אמרי נועם (הגר"א) ז

כהן אלא משלחן גבוה קא זכו. וכדתנן בקדושין נ"ב ב' המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת (ע"ש בגמ'). וכמ"ש בגמ' מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאע"ג דהוה מחוסר כפרה אין הכפרה מעכבתן מלאכול בתרומה. אבל בקדשים אסורים. להכי קאמר בתרומתן פי' בתרומה שהוא שלהם אבל בתרומה שאינה שלהם דהיינו המורם משלמים דזהו קדשים בהא אסורים עד שיביאו כפרתן

שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן והיינו צאת הכוכבים. [א"ה ועי' מה שכתב בשנות אליהו כאן בענין צאת הכוכבים ועי' בזה יותר באריכות בביאור הגר"א ז"ל סי' רס"א ס"ק י"ב וביו"ד סי' רס"ב ס"ק י"א. ומה שכתב בשנות אליהו כאן בזה"ל. והתוס' כתבו (בשבת ל"ה א' ד"ה תרי ופסחים צ"ד א' ד"ה ר"י וזבחים נ"ו א' ד"ה מנין) שמתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים הוא ד' מילין כו' ולפ"ז יהיה שיעור השקיעה קרוב לשעה ובימים הארוכים יהיה כמו שלש שעות ועינינו רואות שאפי' בימים הארוכים אין השקיפה יותר מרבע שעה כו' עכ"ל. פירוש דבריו. דלהתוס' שם משקיעת גוף השמש מעל הארץ עד שעה שפני מזרח מאדימין כו' הוא שלשה מיל ורביע ע"ש בשבת ל"ה ב'. ולפי מה שכתב כאן בשנות אליהו בענין עמוד השחר עולה שלשה מיל ורביע שעה פחות מינוט וחצי. ולפי שמקורו חן הגמ' דפסחים צ"ד א' שאמר שם דעד צאת הכוכבים הוה ד' מילין וכנ"ל. ושיעור הגמ' שם על יום בינוני תקופת ניסן ותשרי כדמוכח ממה שכתב שם א' מעשרה ביום וע"ש פירש"י צ"ג ב' ד"ה כמה וכמו שכתב הגר"א ז"ל בסי' רס"א סקי"ב שם שבימים בינונים הנ"ל הכל משתער. א"כ בימים הארוכים יעלה יותר ושיעור הגמ' הוא על אופן שלהם ובמדינתינו שנוטה יותר לצפון מתארך יותר. כמו שכתב הגר"א ז"ל בסי' רס"א שם ובסי' תנ"ט סק"ה שם ע"ש. ולפי חשבונות התכונה והאלכסונות ע"פ לוח הבקיאים עולה אם בא"י ביום בינוני שעה עולה באופק ווילנא מקומו של הגר"א ז"ל ביום הארוך שלש שעות. וזהו שכתב כאן ובימים הארוכים יהיה כמו שלש שעות. ועל זה כתב שעינינו רואות פי' באופק ווילנא מתי הוה מתחיל פני רקיע להאדים שהוא קודם שהכסיף העליון שזהו אינו מתארך אחר שקיעת גוף השמש מעל הארץ יותר מרבע שעה. ואז מתחיל הרקיע להאדים שהוא גמר שקיעת אדמימות השמש וכנ"ל. ודרך החשבון בזה כי סיבת הדבר מה שמתארך במדינת הנוטין לצפון יותר. א' מהם הוא יען לסילוק האור צריך ירידת השמש תחת האופק שיעור ידוע. וכל מה שהמקום נוטה יותר לצפון סיבוב השמש עליהם וירירתה תחת האופק שלהם לפי עמידתם הוא יותר באלכסין. ומתארך יותר לפי שיעור שמתארך האלכסון על קו היורד בשוה. ואם בא"י שהוא בערך ל"ב מעלות לצפון כמו שכתב הרמב"ם סוף פרק י"א מה' קידוש החודש. אם שם כשיעור נ"ח מינוט עולה באופק ווילנא שהוא בערך נ"ד מעלות ושני שלישי מעלה ביום בינוני בערך שעה עם כ"ו מינוט וביום הארוך בווילנא בערך שלש שעות ואכ"מ לבאר דרכי החשבון בזה אך דברי השנות אליהו מבואר יפה]

רש"י ד"ה עד סוף האשמורה הראשונה כו' ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה כו'. מה שלא כ' רש"י תיכף בתחלת המשנה הך ומקמי הכי נמי כו' ונטר עד הכא. משום דמהרא מוכח דאפי' בדיעבד לא יצא מקמי הכי. כמו דהכא בסוף הזמן אפי' בדיעבד לא יצא אם קורא אח"כ דהא מעשה דבניו של ר"ג היה בדיעבד ואמר להם ר"ג אם לא עלה עמוד השחר חייבים משמע דחכמים ור"א סברי דאפי' בדיעבד לא יצא ועוד דמקרא הוא דיליף דלאו זמן שכיבה הוא לאחר אשמורה הראשונה ובמה שמפורש בקרא לית לן למימר דדוקא לכתחלה הוא אלא ודאי דאפי' בדיעבד לא יצא א"כ רישא נמי בהתחלת הזמן משמע דאפי' בדיעבד לא יצא אם קורא קודם וזהו כונת רש"י ז"ל שכתב כאן ומקמי הכי נמי לא יצא ידי חובתו דר"ל דאפי' בדיעבד לא יצא וכמו בעד סוף האשמורה הראשונה וכמו שמפורש בירושלמי דהקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. ואיתא בירושלמי שאם קרא בין השמשות לא יצא דהא זמן ק"ש הוא צאת הכוכבים דהיינו שלשה כוכבים בינונים [כמ"ש שבת ל"ה ב'] ושני כוכבים הוה בין השמשות א"כ אם קורא בין השמשות לא יצא. [וע"ע ביאורו לאו"ח סי' רל"ה סק"ד]

רש"י שם. א"כ למה קורין בבית הכנסת כו' ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על