אמרי שפר קלצ'קין י

אותה נבילה מחיים, ובתמורה לא פירש כן, משום דהתם הא קאי אליבא דרבא ואיהו קאמר בנדה (דף כג) דושטו נקוב אמו טמאה לידה ופרש"י ותוס' דס"ל טריפה חיה וע"כ דסבר דלא הויא נבילה מחיים בנקובת הושט ומש"ה פירש שניטל ירך וחלל שלה דהוי בודאי נבלה מחיים כדקאמר הש"ס שם, גם אני כתבתי כן בחידושי וחזקתי הדברים מהא דפרש"י בב"ק ודף עח) ד"ה המעכב בשחיטה, דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבלה מחיים כגון ושט או קנה או הירך וחלל שלה, והגם דמה דסיים שם בלשון פרש"י או כבד כו', צריך ביאור, מבואר דעכ"פ ס"ל שנעשית נבילה מחיים, ויש להעיר מהא דפרש"י בקדושין (דף נז) ד"ה שחטה ונמצא טרפה, דקא ס"ד כשבדק בסימנין נמצא שנטרפה בשחיטתה כגון שניקב הושט כו' וקרי ליה בלשון טריפה ועיין בירושלמי פ"ו דנזיר

ו) אמנם שוב ראיתי דליכא לפרש כן דברי פרש"י, דהא מבואר בלשון פרש"י בנדה שם ד"ה עד לנקביו וז"ל אבל עד לנקביו הוי נבילה כר"א דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבילה ואפי' בחייה מטמאה הלכך לא חי, וכן מפורש בלשון פרש"י שם בתמורה ד"ה ניטל הירך, אע"פ שהיא עדיין חיה מטמאה כנבילה דכמתה היא ולא כחיה, ומבואר דס"ל דדוקא משום דמטמאה מחיים הלכך לא חי, וא"כ לא מוכח מדברי רבא שאמר דושטו נקוב אמו טמאה לידה, דס"ל דלא הויא נבילה מחיים, ולא מוכח מזה אלא שאינה מטמאה כנבילה מחיים וכמ"ש בחולין (דף לב) אליבא דרבא גופיה כי קתני נבילה דלא מטמאה מחיים כו' ועמ"ש התב"ש, וא"כ מנלן לפרש"י לומר דר"ח פליג על רבא בענין נקובת הושט, ולכ"ע הויא נבילה מחיים ואינה מטמאה מחיים, וכיון דפירש בבכורות כגון שיש חלק לארמאי בושט ה"נ הו"מ לפרש כן בתמורה

וגם אם היה מקום לדחוק ולומר שדברי פרש"י הם שלא בדיוק ודלאו דוקא משום שמטמאה כנבילה אלא דכל היכא דהויא נבילה מחיים אינה חיה, ודר"ח ורבא פליגי אי נקובת הושט הויא נבילה מחיים, אכתי לא יתכן ליישב בזה דברי פרש"י, דהא רבא אמר שם דושטו אטום אמו טהורה והרשב"א ביאר טעם החילוק משום דאטום לא היה ראוי לבריית נשמה ונקוב אפשר שניקב אח"כ, וא"כ לפרש"י שכתב הטעם דקסבר טריפה חיה ההכרח לומר דסבר דושטו אטום גרע טפי ואינה חיה [ומ"ש בחולין ד' ל' דשחט בה ב' ועדין היא מפרכסת הרי היא כחיה כו' וע' חולין (דף פד) ובערכין (ד' ד) י"ל דעכ"פ תו אינה יכולה לחיות י"ב חדש, והגם דקאמר בב"מ (ד' קז) ולשמואל האיכא הרוגי מלכות הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי, היינו רק לפי שעה, ועכ"פ ע"י הרוח תו אי אפשר שתחיה יב"ח], ומש"ה פרש"י בבכורות דכשיש חלק לארמאי בושט בושט או בגרגרת שלו הוי חיותיה בידא דארמאי ואינה חיה גם למ"ד טריפה חיה דתו לא יוכל לומר שקול ושטך וזיל שכשניטל הושט לגמרי לא תחיה והוי כושטו אטום וגרע מנקיבת הושט, והדר יקשה הא דלא פרש"י הכי בתמורה שכשהקדיש הושט הוי דבר שהנשמה תלויה בו שכשינטל הושט שוב לא תוכל לחיות יב"ח

(ח) ולכאורה יתכן ליישב באופן אחר, לפמ"ש התוס' שהוא מהסוגיות ההפוכות דבבכורות ס"ל לרבא כמ"ד טריפה אינה חיה ובתמורה ס"ל כמ"ד דטריפה חיה ובנדה שם קסבר דטריפה חיה, והתוס' הקשו מהא דאמר רבא [כפי גירסתם] דספק טריפה משהינן לה י"ב חדש, ובמק"א ביארתי בזה מ"ש התוס' בסנהדרין (דף מ"ז ד"ה מ"ט) דתימא כי גמר נמי מעגלה ערופה הא א"ר יוחנן בחולין (ד' פ"ב) דעריפתה אוסרתה ורבא פסיק כר' יוחנן בר מתלת, ותמה הגרע"א שלא הביאו התוס' גמ' ערוכה בכריתות (דף כד) דאמר רבא שנאסרת לאחר עריפה, וכתבתי די"ל דלפום דמסיק הש"ס בכריתות דתנאי היא דתניא נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כו', וע"ש בתוס' שהקשו דמנלן דמתסרא מחיים ותירצו דע"כ הך בנין אב דמכשיר כמכפר לא אתא אלא ללמד על צפרי מצורע שאסורין מחיים דאי לאוסרן לאחר שחיטה מלא תאכלו לרבות השחוטה שמעינן שאסורין בהנאה, ובחולין (דף קמ) מבואר דלמ"ד טריפה חיה וליכא למעוטי טריפה מחיות נפקא ליה למעט טריפות מדתנא דבי ר' ישמעאל שעשה מכשיר כמכפר כו' ואין הכרח כ"כ לומר מהבנין אב דצפרי מצורע אסורין מחיים, כיון דלא אייתר בנין אב להכי, וא"כ י"ל דהסוגיא דכריתות אזלא כשיטת הסוגי' דתמורה דס"ל לרבא טריפה חיה, והסוגיא בסנהדרין אזלא כשיטת הסוגיא בבכורות דס"ל לרבא דטריפה אינה חיה ונתמעטה טריפה מחיות ואייתר בנין אב לומר דמיתסרא מחיים, ומש"ה לא הקשו התוס' מההיא דכריתות, דאי מההיא י"ל דהסוגיא בסנהדרין אזלא בשיטת הסוגיא דבכורות

