אמרי נועם (הגר"א) י

הראשון והאחרון [חושב הסוף שלהם] אבל משמר האמצעי קאי כדאמר בתחלה אמצעית דאמצעיתא. ומשום דחצות לילה שהוא עת רצון] הוא מפורסם בכל ספרי הקבלה ובזוהר על כן צריך לפרש כן [עי' מגן אברהם סי' א' סק"ד ובביאור הגר"א ז"ל שם ס"ק י"ח] והשתא כולהו משמורת צריך. לר"א סוף משמורה הראשונה לחכמים אמצעית דאמצעיתא היינו חצות הלילה] לר"ג סוף משמורת האחרון שהוא עמוד השחר

יש אומרים דחשבינן י"ב שעות היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים תוס' כאן ד"ה למאן ותוס' פסחים י"א פ"ב ד"ה אחד. ותרומת הדשן סי' א']. ולהרמב"ם חשבינן להו מנץ החמה עד שקיעת החמה (כונתו לדברי הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דפסחים על המתני' דשם בצק החרש בענין שיעור מיל וכמו שפירש דבריו במעדני יו"ט על הרא"ש פ"א דברכות סי' ט' אות ט'. וכ"כ ביאור הגר"א ז"ל סי' תנ"ט סק"ה] ורבינו הסכים כהרמב"ם. [ע"ש ביאורו סי' תנ"ט סק"ה בארוכה] ולפי דעה קמייתא קשה קושי' תוס' כאן ד"ה למאן דגני. ותירוצם הוא דחוק דצריך לאוקמא דמיירי דוקא במי שישן בלא בגדים או שהבהכנ"ס רחוק ממנו מאד שיהיה צריך הכנה כ"כ [היינו מן עלות השחר עד שיכיר בין תכלת לכרתי). והיינו משום דס"ל דשעות היום חשבינן מעמוד השחר וע"כ גם המשמורת מסיימים נמי בעמוד השחר (כונתו כיון שהקשה בגמ' אי ס"ל שלש משמורת הוה לילה לימא ארבע שעות ואי ארבע משמורת לימא שלש שעות מוכח מזה דשיעור השעות ושיעור אשמורות נחשב על זמן אחד ואם השעות מן צאת הכוכבים עד עמוד השחר גם המשמורות כן המה] ואמר בגמ' ליקום וליקרי משמע שבסוף המשמורה שהוא עמוד השחר כבר הגיע זמן ק"ש. ועל זה מקשי התוס' שפיר והא ר"א סבר כדי שיכיר בין תכלת לכרתי. ותירצו בדוחק כנ"ל. אבל לפי פי' הרמב"ם דסבר דשעות היום מתחיל מהנץ החמה. [ע"כ גם שעות ולילה מסיימין עד הנץ החמה וע"כ המשמורות של הלילה מסיימין נמי עד הנץ החמה והסימן הוה קרוב לסופו] ונץ החמה הוה שפיר זמן ק"ש לכל הדיעות [א"ה ונראה לכאורה שלפי' הגר"א ז"ל צ"ל שהסימן אינו על רגע אחרונה של המשמר רק על קרוב לסוף האשמורה והסימן מודיע שסוף האשמורה הוא קרוב לבוא (וגם שיעור שהתינוק יונק משדי אמו יש לו איזה משך). וכשימהר אז לקום ולקרוא ק"ש וכלשון הגמ' ליקום ולקרי עדיין לא יהיה עובר זמן ק"ש. ונראה עוד מה שכתב כיון שאשה מספרת עם בעלה ליקום כו' היינו שהבעל כבר קם וקרא ק"ש ורק קרוב לסוף המשמר גם האשה נעורה ואז היא מספרת עם בעלה שהם בחדר אחד והשוכב בחדר השני שומע שהם מספרים זה עם זה בעניני צורך הבית הנצרך לדבר בעת הקימה ופי' זה נכון לכאורה ועפירש"י ולפירש"י נראה שמפרש כפי' התוס' שאל"כ יקשה הא הבעל צריך ג"כ לקרוא ק"ש כיון שקרוב לסוף זמנו. ועי' באריכות בענין זה אם נחשב השעות מנץ החמה או מעמוד השחר בביאור הגר"א ז"ל סי' תנ"ט סק"ה. ובלבוש סי' רל"ג וסי' רס"ז. ובמג"א סי' נ"ח סק"א ובסי' רל"ג סק"ג וסק"ד ובסי' תמ"ג סק"ג ובסי' תנ"ט סק"ג וע"ע במעדני יו"ט שם פ"ק דברכות סי' ט' אות ט']

שבעונותיהם כו' לפי שאיתא במדרש איכה א' ה' על פסוק היו צריה לראש] שלא יכלו לשרוף כותל מערבי של הר הבית אלא החריבו אותו. אבל ההיכל שרפו את כולו. וז"ש החרבתי את ביתי זה הר הבית ושרפתי את היכלי זה ההיכל שנשרף כולי

ושמר על הפתח. והמתין לי. פי' ושמר שלא נכנס לחורבא. והמתין לי פי' שלא דיבר עמי [וראה כונתו לפי שפירש"י ושמר ג"כ פירושו והמתין וא"כ הוה כפל לשון לכן פי' ושמר שהמתין עד שיצא ר' יוסי מן החורבה. והמתין מלדבר לו בקול באופן שישמע ר' יוסי בעודנו בחורבה)

תוס' ד"ה ועונין יהא שמיה הגדול מבורך. כו' וגם מה שאומרים העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית כו' יש לומר הסמיכות של וגם כו' דגם בזה רצו לדחות את הפי' של מחזור וויטרי. דמה שאומרים העולם שלכך תקנו הקדיש כדי שלא יבינו המלאכים אינו נראה פירושם. שאם היינו אומרים כפי' העולם שתיקנו תרגום כדי שלא יתקנאו המלאכים א"כ היינו יכולים לומר כפי) המחזור וויטרי שהוא שם יה ואף שתיבת שם הוא לשון הקודש מ"מ משום תיבה אחת לבד לא יבינו המלאכים. אבל באמת אינו נראה פירושם אלא לכך נתקן בלשון תרגום כדי שיבינו העמי הארץ