אמרי נועם (הגר"א) עח

דאין לומר דמה שאמר צריכה מלכות אתי לאשמעינן דהוי דרבנן (וכמ"ש לעיל פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי כו'] דאם כן היה לו לומר הטוב והמטיב פותחת בברוך (עי' תוס' ד"ה מאן) אלא מדקאמר צריכה מלכות ש"מ הא אתא לאשמעינן כל ברכה שאין בה מלכות כו'

טעה ולא הזכיר של יו"ט אומר כו' לשמחה מכאן משמע שיש לומר בר"ה ויו"כ והשיאנו כמ"ש הכא צריך להזכיר שמחה ומשמע דבכל יו"ט קאמר בין שלש רגלים ובין שאר יו"ט מדקאמר סתמא טעה ולא הזכיר של יו"ט ועוד מדאיבעי ליה בר"ח אי צריך להזכיר בה שמחה משמע דבר"ה פשיטא לו וכן המנהג פשוט בבני מזרח (עי' ביאורו או"ח סי' תקפ"ב סי' קי"ט) ועיין מג"א סי' קפ"ח סי' ק"ז וברא"ש סוף ראש השנה ולהסוברים שאין אומרים והשיאנו יש לתרץ מה שלא פירש מלבד ראש השנה דסמך עצמו על מה שסיים מקדש ישראל והזמנים מזה נדע דאיירי בשלש רגלים ולא בראש השנה) וגם יש לומר דס"ל דראש חודש דין אחד עם ראש השנה ושואל על ראש חודש ונלמוד מזה על ראש השנה

שם ע"ב תוס' בד"ה אי בעי אכיל וכו' צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסיקו הגשמים והרא"ש כתב בשעה שיורדים גשמים ומחמת זה כתב הרמ"א (סי' תרל"ט ס"ה) ג"כ שיאכל בליל א' של סוכות כזית בסוכה אפי' בשעה שיורדים גשמים וטעות גדול הוא דממ"נ אי הוי שם סוכה בשעה שיורדים גשמים אם כן מאי חילוק בין ליל א' לשאר ימים ואי לא הוי שם סוכה עליו בשעה שיורדין אם כן מאי מועיל מה שיאכל בסוכה אלא טעות נפל ברא"ש וצ"ל לאחר שירדו הגשמים וכמו שכתבו כאן התוס' בפירוש לאחר שיפסקו הגשמים [ולהרמ"א יש לתרץ דסוכה הוי גם בירידת גשמים רק דפטור מטעם מצטער ובלילה ראשונה ילפינן אפי' מצטער חייב ולכן אפי' בירדו גשמים חייב והגר"א ז"ל לכאורה ס"ל דהטעם [דבגשמים פטור] דילפינן תשבו כעין תדורו כמ"ש תוס' סוכה כ"ו ובגשמים אינו דירה כלל] והשתא אתי שפיר דיש חילוק בין ליל ראשון לשאר ימים דבשאר ימים אין החיוב לאכול משום סוכה אלא משום יו"ט צריך לאכול כזית ואם יכול לאכול בסוכה חייב לאכול בסוכה ואם ירדו גשמים ואכל בביתו ופסקו הגשמים אינו מחויב לאכול עוד הפעם בסוכה כיון שכבר יצא ידי אכילה בשביל יו"ט אבל ליל ראשון אע"פ שכבר אכל אם פסקו הגשמים אח"כ צריך לאכול בסוכה עוד הפעם דאע"פ שכבר יצא בשביל יו"ט אבל לא יצא בשביל אכילת סוכה שליל ראשון מחויב הוא לאכול בסוכה כזית וא"כ צריך להמתין אפי' כל הלילה כדי לאכול בסוכה אבל בשעת הגשמים אינו צריך לאכול אפי' ביום ראשון (וכ"כ בביאורו סי' תרל"ט ס"ק כ"ה)

בא"ד מיהו בכתובות כו' משמע דכולן שוות ומשמע משם דאשה חייבת נמי בשלש סעודות (ע"ע ביאורו סי' רצ"א ס"ק י"ז) וגם במלוה מלכה וגם בעינן דוקא פת ע"ש

אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא לפי פשוטו ה"פ דלענין הזכרת השם דהיינו אלהינו הכל שוין רק שהחילוק הוא לענין ההוספה שבמאה אומר כו' רק דלפ"ז קשה הא הוא מיותר ולכן צריך לומר דהכונה דוקא זה לבד ולכן פריך בגמ' ע"ז הא גופא קשיא כו' וכמפורש לקמן]

דף נ' ע"א ההוא בד"ת כתיב לכך תקנו ברכה ראשונה של אמצעיות של ש"ע להתחיל בתורה דהיינו חננו מאתך דעה כו' שע"ז נתן הקב"ה רשות לשאול שנא' הרחב פיך ואמלאהו

ער המזון שאכלנו הרי זה בור רש"י [בד"ה כדתנן] פי' דהקפידה הוא מפני שלא אמר משלו ודייק מדמביא הגמ' מסיפא ולא מרישא מזה מוכח דהקפידא מדלא אמר משלו ולכן מרישא לבד היה אפשר לומר דצ"ל גם בעשרה משלו] והא דלא קתני משלו משום דבמתניתין לא קפיד למתני אלא החילוק דבין יו"ד ומאה ואלף וריבוא אבל הנוסח לא קתני אבל בסיפא דקתני פעם שנית ש"מ דבשביל הנוסח הוא חוזר ומדלא קתני הכא משלו ש"מ היכא דאיכא שם שמים אין צ"ל משלו לכך פירש"י שפיר דהקפידא הוא על תיבת משלו

הא גופא קשיא אמרת אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא והדר קתני וכו' והשאר נמחק פי' דמדקתני אחד עשרה כו' למה לי הא דקתני בתר הכי במאה אומר כו' באלף אומר כו' הא מיותר הוא (נ"ל דצ"ל להיפך וכמ"ש לעיל דמ"ש א עשרה