצטרכו הני תרתי משום איסורא דידהו אלא משום היתרא דאם אינו נראה דידהו. ולהכי אצטריך למימר סברא בכל חד מהני תרתי ואיידי דקתני לעיל היתרא באינו נראה תני לה נמי במעין, ואיידי דקתני איסורא בסיפא תני לה נמי בהני דרישא, ובהכי ניחא נמי דמשום היתירא דאינו נראה איצטריך למיתני מעין ולא סגי ליה בהא דקתני פרצופות, ונודע התמיהה. דהא היתרא דאינו נראה שמעינן מקוץ ומעות ואיסורא שמעינן מפרצופות ול"ל למיתני מעין , כבר נאמרו הרבה אופנים בזה ע"ד הפלפול ולכולהו אית להו פירכא. וגם אין לשון המהרש"א סובלן: לע"ד יתכן ליישב. דבמעין היה מקום לומר שאסור גם כשאינו נראה כמשתחוה כיון שהמעין מושך לפני ע"א ונחפר לכבודו יש בזה ענין הנאה והחזקת טובה וע' לקמן ד' נ"א וד' מ"ד תוד"ה נהנין ובמל"מ פ"ז הלכה י"ז. ודכיון שסמוכה לבית ע"א שלא הכל שותין ממנה שייך בזה טפי. משום החזקת טובה למשרתיה משא"כ פרצופות המקלחין מים לכרכין שאין משרתי' נמצאין שמה והוא דבר עשוי לרבים. ומ"ש המהרש"א דאיידי דקתני לעיל היתירא באינו נראה תני לה נמי במעין. הגם דלפ"ז לא הוה ידעינן מישב לה קוץ ונתפזרו מעותיו. דשם ל"ש איסורא דהחזקת טובה והנאה. היינו דכיון דקתני במעין לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה כו' כבר מפורש דאין איסור משום החזקת טובה אלא מפני שנראה כמשתחוה. אלא דסד"א דגם כשאינו נראה כמשתחוה יש לגזור אטו נראה. וא"כ יש למילף זה מקוץ ומעות דלא גזרינן אינו נראה אטו נראה. אלא דאיידי דקתני לעיל היתרא באינו נראה תני לה נמי במעין. וא"כ שפיר אצטריך למיתני מעיין. דאי לא הוה קתני כלל מעין. סד"א דמעין אסור גם באינו נראה. משום טעם החזקת טובה והנאה. ודוקא בתר דקתני טעם האיסור במעין מפני שנראה כמשתחוה. הדר הו"מ יליף היתר דאינו נראה מקוץ ומעות. ומ"ש הש"ס פרצופות למה לי היינו דבתר דקתני טעם האיסור במעין מפני שנראה כמשתחוה. תו ידעינן גם לפרצופות: סימן ה ב"ה סיון תרנ"ב כבוד ידידי הרב הגדול כו'

מו"ה יעקב יוסף הכהן נ"י בלובלין

מה שכתב כבודו להעיר על מ"ש בספרי אבן הראשה (סימן כ) בענין מצות קצירת העומר שקיים גם מצות קצירה ביום שלפניו. והקשה ע"ז דמדקרי לה בלשון נקצר שלא כמצותו מבואר מזה דעיקר מצותו הוא בלילה, מדלא אמרינן דאדרבה זריזין מקדימין לקצור ביום. כבר ביארתי בספרי שם דנהי דלכתחלה מצותו בלילה כדיליף מקרא דקצירה וספירה בלילה. מ"מ כשקוצר ביום שלפניו ולאחריו קיים מצות קצירה אלא שלא עשה מצוה מן המובחר לכתחלה. וכשקוצר כמה ימים מקודם ובא מן העליה קיים מצות הבאה ולא מצות קצירה. ועמ"ש התוס' ד"ה אף דלילה וז"ל דא"כ מאי קשה לימא מתני' דלמא נקצר ביום כשר היינו ביום שלפניו כהקטרת חלבים וי"ל דלענין קצירה ל"ש לחלק בין יום שלפניו ליום שלאחריו, והגם שאינו כהקטרת חלבים ממש דאדרבה מצותן ביום והכא מצותן לכתחלה בלילה. מ"מ יש להם דמיון לענין עדיפות ביום שלפניו שקיים מצות קצירה שנחשב כקוצר באותו יום. וכן מבואר בירושלמי פ"ב דמגילה הלכה ז' וז"ל מקצירת היום מה את עביד לה כקצירת הלילה או כבא מן העליה אין תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פלגי בין ראב"ש ורבנן דרבנן אמרין קצירת היום כקצירת הלילה וראב"ש אמר אין קצירת היום כקצירת הלילה. אין תימר כבא מן העליה אשכחת אמר תרתין פלגון בין ראב"ש ורבנן דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה וראב"ש אמר אין קצירת היום כקצירת הלילה ורבנן אמרי הבא מן העליה כשר וראב"ש אמר הבא מן העליה פסול. ומפורש דלרבנן קצירת היום כקצירת הלילה ועדיף מהבא מן העליה דכשר ולא קיים מצות קצירה ובקצירת היום קיים מצות קצירה. וכיון דלראב"ש לא גרע יום שלפניו מיום שלאחריו. מדמוכיח שאינו מביא אחרת ביום שלאחריו מדדוחה שבת ולא אמרי' נקצריה מע"ש, ע"כ דלדידיה אי נקצר שלא כמצותו כשר היו מקיימין מצות קצירה בע"ש והוי עדיף מהיכא שבא מן העליה, והיינו מ"ש במשנה מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא יבש מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר. והגם דכבר תני דיביא יבש דהוי שלא כמצותו קמ"ל דנקצר ביום כשר ויש עדיפות בזה שקיים גם מצות קצירה, וכן מפורש בפי' רבינו גרשום ד"ה שכל עומר שנקצר שלא כמצותו פסול כלומר מוטב שיביא בטומאה משיקצור אחר ביום, הרי דאם אי אפשר להביא אף בטומאה קוצר ביום וכשר להקרבה וע"כ צ"ל דהא דקאמר פסול היינו שלא קיים מצות קצירה. וא"כ הא דקאמר