אמרי נועם (הגר"א) ו

לילה. וצאת הכוכבים הוה התחלת לילה וקודם לכן בביאת השמש הוה ספק לילה. ולכאורה הוא תמוה איך פושט מזה דלמא טעמא דמתני' דתלי בזמן שכיבה וקודם לכן ס"ל דלא הוה זמן שכיבה ואין כאן ספק כמו הרבה תנאים בברייתא בגמ' טעמם ע"כ דק"ש לא תלי בזמן הלילה רק בזמן שכיבה ור"מ אמר משעה שהכהנים סובלים לאכול בתרומתן והטבילה צ"ל בודאי יום. ומסוף זמן נלמוד להתחלמו דר"א ס"ל סוף האשמורה הראשונה שהוא עדיין לילה. וע"כ הטעם משום דתלי בזמן שכיבה וא"כ דלמא גם תנא דמתני' טעמו כן. והנה תרומה ודאי תלוי בזמן לילה כמ"ש כאן בגמ' ואידכי יומא ובשבת ל"ה ב' הלכה כר' יוסי לענין תרומה כו' ע"ש וכן מוכח עוד בכמה מקומות. ואם זמן ק"ש בצאת הכוכבים הטעם ג"כ משום שק"ש תלוי בזמן הלילה אז נכון מאוד טעם הגר"א ז"ל דנקט שהכהנים כו' דמצינן בקרא צאת הכוכבים בתרומה כיון שהם טעם א' וענין א' וילפינן ק"ש מתרומה לכן נקט גם הזמן משעה שהכהנים כו' דמשם יליף כנ"ל. אבל אם בק"ש לא תלי בזמן לילה כלל רק משום דכתיב בשכבך ובצאת הכוכבים הוה זמן שכיבה א"כ אינו שייך זאת כלל לתרומה שהוא ענין אחר ולא ילפינן ק"ש מתרומה כלל א"כ לא שייך כלל לתרץ תי' הגר"א ז"ל הנ"ל. ונהפוך הדבר שלא היה לו לתלות כלל בתרומה כדי שלא נטעה דטעם אחד להם. וע"פ הנ"ל מתורץ הירושלמי יפה דהירושלמי קשה ליה קושית הגמ' ליתני מצאת הכוכבים ומתרץ כתירוץ הגר"א ז"ל הנ"ל וא"כ מוכח דטעם מתני' צאת הכוכבים משום שס"ל ק"ש תלוי בזמן התחלת לילה כנ"ל וא"כ קודם לכן הוה ספק ופשיט יפה דבספק צריך לקרות וכנ"ל. ולפ"ז נצטרך לומר דהירושלמי ס"ל להלכה דסוף זמן ק"ש הוא עד עמוד השחר שאז הוה סוף לילה לענין כל הדברים כדתנן במגילה דף כ' ע"ש. וגם צ"ל דס"ל להירושלמי כלישנא בתרא בגמ' דילן דרישא לאו ר"א היא דהוא ס"ל עד סוף האשמורה הראשונה ולא תלי בזמן הלילה כלל וכנ"ל

אבל הגמ' דילן לשיטתו דפסק לקמן דף ט' ע"א שהקורא ק"ש של ערבית אחר עמוד השחר בשעת הדחק יצא משום דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא אע"ג דאחר עמוד השחר הוה יום לכל הדברים כדאיתא במגילה שם הרי דס"ל דק"ש לא פלי בזמן הלילה רק בזמן שכיבה. וכן מוקי למד לישנא לקמן רישא ר"א היא. וגם יש מ"ד לקמן דף כ"א א' דספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא א"כ צ"ל לדידיה דקודם לכן לאו ספק הוה ומשום דתלי בזמן שכיבה כנ"ל. ולכן משום כל הטעמים הנ"ל לא יכול גמ' דילן לתרץ דלהכי לא קתני צאת הכוכבים משום טעם הגר"א ז"ל הנ"ל שאם הטעם משום זמן שכיבה לא שייך תירוצו כלל ולכן הוצרך גמ' דילן לתירוץ אחר מילתא אגב אורחיה קמ"ל. וע"פ כל הנ"ל מתורץ יפה דברי תלמידי הגר"א ז"ל כאן ובשנות אליהו הנ"ל. (ויש בזה לבאר ולהוסיף עוד ובעיקר קושיתינו על הירושלמי הנ"ל יש לתרץ עוד דהירושלמי סומך על הברייתא המובא בגמ' דילן כאן והוא מהתחלת התוספתא דברכות משעה שהכהנים כו' סימן לדבר צאת הכוכבים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' כו' הלילה משמר והיום מלאכה. ואם נאמר דטעם דק"ש בצה"כ אינו תלי כלל בזמן הלילה רק מתי נקרא זמן שכיבה דכתיב בשכבך. א"כ אין משם אפי' שום רמז כלל. דמשם מוכח רק שהלילה תתחיל מצאת הכוכבים אכל אינו ענין כלל וכלל לזמן שכיבה ועל זה סומך הירושלמי דהך תנא ס"ל באמת דזמן ק"ש תלי בזמן התחלת הלילה. ורק באשר זה אינו מוכרח מהקרא. שהרי יש מקום לבעל הדין לחלוק דלא תלי בזמן לילה לכן אמר שאינה ראיה רק זכר לדבר לפי מה דס"ל להך תנא. אכל אם גם באמת לא תלי בזמן הלילה פשיטא שאין כאן אפי' שום רמז כלל כיון שאין שייכות זה לזה כלל. ולכן מוכיח הירושלמי שפיר]

בתרומתן דיש שאר מיני תרומה. חזה ושוק המורם משלמים. כמ"ש (פ' צו) ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן כו' ואת שוק התרומה לקחתי כו' ובפ' תצוה את חזה התנופה ואת שוק התרומה כו' כי תרומה היא ותרומה יהיה מאת בני ישראל תרומתם לה'. והמורם מאיל נזיר ומתודה וזה נקרא ג"כ תרומה (וכמ"ש פ' צו אחד מכל קרבן תרומה לה'). ובהם צריך כפרה דוקא להכי קאמר בתרומתן פי' בתרומה שלהם להורות דלא קאי רק על תרומה גדולה ותרומת מעשר וביכורים דזה הוא תרומתן שהוא ממון כהן. [וכדתנן רפ"ב דביכורים הביכורים והתרומה כו' והן נכסי כהן כו'] אבל המורם מקדשים קלים לא הוו ממון