ויתכן לומר דלעולם ס"ל לרבא דטריפה אינה חיה וע' שבת (ד' קלו) דאמר רבא דכ"ע מת הוא ור"י בן יהודה וראב"ש סברי כטריפה טריפה לאו אע"ג דמתא היא שחיטתה מטהרתה ה"נ לא שנא, והיינו ג"כ דס"ל לכ"ע דטריפה אינה חיה, והא דקאמר בתמורה דס"ל טריפה חיה היינו משום דהתם קאי אליבא דר' יהודא דאמר מודה ר"י בדבר שעושה אותה נבילה ור"י ס"ל דטריפה חיה כמ"ש בזבחים (דף סט) אר"י טריפה למה נאמרה אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה אם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה אלא להביא טריפה ששחטה שמטמאת וע"ש בפרש"י דהיינו דסבר כמ"ד טריפה חיה ואינה בכלל נבילה ולפיכך הוצרך להביא טריפה ששחטה כו' [ע"ש שכן הגירסא העיקרית בפרש"י], וכן לפום דמסיק שם אלא אמר רבא התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב כו' ס"ל הכי לר"י בהך קרא דקדרש נבילה טריפה כו', וגם להתוס' בזבחים שמפרשים דמ"ש אי טריפה חיה כלומר דמיירי בטריפה שעדיין חיה ותלש ממנה כזית בשר ולא מיירי בפלוגתא דטריפה חיה, אכתי מוכח דס"ל לר' יהודא דטריפה חיה כמ"ש בע"ג (דף ט"ז) ד"ה אלמא לא מקבלת זכר, דלאו משום דסבר טריפה אינה יולדת דהא בחולין (ד' נז) בעי למימר לר"י דיולדת אלא דלא מקבלת זכר, כדמשמע לישנא דלא קאמר אלמא דלא ילדה, וע' כו"פ (סי' קב) דמכ"ש דס"ל טריפה חיה, ומש"ה קאמר רבא בתמורה אליבא דר"י דטריפה חיה, ואיהו גופיה (סובר דטריפה אינה חיה אמנם אכתי יקשה ההיא דנדה דס"ל לרבא בעצמו דטריפה חיה ועמ"ש התו' בסנהדרין (ד' עח) ד"ה ההורג את הטריפה, די"ל דבתמורה גרסי' רבה בר פלוגתא של ר"ח, ובבכורות ובתמורה ובמנחות (ד' נא) כתבו שהוא מסוגיות ההפוכות

ט) ולע"ד יתכן ליישב הסתירות בדברי רבא דלעולם ס"ל שרוב הטריפות אינן חיין ומיעוטן חיים ומש"ה בספק טריפה מהני שהיית י"ב חדש וע' ביו"ד (סי' נז), ומש"ה ס"ל דכשהארמא, הוא שותף בדבר שעושה אותה טריפה פטורה מן הבכורה הואיל וחיותה בידיה דארמאי שרוב הטריפות אינם חיין, ולפמ"ש התוס' בבכורות (דף כ) ד"ה חלב פוטר דאיכא חזקה המסייע לפטור מן הבכורה שהעמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו, ה"נ איכא גם חזקה המסייע לפטור, וגם בלא סיוע החזקה הא ממילא פטורה מן הבכורה, משא"כ בההיא דתמורה שם שפיר קאמר רבא דלא מודה ר"י אלא בדבר שעושה אותה נבילה ולא בדבר שעושה אותה טריפה, דשמא קמי שמיא גליא שתחיה גם בלא אותו אבר ואין הנשמה תלויה בו, וא"כ אדרבה י"ל העמידה בחזקת חולין ודלא פשטה קדושה בכולה ותימכר לצרכי עולות כו', וגם אי נימא דכיון דע"פ הרוב טריפה אינה חיה לא יהא דמיה חולין ויהא כל דמיה קודש, אכתי לא תהא כולה עולה מעצמה שיקריבנה דהוי ספק חולין בעזרה ומסייע לה חזקת חולין, ועכ"פ צריך להקדישה לעולה, וגם לענין הדמים איכא חזקת מרא קמא שהבהמה שלו ולא הקדיש אלא אותו אבר בלבד, וגם אי נימא דכיון שבודאי תימכר הבהמה לצרכי עולות אזדא חזקת חולין שלה ודכיון דהוי ספק הקדש אזלינן לחומרא, אכתי עכ"פ יצטרך להקדישה לעולה שלא יהא בזה ספק הקרבה חב"ע, ובלא"ה י"ל דלא חשיב לפשוט קדושה בכולה אלא באבר שבודאי הנשמה תלויה בו ולא באבר שאפשר שיחיה בלעדו ומש"ה