אמרי נועם (הגר"א) צג

עצמו ובקללה מתחילין מן הקטן אבל כאן הבהמות לא חטאו ואע"פ שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו זה לא היה אלא פ"י האדם שהם למדו אותם לעשות כן ולא היו חייבים מיתה מחמת עצמן אלא משום דלא נבראו אלא בשביל האדם לכך לא היה יכול להתחיל הפורעניות מהם

בתחלה עלה במחשבה לבראות ב' וכו' וקשה האיך שייך לומר בהקב"ה עלה במחשבה הלא לא אדם הוא להנחם ויש לומר בזה הכלל כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה למשל אם עושה אדם שלחן צריך לזה ד' דברים חומר וצורה ופועל ותכלית. חומר הוא מאיזה דבר הוא עצם השלחן מעץ או מזהב או משאר דברים. ופועל היינו מי הוא הבעל מלאכה אם הוא טוב או רע. וצורה היינו אם הוא עגול או מרובע או שאר תבנית. והרביעי הוא התכלית של השלחן כגון לאכול עליו וכדומה נמצא תכלית המעשה של זה השלחן הוא תחלת מחשבתו שכשעלה בדעתו לעשותו חשב שיעשהו באופן שיהיה נאות לפי התכלית שלו. עוד צריך להקדים למה כתיב באדם והיו לבשר אחד יותר מבשאר מינים הלא גם, בשאר בהמות וחיות נעשה הולד משניהם ועוד קשה למה באדם נבראו הזכר והנקבה בגוף אחד מתחלה. ועוד צריך לתת טעם למה הוה אדם קרוב לאשתו יותר משאר קרוביו דאדם עם בן אחיו הוה ראשון בשני ועם בן אשתו הוה ראשון בראשון כאלו הוא בנו (וזה הוא כדעת הט"ז בחו"מ סי' ל"ג ס"ח ודלא כסמ"ע). וי"ל דחדא מתורצת בחברתה והיינו מפני שרצה הקב"ה שיהיה כרוך אחר אשתו יותר משאר קרוביו לכך בראם מתחלה בגוף אחד והטעם שברא אותם שיהיו כרוכים כל כך זה אחר זה היינו מפני שתכלית האדם בעוה"ז הוא לעסוק בתורה כדי שיזכו לעוה"ב ואם לא היו נבראים בגוף אחד היה מוכרח הבעל בעצמו לחזור אחר פרנסתו ויבטל מן התורה ואשתו לא תתעסק בשבילו כמו שאר חיות ובהמות דהנקבה אינה עוסקת בשביל הזכר לכך בראם הקב"ה בגוף אחד כדי שתטריח בשבילו ויהיה לו פנאי לעסוק בתורה

ומה שחילקם אח"כ היינו דאם לא היה מחלקן לא הי' מתקן כלום דבשעה שהיא הולכת לשוק או לשאר דברים היה הוא ג"כ הולך אחריו וז"ש בתחלה עלה במחשבה כו' ר"ל תחלת המחשבה הוא סוף המעשה דהיינו תכלית הדבר לכך הוצרך הקב"ה לבראם מתחלה כאחד בשביל התכלית כדי שהיא תתעסק בשבילו ויהיה לו פנאי ללמוד

אלא למ"ד זנב מאי ויסגור ר"ל דהא אנו רואים עכשיו שאין זנב בזכר ואם כן מאי ויסגור בשר תחתנה

מלמד שבנאה כבנין כו' דמתחלה היתה מחוברת לאדם והיתה כדמיון זכר ועכשיו בנאה כבנין כדי לקבל הולד

הי מנייהו סגי ברישא פי' דיש סברא לומר דהאשה סגי ברישא דהיא בטבע קודמת לבעלה מפני שהיא עוסקת בעניני עוה"ז ועוה"ז קודם לעוה"ב ויש סברא דהבעל קודם לאשתו דהוא במעלה יותר מאשתו שעוה"ב חשוב יותר מעוה"ז

ולמאי דקאמר ר"נ מנוח ע"ה היה וכו' הגמ' שלנו שקיל וטרי אם ע"ה היה אבל בזוהר איתא דגדול הדור היה יותר מכל בני דורו

אחורי ארי כו' דיש ג' עבירות חמורות יותר מכל העבירות דהיינו ע"ז ג"ע ש"ד ויש עוד עבירה גדולה על כולן והוא לשון הרע שהוא ככופר בעיקר והם ד' דברות הראשונות מב' הלוחות שהם אנכי ולא יהיה לך ולא תרצח ולא תנאף ונגד זה הם ד' דברים דחשיב כאן אחורי אשה אעפ"י שעובר על לא תרצח דכתיב וחי בהם ולא שימות בהן מ"מ הוא יותר טוב משיעבור על לא תנאף דהיינו שהולך אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי ע"ז פי' מוטב שיעבור על לא תנאף משיעבור על לא יהיה לך אחורי ע"ז ולא אחורי בהכ"נ בשעה שמתפללין פי' מוטב שיעבור על לא יהיה לך משיעבור על אנכי שהיינו שהוא כופר בעיקר

יצה"ר דומה לזבוב רמז בזה ליצה"ר של לשון הרע שהוא דומה לזבוב שהעולם אומרים שהזבוב הוא בעל לשון הרע פי' שהוא דומה לבעל לשון הרע שהזבוב אינו עומד על בשר חי אלא על מקום שחין כך הבעל לשון הרע אינו אומר לשון הרע על אדם הגון וכשר אלא אם מצא בו איזה דבר גנאי ועוד הוא דומה לזבוב כמו שהזבוב כשנופל בשמן רוקח מבאיש את כל השמן כך מי שהוא בעל לשון הרע הוא מבאיש את כל התורה שבו אפי' למד תורה הרבה

כמין חטה הוא דומה רמז בזה ליצה"ר של תאוה שהוא עץ הדעת שאין התינוק יודע לקרות