אמרי נועם (הגר"א) צא

חלולים חלולים ב' פעמים בגמטריא רמ"ח (כמ"ש הטור) להורות שאין אבר שאין לו חלל ואפי' השערות יש להן חלל ולפי שעל כל האברין אין נותנין שבח להקב"ה לכך תיקנו שיהיו כוללים כאן כל האברין: גלוי הוא מה שבגלוי יודע הוא מה שבסתר

לפני כסא כבודך מה שמזכירים כאן כסא הכבוד בברכת עשית צרכיו הוא לאפוקי מדעת האומרים כי אי אפשר שהקב"ה ישגיח על עולם שפל כזה לכך אנו אומרים שאפי' לפני כסא הכבוד שאפי' המלאכים הגבוהים עומדים מרחוק כמה רבי רבבות פרסאות אפי' משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה

ומפליא לעשות לפירש"י קשה דמה שייך שבח זה לענין עשית צרכיו אבל הפי' הנכון כך הוא שפליאה יש באדם שהרי הנשמה אין צריכה לאכול אלא הגוף ואעפ"כ אם לא היה אוכל ד' או ה' ימים היתה נשמתו יוצאה ממנו הלא זה הוא פליאה גדולה וכי מאי איכפת לנשמה שהגוף אינו אוכל אלא שהקב"ה זווגם יחד שתרגיש הנשמה בצרכי הגוף (וכ"כ הרמ"א סי' ו' ועל זה קאי שם דברי הגר"א בס"ק י"א ומה שנרשם שם על דברי הב"י הוא ט"ס). עוד פי' אחר שיש באדם ה' כוחות כח המושך שכשבא המאכל בגרון היה נשאר שם לכך צריך כח המושך להמשיך המאכל למטה וכח השני כח המחזיק שאילו לא היה זה הכח היה כח המושך מושך כל המאכל עד שיצא מגוף ולא היה שבע לעולם וכח השלישי כח המבשל והמעכל וכח הרביעי כח המחלק היינו כח המבדיל הכבד הוא מחלק לכל רמ"ח אברים והלב מחלק לכל שס"ה גידין והמות מחלק לכל העצמות וכח החמישי הוא כח הדוחה את הפסולת ואלו היו משמשים כל הכוחות בבת א' זה היה מחזיק וזה היה מושך וכו' וא"א להתקיים ולכך שייך כאן שבח זה

אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ור"ח ז"ל גורס שמע והיה אם שמוע וגירסתו יותר נכונה דלגירסתינו קשה למה ליה למימר משמע עד והיה אם שמוע וכי לא ידעינן דסתם שמע הוא עד והיה אם שמוע אבל לגירסת ר"ח אתי שפיר ואעפ"כ לא פסקינן כוותיה (ועי' רא"ש סי' כ"ג ודברי חמודות שם ס"ק ס"ז)

המפיל חבלי שינה פי' דאכילה ושתיה לא בא לאדם ממילא אלא הוא בעצמו צריך לעשות מעשה לאכול או לשתות אבל השינה בא לאדם ממילא וזה הוא לטובתו שאם לא היה אדם ישן מיד היה כלה וז"ש המפיל חבלי שינה כמו חבלי לידה רצה לומר שתקפתו שינה

שינה על עיני ותנומה על עפעפי פי' כשאדם ישן אף עיניו ישנים אבל כשאינו אלא מתנמנם עיניו אינם ישנים רק עפעפיו שקורין בל"א ברעמען הם סתומים

ומאיר לאישון בת עין הוא נוסח ספרדים ונוסחא שלנו כגירסת הרא"ש

נשמה שנתת בי טהורה היא מרמז שצריך ליתן לו בטהרה. כמו שנתן לך בטהרה כמ"ש (שבת קנ"ב)

אתה בראת ואתה יצרת ואתה נפחת בי כך היא עיקר הנוסחא בראת קאי אנשמה עצמה שבעצם הדבר שייך לשון בריאה אפי' יש מיש כמו כל ברכות הנהנין כגון בורא פרי האדמה ובורא פרי העץ והרבה כיוצא בו ויצירה קאי על המקרים והתוארים שנתהוו בה שנותנין בה כח לפעול בגוף ועל אילו המקרים שייך לשון יצירה ואח"כ הוא מנפחה באדם וז"ש יוצר אור ובורא חושך שבחושך אין שייך לומר אלא שם העצם שבחושך אין שייך מקרים אבל באור באמת הוא עצם כמו חושך אבל יש בו כמה מקרים ושינויים היינו בעמוד השחר והנץ וחצות ואור הנר גדול וקטן

מודה אני לפניך הוא החזקת טובה (בל"א דאנקען): כי פתח עיניו. הרי"ף והרא"ש גורסים כי מנח ידיו על עיניו

הרא"ש כתב ז"ל מיהו מלשון שסדרם הגמ' משמע שיכול לברך כל אילו הברכות קודם נט"י עכ"ל ואע"פ שצריך ליטול מיד כשקם ממטתו אינו חשובה נטילה מפני שאינו אלא לרוח רעה. אף שמלשון הרא"ש משמע שיכול לומר כל אילו הברכות קודם נטילת רוח רעה אינו כן והא דלא קמייתי בגמ' להך נטילה דלרוח רעה משים דלא מיירי כאן אלא מנטילה שצריך לברך עלי' וכן עיקר דלא נתקנה נט"י אלא לתפלה ודלא כמו שמשמע מש"ע דמיד כשקם ממטתו מברך ענט"י ואינו כן אלא סמוך לתפלה מברך ענט"י (וכ"כ בספר מעשה רב