אמרי נועם (הגר"א) ט

כר"ע דפליג על ראב"ע. שהרי מפרש שם הסיפא דזה הכלל דכשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים כר"ע ודלא כראב"ע. א"כ גם רישא כר"ע. ומה שאמר בסיפא דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה דמרבה אכילת פסחים ע"כ פירושו היינו רק מדאורייתא כשר ולא מדרבנן וכנ"ל. וא"כ גם ברישא דקתני אותו לשון כשר כל הלילה] גם כן פירושו דמדאורייתא כל הלילה אבל מדרבנן אינו אלא עד חצות והיינו כפירוש הרמב"ם (ועי' צל"ח מה שכתב לתרץ פירש"י]

תוס' ד"ה מברך שתים לפניה כו' יראו עינינו רבינו הוכיח שהיחיד אינו אומר יראי עינינו ממה שכתב התוס' דיראו עינינו לא תקנוהו אלא כדי להמתין לחביריהם בבית הכנסת פי' מי שמאחר לבוא וכדי שלא ישאר יחידי בבית הכנסת תיקנו ברכה דיראו עינינו כדי להמתין לו וא"כ אם גם הוא יצטרך לומר יראו עינינו מה הועילו חכמים בתקנתם הלא גם הוא צריך לומר יראו עינינו ומה המתנה יש כאן אלא שהיחיד א"צ לומר [ועי' ביאור הגר"א ז"ל או"ח סי' רל"ו סק"א. ועי' ספר מעשה רב סי' ס"ז]

וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש כו' עי' תוס'. ובבעל המאור יותר מפורש [א"ה עי' ביאור הגר"א ז"ל או"ח סי' רס"א סוף ס"ק י"ב. מה שכתב בביאור הסוגיא שבכאן. וכ' הגר"א ז"ל שם על דברי תוס' אלו בזה הלשון. דהתוס' דחקו שם לומר דביאת אורו הוא קודם ביאת השמש והוא דחוק מאד עכ"ל פי' דמתחלה שוקע גוף השמש. ועדיין האור רב. ואח"כ שוקע גם האור. והתוס' מפרשים שקיעת גוף השמש שהוא מתחלה נקרא ביאת אורו. וצאת הכוכבים שאח"כ נקרא ביאת שמשו ולכן הוא דחוק. אבל הבעל המאור מפרש ג"כ פי' הגמ' כפי' התוס'. וגרס באמת בהיפך וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא פי' צאת הכוכבים שהוא אח"כ. דלמא ביאת שמשו הוא פי' מיד כששוקע גוף השמש מעל הארץ והוא נכון כנ"ל וע"ש שכתב שכן הוא גירסת הגאונים. וע"ש בביאור הגר"א שפירש הגמ' באופן אחר ע"ש]

דף ב' ע"ב משהעני נכנס לאכול פתו במלח. פירש"י שאין לו נר. אמר רבינו ע"ד הלצה משום דאמרינן יומא דף ע"ד הסומים אוכלים ואינם שבעים. לפי שאינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל ואמרו שם הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכליה אלא ביממא ומפרש שם דף ע"ה ע"ב שפירושו כעין יממא [פי' לפני נר] ע"כ עני שאין לו נר יש לו להקדים ולאכול שלא יאכל בחושך

רש"י ד"ה קס"ד רוב בני אדם היינו עניים. ט"ס הוא וצ"ל רוב בני אדם שאינם עניים. לפי שאין דרך הלשון לומר עני ובני אדם (שהרי גם עני בכלל בני אדם) לכך פירש"י ובני אדם פירושו רוב בני אדם שאינם עניים. (וכן הגיה בהגהותיו על הש"ס]. ואח"כ פירש"י כלומר בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות החול. משום דהגמ' אמר קס"ד ובני אדם כו' ומסיק דעני ובני אדם לאו חד שיעורא. ואי ס"ד דעני נמי פירושו בע"ש היכי מצי לומר דלאו חד שיעורא הוא הא בשבתות גם עני מחוייב בנר שבת. וא"כ ע"כ צ"ל דעניים בימות החול הוא

רש"י ד"ה ר' יהודה לטעמיה כו' חצי מיל. ט"ס וצ"ל יותר מחצי מיל. היינו לרב יוסף אליבא דר' יהודה תרי תילתי מיל ולרבה אליבא דר' יהודה תלתא רבעי מיל כמבואר שבת דף ל"ד ע"ב (וכן הגיה בהגהותיו על הש"ס. ועי' רש"י נדה דף נ"ג ע"א ד"ה בה"ש. שגם שם הגירסא ברש"י כמו שהוא לפנינו כאן. וע"ש בהגהות בן אריה שם מה שתירץ את נוסחתינו ברש"י שם וכאן]

תוס' ד"ה א"ל ר"י והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים. תימא תקשי ליה לנפשיה כו' קושי' זו אינה אלא לשיטת ר"ח בתוס' [לעיל ע"א]. דאמר דמפלג המנחה ואילך הוה לילה לענין ק"ש לר' יהודה. אבל לשיטת שאר פוסקים דר' יהודה נמי סבר דזמן ק"ש הוא בצאת הכוכבים גם לר' יהודה לא קשי' כלל

דף ג' ע"א דאיכא משמורת ברקיע ואיכא משמורת בארעא. פי' חדא דאתא לאשמעינן דאיכא משמורת ברקיע ועוד אתא לאשמעינן דאיכא סימנין בארעא לידע המשמורת שברקיע (ועי' במהרש"א בחידושי אגדות)

כולהו סוף משמורת קחשיב. ר"ל המשמר