אמרי נועם (הגר"א) עו

להאכסנאי לאכול ועי' תוס' עירובין י"ז ע"ב ד"ה ואת] (אך על הירושלמי גופא קשה דממתני' דעירובין מוכח דפטורים לגמרי ואפשר דלהירושלמי מחנה ואכסניא תרי מילי נינהו מחנה מקרי כשהולכים למלחמה ואז הקילו עליהם אבל אכסנאי הוי בשובם מן המלחמה ואז לא רצו להקל עליהם כ"כ ועוד אפשר לומר דהירושלמי מפרש דאכסנאי היינו אורחים ולא חיל של מלך והכי מוכח ממעשה דר' יהושע ור' יוחנן ב"ז שהובא בספר שנות אליהו פ"ג דדמאי מ"א ע"ש והכי נמי משמע שם מלשון שנות אליהו שכתב באכסנאי של נכרים מפני דרכי שלום)

הא קמ"ל דאין החומש מעכב פי' שיכול לאכול המעשר שני אע"פ שלא נתן עדיין החומש אבל באמת צריך ליתן החומש אלא שאין מעכב את האכילה

והני כותאי עישורי מעשרי וכו' פי' כשהן אוכלין בעצמן אבל כשהן מוכרים לאחרים אין מעשרים דלית להו לפני עור לא תתן מכשול אלא דוקא שלא יתן אבן לפני עור שלא יפול (כמ"ש בחולין ג' ע"א ופירש"י שם ד"ה אבל ותוס' עירובין ל"ז ע"א]

דתנא ספרא וספרי והלכתא פי' דכך היה סדר לימודם מעיקרא ספרא והיינו תורת כהנים ואח"כ ספרי דהיינו במדבר ואח"כ הלכתא דהיינו משניות ואח"כ תוספתא ואח"כ גמ'

תוס' בד"ה אמר רב הונא הלכה כאחרים והאידנא אין אנו מדקדקין וכו' אבל עכ"פ צריך שיהיה מוחזק בכשרות (ועי' חושן משפט סי' ל"ד סעיף י"ז ובביאור הגר"א שם ס"ק ל"ח ל"ט וברא"ש סוף פרק שלישי דפסחים סי' יו"ד) [עי' מ"א סי' קצ"ט ס"ק ב']: כגון שהקדימו בכרי עי' ברבינו יונה הובא בתוספות יו"ט

מ"ש שפדאו ע"ג אסימון וכו' והקדש שחיללו ע"ג קרקע וכו' הא דנקט דוקא גבי מעשר שפדאו ע"ג אסימון וגבי הקדש שחיללו ע"ג קרקע היינו משום דמעשר שני אין מתחלל אלא ע"ג מעות לכך קאמר שאפי' במעות יכול להיות שלא יהיה מחולל כגון אסימון אבל בהקדש יכול לחללו על כל דבר חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות לכך קאמר בהקדש קרקע וה"ה לכל דדמי לה ומ"ש לעיל דף ל"ה בתוס' ד"ה ולמאן כו' מח לי' על שוה פרוטה הוא ט"ס וצ"ל פרוטה ועל זה שייך שפיר לשון ושוחקו כו' וכן הגיה בביאורו ליו"ד סי' רצ"ד ס"ק כ"א וע"ש בשו"ע ובתוס' בכורות למ"ד ע"א ד"ה באתריה וברבינו יונה ריש פ' כיצד מברכין. ובגליון הש"ס לרע"א ז"ל שם

אלא תשעה נראין כעשרה מצטרפין וקשה דלמה אמר מתחלה ט' וארון ואח"כ אמר ט' נראין כעשרה וכי מה ענין זה לזה ונראה לתרץ דאמרינן (בבא בתרא צ"ט ומגילה יו"ד ע"ב) מקום ארון אינו מן המדה דהא ק"ק היה אורך כ' אמה ואורך הארון היה שני אמות וחצי נמצא היה קרוב לט' אמות מכאן וט' אמות מכאן והכרובים היה עשרה אמות מכאן ועשרה מכאן ובאמת לא היה אלא ט' אמות אלא שהיו נראין כעשרה ור"ה מעיקרא נמי הכי קאמר תשעה וארון מצטרפין כלומר ט' נראין כעשרה כמו בארון אלא שאמר בלשון ערומים כדי לחבב הדבר בעיני השומעים וכמ"ש (עירובין נ"ג) ר"א אשתעי בלשון חכמה כו' ור' נחמן לא הבין כונתו ע"כ הקשה לו וארון גברא הוא (וכה"ג יש לפרש מ"ש שנים ושבת מצטרפין [אולי היה דרכם בשבת להתאסף ולפלפל בחידודים ביותר לפי שאז פנויים יותר וכ"ש בשבתא דרגלא ולכן אמר בלשון חכמה שנים ושבת מצטרפין היינו שני ת"ח המחדדין זה לזה כמו בשבתא דרגלא ועי' פירש"י שבת קט"ו על המתני' שם]

דף מ"ח ע"א תוס' בד"ה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא וכו' יש כאן ג' שיטות לר"ת צריך לזימון שלשה יודע ופורח אבל לעשרה בין לזימון ובין לתפלה עושין קטן סניף לעשרה ולר"י בין ליו"ד ובין לשלשה אין מצרפין קטן אלא דוקא כשהביא שתי שערות מכח האי מעשה שהביאו התוס' מן הירושלמי] אמר ר' יוסי זימנין אכלית עם ר' חלפתא וכו' וזה דוחק גדול דמדחי הגמ' שלנו מכח זה המעשה וגם בירושלמי לא משמע כן ולרי"ף דוקא יודע למי מברכין בין לפשרה ובין לג' (ועי' שו"ע סי' קצ"ט סעיף יו"ד וביאור הגר"א שם)

ששה ודאי לא מיבעיא לי ובירושלמי איתא דעל ששה ג"כ בעי מיניה אלא שהיה קובל על שלא אבעיא ליה על ה' שאכלו ירק וה' אכלו דגן תוס' בד"ה תשעה אכלו דגן כו' השר מקוצי מפרש