אמרי נועם (הגר"א) סט

לאחר הסעודה פירש"י ותוס' לאחר בהמ"ז והוא תמוה דאם כן למה לי' למימר מפני שבירך על היין באחרונה לתלי בברכת המזון הסמוך לה אם אותו האיש בירך בהמ"ז ואם לא בירך הוא אלא אחר א"כ קשה למה יברך זה שבירך על היין הוי ליה לברוך זה שבירך בהמ"ז שיותר סמוך הוא לברכה שלו ועוד מאי לשון סעודה הו"ל למימר אעפ"י שאין מביאין אלא לאחר ברכת המזון ורש"י דחק לומר כן משום דאין לפרש לאחר הסעודה וקודם בהמ"ז דא"כ אין שייך לומר בזה לשון אע"פ דהא בלאחר הסעודה קיימינן לכך פירש"י דלאחר הסעודה פי' לאתר בהמ"ז אבל הוא יותר דחוק כמו שאמרנו לכך נראה כפי' הגאונים שפירשו לאחר סעודה היינו לאחר אכילה וקודם בהמ"ז ומ"ש אע"פ ה"פ דבשלמא אי הוי המוגמר לפניו בשעת ברכה הוי שייך שפיר לומר דהברכה שייך לו אבל השתא שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה פי' אפי' לאחר שתיית הכוס והיינו לאחר גמר סעודה אפ"ה הוא מזומן לברכה (עי' ברמב"ם פ"ז מה' ברכות הלכה י"ג ושם בכ"מ ומדברי הרמב"ם יש ללמוד דמ"ש אחר המזון א' מברך לכולם ר"ל שהביאו להם יין אחר המזון לברך עליו ברהמ"ז וכמו שהיה מנהגם לתת כוס לפני כל אחד ואחד אז אחד מברך לכולם ואותו שמברך ברהמ"ז מוציא את כולם ואז שפיר קאמר והוא אומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין המוגמר אלא לאחר סעודה ר"ל לאחר שתיית הכוס וכמ"ש כאן. השתא אתי שפיר נמי מה שתלה בברכת היין מפני שהוא מאוחר לברהמ"ז אך משום שנכלל בזה גם היין שאחר הסעודה שקודם בהמ"ז להכי פריך מיניה רבא לרב נחמן)

לא סבר לה מר להא דר"י בן לוי וכו' וקשה אמאי פריך מר"י בן לוי הוי ליה למיפרך ממתניתן דקתני שהיין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון וי"ל דממתניתין אין יכול להקשות דהוי אמרינן דמתניתן מיירי שהיה בדעתו בפירוש לפטור אבל בסתם אינו פוטר וצריך לברך על כל כוס וכוס לכך פריך מדר"י בן לוי דמדבריו מוכח דאפילו בסתם פוטר מדחזינן שמחלק בין שבתות ובין חול ואי ס"ד דמיירי בפירוש אם כן למה חילק בין שבתות ויו"ט לחול אע"כ צ"ל דמיירי בסתם לכך פריך שפיר מר"י בן לוי דמדבריו מוכח דאפילו בסתם פוטר

תוס' בד"ה רב ששת וכו' בס"ה ומיהו יש מחמירין להבדיל קודם נט"י כו' דאז צריך לברך מעי' ג' אחריו ובשו"ע סי' קע"ד ס"ד כתב דאדרבא קודם נט"י יש ספק אם פוטר הנטילה לא הוי הפסק וכמ"ש שם סי' קס"ז ס"ז שמי שמכוין להוציא אחרים בברכת המוציא אפי' שמע השומע קודם נטילה הנטילה לא הוי הפסק ויצא (ע"ש ביאור הגר"א ס"ק כ"ח) לכך יש להבדיל אחר נט"י ותו אין ספק וכן מ"ש דצריך לברך אחריה מעין ג' אינו כן וכמ"ש הרא"ש פרק ערבי פסחים סי' ד' דאם רוצה לאכול מיד אין צריך לברך אחריו דומיא דקידוש דאין צריך לברך אחריו

איבעיא להו ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי כו' כל האיבעיא הוא אליבא דב"ש אבל לב"ה אין חילוק אם ב"ש ארישא קאי או אסיפא וכך הוא הדין לב"ה פת פוטר בין מעשה קדירה ובין פרפרת וכן פוטרות זו את זו אבל הם אינן פוטרות את הפת ומוכח הכל ממתניתין דאמרינן בירך על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעשה קדירה דקרוב הוא יותר לפת מפרפרת ומסיפא דאמרינן על הפרפרת לא פטר את הפת אמרינן פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדירה פטר (עי' שנות אליהו ועי' לקמן א תוס' ד"ה ואמר רב הונא)

דף מ"ג ע"א אמר רב לא שנו אלא פת כו' אבל יין לא בעי הסיבה ור"י כו' ואיכא דאמרי כו' אבל יין לא מהני ליה הסיבה יש פוסקים כלישנא קמא דשאר דברים לא בעי הסיבה אלא פת ויין משום דחשיבי (עי' הרא"ש והמחבר סי' רי"ג) ויש פוסקים כלישנא בתרא דשאר דברים לא מהני הסיבה (הובא ברמ"א סי' רי"ג) דדוקא דבר חשוב מהני הסיבה וכלל הדברים הוא דבפת יכולין להוציא בין לפניו ובין לאחריו רק שלפניו צריך הסיבה לדידהו ולדידן ישיבה שלנו הוי הסיבה (כמ"ש תוס' מ"ב א' ד"ה הסבו) ואפילו שנים יכולין להוציא זה את זה ולאחריו אין יכולין להוציא אלא בשלושה אבל שנים מצוה לחלק (כמ"ש לקמן מ"ה ע"ב) אלא א"כ אחד סופר ואחד בור וביין לפניו יכולין להוציא ודוקא בהסיבה כמו בפת אבל לאחריו אין יכול להוציא דהא קי"ל אין זימון לפירות (חולין ק"י ושו"ע סי' רי"ג ס"א) ושאר דברים להב"י יכולין להוציא לפניה ולהרמ"א אין