אמרי נועם (הגר"א) עא

מפרש שמברך על המוגמר לפי שנטל ידיו וא"כ איך תני שהמברך על היין שקודם נט"י יברך על המוגמר לא יתן לו ליטול ולא לברך] ועוד אמאי תלי במים אחרונים יתלה בברכת המזון עצמו שהוא מאוחר אלא ע"כ צ"ל לכל הפירושים כגירסת הרי"ף שהוא מיותר מן אמאי עד אחרונה ולא גרסינן ליה וכן רש"ל מחקו] והפ' מדחזינן דכיון שבירך על היין לכך מברך על המוגמר משום שהיה לו מפלה מקודם נותנין לו ג"כ מעלה שניה מסייעא ליה לרב דאמר הנוטל ידיו באחרונה תחלה והיה לו מפלה אחת נותנין לו עוד מעלה שיברך

חוץ ממושק שמן חיה הוא כו' הרא"ש (סי' ל"ה) הביא בשם ר"י דמושק מותר באכילה וראיה מדבש שנפל בו חתיכה של איסור שמותר ה"ה הכא אע"פ שהיה מתחלה דם אעפ"כ מותר וכתב עליו הרא"ש דראייתו צריכה ראיה ואמר רבינו דדברי הר"י יש לו הוכחה ממ"ש (ע"ז ל"ט) ואלו מותרין באכילה הדבש ומפרש בגמ' למאי ניחוש אי משום עירובי מסרח סריח דלכאורה קשה מאי קאמר מסרח סריח הא כל הדברים שמתקלקלים כשרוצים לתקן נותנין בדבש אלא הפי' מסרח סריח מעיקרא ונעשה האיסור כעפר בעלמא ואח"כ חוזר ונעשה דבש ומהכא הוכיח הר"י האי דינא דלעיל (עי' רא"ש פ"ה דע"ז סי' י"א ועין ביאורו או"ח סי' רט"ז ס"ק ד') [וע"ש מג"א וט"ז וב"י או"ח סי' תס"ז ד"ה דבש ובחק יעקב שם ס"ק ט"ז]

תוס' בד"ה ועל ההדס שבכל מקום הבה"ג לא גריס תיובתא וכן עיקר

שם בא"ד ומי שהולך בבית שיש שם בשמים כו' והר"מ מקוצי היה אומר שיברך בורא מיני בשמים אך אם עומד בחנות שמוכרין שם הבשמים ואינו עומד רק לזה כגון בזמננו שקורין (אפטייק) אין לברך כיון שאין דעת בעל החנות אלא למכור ולא להריח (אע"ג דאמרינן לקמן נ"ג לריחא נמי הוא דעבידא כו' אפשר לחלק דבזמניהם שהיה פתח החנות פתוחה לחוץ והוי ניחא להו דנירחו אינשי וניתו ונזבין משא"כ בזמננו שהפתח נעול ואין הריח יוצא לחוץ ואין יודעים אנשים ששם מוכרים בשמים רק ע"י הסימן הנעשה בכותל מבחוץ א"כ אפשר דבזמננו הנכנס לחנות של בשמים א"צ לברך) וע"ע מג"א סי' רי"ז ס"ק א' ועי' בתוס' חיים על חיי אדם כלל ס"א ס"ק י"א]

דף מ"ג ע"א וחזי אילנא דקמלבלבי כו' הטור כתב דוקא בשעה שמוציאין פרח אבל אחר שנגמרו אין מברכין וכמ"ש בתרגום על פרח מטה אהרן (פ' קרח) כו' ואפיק לבלבין כו' אבל אחר פריחה לא נקרא לבלוב וי"א דגם אח"כ יוכל לברך (עי' ביאורו סי' רכ"ו ס"ק א' וס"ק ב')

עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון מה דנקט בחורי ישראל מפני שלא טעמו טעם וריח חטא מעולם

אוחז השמן בימינו כו' ומברך על השמן כ' בשו"ע סי' רצ"ו ס"ו דבשעה שמברך על הכוס של הבדלה אוחז הכום בימינו ואת ההדס בשמאלו ואח"כ כשמברך על הבשמים צריך להחליף ליתן ההדס בימין אבל אין לזה ראיה דלא נזכר כאן להחליף אלא הדבר שמזומן לברכה תחלה יאחוז בימינו ואת הדבר השני בשמאלו כמ"ש כאן בגמ' אוחז היין בימינו ואת השמן בשמאלו ולא אמר להחליף אח"כ

ושערו כבגדו דמי ויש אומרים כגופו והוכיח רבינו שהלכה] כלישנא קמא דאמר לעיל וטחו בראש השמש ואם שמש ת"ח הוא טחו בכותל מפני שגנאי הוא וכו' [ובראשו הוא מקום שפר] אלמא שערו כבגדו [וכן פסק הרמב"ם ה' דיעות פ"ה ה"ט]

לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה הרי"ף והרא"ש לא גרסי זה ואין כאן אלא ג' חילוקים בטלאי על גבי טלאי ודוקא בימות החמה ובפנתא

המהלך בקומה זקופה אפי' ד"א וכו' הרי"ף והרא"ש לא גרסי ואסור אפי' פחות מד' אמות ובזה מתורץ מה שהקשו על הב"י שפסק בסי' ב' ס"ו בגילוי הרא"ש ד"א דוקא. ובקומה זקופה אפי' פחות מד"א ולפי גירסת הרי"ף אתא שפיר [שלא הוזכר ד' אמות כאן וע"ש בביאור הגר"א סי' ב' ס"ק ד' ופי' קידושין ל"א ע"א וגירסת הרי"ף ורא"ש שם] (בקדושין ל"א ע"א איתא אסור. ד' אמות. וכן כאן למטה ד' אמות כאילו דוחק כו' וכאן לעיל בברייתא לא הזכיר ד"א וחושבו רק בדברים שגנאי לת"ח. מזה נראה דד"א אסור ופחות מד"א גנאי לת"ח. והרי"ף העתיק בכאן גנאי לת"ח ולא הזכיר ד"א ובקדושין העתיק