אמרי נועם (הגר"א) פז

שהוא בצער הן משיבין דעתו. ומרחיבין פי' שיש לו נחת רוח גם בלא זה אלא שזה מרחיב יותר

דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים. דירה נאה הוא רמז לגוף שהוא דירה שלו שיהיה נאה דהיינו במזג השוה. ואשה נאה היינו נשמתו שיהיו נאה במעשיו. וכלים נאים היינו החושים שלו שיהיה יפים ונאים עי' תיקוני הזוהר

שינה אחד מששים למיתה לכך לא היה דוד ישן שיתין נשימין שהוא מיתה ממש שנשימה אחת הוא אחד משיתין במיתה נמצא שיתין נשימין הוא מיתה ממש

ויש אומרים אף דגים קטנים ודוקא גילדני דבי גילי כדלעיל בדף מ"ד ע"ב ע"ש רש"י ד"ה גילדני

אל תקרא גוים אלא גיים כי בבטן אין שייך לומר גוים לשון רבים [פי' גוים שנים שכל אחד הוא רבים] כי בבטן אינו אלא יחיד אלא גאים לשון שררה והוא לשון יחיד. פי' כי גוי פי' רבים יחד נקרא גוי. א"כ שני גוים צ"ל שני פעמים רבים וזאת לא היה בבטן. אך גאה אחד נקרא גאה. ושני גאים הם שני אנשים שכל אחד גאה והם היו בבטן יעקב ועשו]. (פי' שני גאים וכל אחד מהם הוא יחיד] אבל בשני לאומים ממעיך יפרדו שייך לומר לאומים כי לאחר שיצאו מבטן [דכתיב יפרדו פי' לאחר שנפרדו מבטן] יכולין להיות הרבה [כונתו כי אין שייך לומר גוי רק מי שכולל כמה גופים וכן לאום]

דף נ"ח ע"א על אורח טוב מה הוא אומר זכור כי תשגיא פעלו הוא ע"ד מ"ש (משלי ט"ז) ונרגן מפריד אלוף פי' נרגן הוא שאינו מחזיק טובה לאדם אפי' מי שעושה עמו טובה הוא קטן בעיניו ואומר מה עשה לי וזה הוא גורם שלבסוף הוא מתרעם אף על הקב"ה וכל הטובות שעושה הקב"ה עמו הוא קטן בעיניו ובאמת אין לך שום אדם בעולם אפי' עני שבעניים שאין עושה עמו הקב"ה בכל יום כמה טובות וזה הוא הפירוש ונרגן מי שהוא נרגן סוף מפריד אלוף אבל אורח טוב מה הוא אומר זכור כי תשגיא פעלו לשון [גודל] שאפי' כל טובה קטנה הוא מגדיל מאד

הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו וכו' חכמי או"ה ברוך שנתן וכו' כי למקבלי התורה שהם חלק אלוה ממעל שייך לומר שחלק שנתן חלק ממנו אבל באו"ה נתן דבר ולא מעצמו כמו שאמר פ' חיי שרה ולבני הפלגשים נתן מתנות וכתב רש"י שם טומאה מסר להם

האי רודף הוא והתורה אמרה כו' ודוקא קודם שהלשין אבל אחר שהלשין אסור (עי' ביאורו לחושן משפט סי' שפ"ח ס"ק ס"ט)

והגבורה זו יציאת מצרים שביציאת מצרים כתיב ביד חזקה [והקרא אומר את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים פי' את העונש הגדול וכמ"ש בהגדה כמה לקו כו' אמור מעתה ועל הים לקו כו' שנא' ע"ז יד וכן אומר ע"ז וייראו העם את ה' פי' יראת עונש גם כן ולכן דרש והגבורה על קריעת ים סוף הדין שעשה במצרים ורק הכתוב קורא גם כן גדולה לפי שעיקר הכונה היה ג"כ לרחם ולהושיע את ישראל ולכן הוא דין כלול בחסד וע"ע ביאורו על אגדות ועי' עוד חידושי אגדות

והתפארת זו חמה ולבנה שעליהם שייך לומר לשון פאר: וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שהוד הוא לשון הודאה שאמרו שם שירה (פ' חקת) עלי באר ענו לה וגו'

לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק שלשון ממלכה משמע שהוא ממליך מלכים וכשימחה את עמלק אז ימליך מלך בישראל: והתפארת זו מתן תורה שהתורה נקרא תפארת כמ"ש כליל תפארת

וההוד זו בהמ"ק שבמקדש אומרים שירות ותשבחות

שם ע"ב הרואה בתי ישראל בישובן רש"י פי' בישוב בית שני וי"א אפי' בזמן הזה (עי' רי"ף ובט"ז סי' רכ"ד סק"ב): שיתן אפייתא ביממא לעניים שאינם בושין ליטול ביום: ושיתן אפייתא בלילה לעניים שבושין ליטול בפרהסיא ונוטלין בלילה

ברוך מחיה המתים כן הוא הנוסחא ולא כמו שהעולם נוהגים לומר אתה גבור כי בגמ' אין מזכיר זה כלל

ראה אילנות טובות וכו' אינו דומה להא דאמרינן לעיל דף מ"ג וחזי אילני דקמלבלבי דהכא מיירי בדברים שהוא נהנה בראיתו וכמו שצריך לברך על אדם יפה

מאי זיקין כוכבי' דשביט עי' רש"י. והרמב"ם פי' דיש עת שנראים כוכבים ברקיע כמו שיש להם