אמרי נועם (הגר"א) פד

הארץ דהיינו עפר. רעמים הוא ענני דשפכי אהדדי שהוא מים. רוחות כמשמעו. ברקים היינו אש

על ההרים היינו הר גבוה ביותר וחד וגבעות הוא נמוך קצת ורחב וכמ"ש ר"ה (דף י"א ע"א) דלג על ההרים בזכות אבות. מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. כי ההפרש שבין הרים לגבעות הוא דוגמת ההפרש שבין זכר לנקבה. ומעיקרא חשיב דברים שאינם קבועים ואח"כ הקבועים דהיינו הרים וגבעות ודומיהן

ר"י אומר הרואה את הים הגדול וכו' ר"י לטעמא דבעי היכר ברכה לכל מין ומין כמ"ש לעיל דף ח' ע"א מ"ט דר"י כו' כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו

לכאורה הוא לפי' הרמב"ם בפי' המשנה והטור סי' רכ"ח דר' יהודה פליג על ת"ק ע"ש ב"י. ודלא לפי שיטת הרמב"ם בחיבורו והשו"ע דר' יהודה לא פליג על ת"ק ולכן פסקו כר' יהודה עי' ביאורו סי' רכ"ח סק"א]

ועל בשורות טובות כו' ועל שמועות רעות כו' כצ"ל כי בשורה טובה מצוה לבשר אבל בשירה רעה אין מצוה לבשר כי מוציא דיבה הוא כסיל לכך שייך לאמר שמועות רעות ר"ל שנשמע לו ממילא

והצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא ר"ל דבאמת הקב"ה יכול לעשות נס שלא כדרך הטבע כמו שעשה ללאה אלא שאין לבקש מהקב"ה שיעשה לו נס שלא כדרך הטבע לכך אמר הלשון תפלת שוא שרק התפלה הוא שוא אבל הדבר אינו שוא

ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא אע"פ שבתחלה הוא צועק ואחר כך נותן הודאה [כמ"ש בגמ' לקמן סוף פ"א] אלא מפני שבן עזאי חידש ההודאה לכך אקדמיה ברישא

בכל לבבך בשני יצרך ביצה"ט וביצה"ר פי' דמה שברא הקב"ה היצה"ר אינו בשביל קיבול שכר לבד בעבור שיכופו אותו אלא דהתועלת ג"כ הוא דאם לא היה לאדם יצה"ר לא היה יכול לחיות אפי' שעה אחת דהיצ"ט אינו רוצה לא לאכול ולא לשתות ולא לזקוק לאשה ולא היה העולם יכול להתקיים לכך נתן הקב"ה היצה"ר באדם (וכ"כ במ"ר בראשית פ' ט' טוב מאד זה יצה"ר וכי יצה"ר טוב כו' בתמיה אלא אילולי יצה"ר לא בנה בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן כו'] אבל האדם צריך לעבוד להשי"ת גם ביצה"ר דהיינו אפי' כשאוכל או שותה יהי' נזהר ג"כ לעשות הכל לש"ש ולא בשביל תאותו וזה שאמר בשני יצרך וכו' וז"ש (משלי יו"ד) פעולת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת כי בכל דבר יש פעולה ותכלית כמו בתבואה החרישה וזריעה הוא הפעולה והתבואה הבאה מזה הוא התכלית שהוא עיקר הכונה מהפעולה וז"ש פעולת צדיק בצדיק אפי' הפעולה דהיינו המעשה שהוא עושה כגון אכילה ומשגל הוא גם כן לחיים ומכ"ש התבואה דהיינו עבודת הקב"ה שהוא עיקר תכלית כונתו אבל ברשע הוא ההיפך לא מיבעיא הפעולה שהוא עושה הוא ודאי חטאת אלא אפי' התבואה דהיינו התכלית היוצא ממנו הוא גם כן לחטאת (עי' ס' אבן שלמה סי' פ"ט) [ועי' בביאורו על משלי שם]

בכל מאודך בכל ממונך ד"א בכל מדה וכו' ואמר ר' אברהם אחיו של אדמו"ר לפרש ע"פ מ"ש במדרש טוב זה ג"ע מאד זה גהינם טוב זה יצר הטוב מאד זה יצר הרע ועוד כמה דרשות דרשו על תיבת מאד שמורה על ענינים רעות [ע"ש במדרש בראשית פ' ט' דרשות הרבה] וז"ש בכל מאודך היינו מאודים רבים ר"ל כל מאודי' שתוכל לדרוש הוי מודה לו על כולם

כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים עד העולם כצ"ל ולא מן העולם ר"נ אומר הפרו תורתך משום עת לעשות ומיא ר"נ לא בא לחלוק על ת"ק אלא מפני שנוכל לפרש קרא דה"ק שעוד יבוא עת שיעשה הקב"ה נקמה ברשעים על שהפרו תורתך לכך דריש ר"נ להאי קרא באופן שיהיה מוכח מיני' האי דינא דת"ק: מעברות הים כו' שהיו להם סימנים במקום שהלכו: תנא את והב שני מצורעים היו ר"ל כך היה שמם את והב (דלא כמהרש"א)

שם ע"ב מחי' בקרסולי' וקטלי' ר"ל שנפל מחמת ההכאה ומפני שהיה גבוה מאד לכך כשנפל נהרג מיד כמו מי שנפל ממקום גבוה מאד אז הוא מת מיד

על לוט ועל אשתו כו' פי' כשרואה אשתו אומר שתיים

כיון דפותי' ורומי' כהדדי נינהו משום הכי איבלעה בלועי פי' כיון דרוחב וגובה כהדדי אע"פ