אמרי נועם (הגר"א) פג

בורא שמן ערב וכו' כאן משמע דהתוס' מסכימין לרש"י דמברכין על שמן העשוי להעביר את הזוהמא אבל לעיל מ"ג ד"ה שמן והדם כתבו דשמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין [שאם ס"ל לתוס' שם כרש"י כאן למה הוצרכו לפרש שם שלא להעביר הזוהמא הו"ל לתרץ דאיירי בשמן אפרסמון ועי' בצל"ח שם מ"ג ב' על תד"ה שמן כו' ע"ש] (והתם ע"כ מיירי בשמן אפרסמון דאי במשחא כבישא ברכתו שוה להדס שהוא בורא עצי בשמים ואם כן למה קתני מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס כו' עי' מ"א סי' רי"ז ס"ק ה')

ומיעוטא נמי לגמר את הכלים הרמב"ם פסק דריח שאין לו עיקר היינו שנבלע בשאר דברים אין מברכין עליו וראיתו מכאן והוא תמוה דהכא אפי' על הבשמים עצמם אין מברכין מפני שלא נעשה להריח אבל אם נעשה להריח אפי' ריח שאין לו עיקר מברכין (עי' ט"ז סי' רי"ז ס"ק ב' ומ"א סי' רט"ז ס"ק י"ג)

המהלך בע"ש בטבריא ובמוצש"ק בצפורי כו' ובזה מתפרש מ"ש (שבת קי"ח) יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי וה"פ דאנשי טבריא הן מכבדין שבת בכניסתה והיו מגמרין את הכלים ומדליקין נרות ואנשי צפורי היו מכבדין שבת ביציאתה והיו מגמרין הכלים לכך אמר יהי חלקי עם שניהן (וכ"כ ר' יונה וזהו דלא כפירש"י שם)

שם ע"ב חד עביד במזיד כב"ה התוס' לעיל נ"ב ב' ד"ה בכולי פירקין פסקו כב"ש והרמב"ם פסק כב"ה ואפי' במזיד יצא בדיעבד ואין צריך לחזור למקומו ולברך וקשה האיך משמע דב"ה פליגי ואפי' במזיד וי"ל מדקאמר חד עביד במזיד כב"ה משמע דב"ה ס"ל דאפי' במזיד יצא בדעיבד והרמב"ם דפסק כב"ה משום דאמרינן לעיל בכולי פירקין הלכה כב"ה כו' וראיית התוס' הוא משום דמשמע דהלכה כב"ש ממ"ש דחד עביד במזיד כב"ה ואכליה אריה (פי' ביאורו סי' קפ"ד ס"ק ג')

תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין כו' פי' גוליירין הן מתחילין וגבורין יורדין ומנצחין נמצא שהגומרים הן חשובין מהמתחילין כך העונה אמן שהוא הגומר הוא חשוב טפי מהמתחיל שהוא המברך

אבל בעידן מפטרייהו עונין הראב"ד פי' [הביאו הרא"ש סי' ה' ע"ש] בשעה שפוטרין עצמן היינו שמתפללים בשביל החיוב אבל אם אין אומרים אלא בדרך למוד אין עונין אחריהם אמן (וכ"כ בשו"ע סי' רט"ו ס"ג)

אני זו ברכה כצ"ל. כי בפסוק זה לא כתוב ה' אלהיכם (ולפ"ז אין אנו צריכים למה שנדחק שם במעדני יו"ט סק"א וסק"ג וכן הדעת נוטה דהכא שייך לאתויי האי קרא דפ' שמיני דמיירי שם מעניני אכילה ולא הקרא דפ' קדושים דמיירי מעניני עריות)

תוס' בד"ה והייתם קדושים כו' אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו כו' ואינו כן אלא אע"פ שאין מצוי בינינו מלח סדומית ואין חיוב משום סכנה מכל מקום מצוה איכא כמו מים ראשונים דמחד קרא מפיק להו וגם הזוהר מחייב במים אחרונים (וכ"כ בביאורו סי' קפ"א ס"ק י"ב)

פרק הרואה

דף נ"ד ע"א תוס' בד"ה שעקר ע"ז מארצנו בירושלמי וכו' מכל ארץ ישראל משמע מכאן דאין מברכין ברכה זו אלא כשנעקרה מכל ארץ ישראל ואינו דאמרינן לקמן נ"ז הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מארצנו וכשם שנעקרה ממקום הזה כן תעקר מכל מקומות ישראל כו' ובחו"ל כו' משמע דמברכין מארצנו אפי' לא נעקרה אלא ממקום אחד אלא ט"ס הוא בתוס' וכצ"ל מתניתין כשנעקר מארץ ישראל כלומר דוקא מארץ ישראל אומר מארצנו אבל כשנעקרה מחו"ל אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום הזה וכן הוא ברא"ש בסי' ו' ירושלמי כשנעקרה מארץ ישראל אבל ממקום אחר אומר ממקום הזה (וכ"כ בשו"ע סי' רכ"ד סי' ב' ובביאורו שם ס"ק ג') ומפני שהיה גירסא משובשת בירושלמי שהיה כתוב אבל ממקום אחד לא. משמע שיש חילוק בארץ ישראל גופיה בין מקום אחד להרבה מקומות ואינו כן אלא צ"ל אבל ממקום אחר וקאי על חו"ל וכן הוא הגירסא בירושלמי שלפנינו

על הזיקין כו' הוא נגד ד' יסודות שיש בעולם אש רוח מים עפר ויסוד החמישי הוא השמים זיקין הוא כוכבא דשביט שהוא בשמים. זועות הוא זיעת