אמרי נועם (הגר"א) סח

המינים כלל קודם לז' המינים כמ"ש שם בשו"פ ס"ו (ע"ש במ"א ס"ק ח' וס"ק י"ג)

תוס' בד"ה אלא פת הבאה בכיסנין כו' בסוף הדיבור משום דהוי דבר מועט. צ"ל דבר מזון. והיה נכתב מ' והיה סבור המדפיס שהוא מרמז על תיבת מועט

תוס' בד"ה יין פוטר כו' ולית הלכתא כותיה כו' אבל דעת תר"י והרא"ש דביין הלכתא כותיה (עי' ביאורו סי' קע"ד ס"ק ב')

תוס' בד"ה אי הכי יין נמי נפטריה פת בסה"ד שהעולם מקשין כו' כיון דרחמנא קבעיה חובה כו' כתב בשו"ע סי' תע"ג ס"ו דאוכלין הירקות בטיבול ראשון פחות ומכזית משום ספק מפני שיש לומר ב' טעמים על מה שאין מברכין על המרור בורא פרי האדמה טעם אחד מפני שהברכה שמברך על הירקות פוטרת את המרור ולפי טעם זה אין לברך ברכה אחרונה על הירקות וטעם ב' כיון דרחמנא קבע חיבה וכו' כמ"ש כאן בתוס' ולפי טעם זה אפשר לברך ברכה אחרונה על הירקות ומחמת ספק פסק דאוכלין פחות מכזית ואין מברכין ברכה אחרונה ואמר רבינו דזה תלוי בפלוגתא אחרת שכתוב שם בסי' תע"ד דפליגי בד' כוסות דיש אומרים שאין לברך על כל כוס וכוס משום שנפטר בברכה שמברך על כוס ראשון והלל לא הוי הפסק ויש אומרים דצריך לברך בכל פעם דהלל הוי הפסק וכיון דאנן פסקינן דמברכין על כל כוס וכוס על כרחך סבירא לן דהלל הוה הפסק ואם כן גם המרור אינו נפטר מברכת בפה"א מחמת הירקות משום דהוה הלל הפסק א"כ ע"כ צ"ל דטעמא דאין מברכין משום דרחמנא קבעיה חובה הוי כדברים הבאים בתוך הסעודה. ואם כן יכול לאכול כזית ירקות ולברך ברכה אחרונה (עי' ביאורו סי' תע"ג ס"ק ל"ד וסי' תע"ד ס"ק ב' ובס' מעשה רב (סי' קצ"א])

דף מ"ב ע"א תוס' ד"ה אתכא דריש גלותא סמכינן כו' ואם שכח ובירך ולא אכל אפיקומן אין צריך לחזור דכל המצות לשם מצוה עשויים כו' משמע מכאן דצריך לאכול אפיקומן ממצה שמורה דוקא ואפי' שאר המצות צריך שיהיה משמורה (עי' בספר מעשה רב)

תיכף לנטילה ברכה כו' בירושלמי יליף כולהו מקרא תיכף לגאולה תפלה דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה דהיינו תפלה. תיכף לנטילה ברכה דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה' ושאו פי' רחצו תיכף לסמיכה שחיטה שנאמר וסמך ושחט יש מי שרוצין לומר דלא קאי אלא בין נטילת מים אחרונים לבהמ"ז אבל הנטילה ראשונה אין צריך שיהיה תיכף לה ברכה ואינו כן דהכי איתא בירושלמי (פ"ק דברכות הלכה א') תיכף לסמיכה שחיטה ויהיה מובטח שלא יהיה פסול בקרבן ותיכף לגאולה תפלה ויהיה מובטח שיקובל תפלתו תיכף לנטילה ברכה ויהיה מובטח שלא יהא קילקול בסעודה לפנינו בירושלמי שם הנוסח אין השטן מקטרג באותו סעודה וכן הביא הגר"א ז"ל בביאורו סי' קס"ו ס"ק ב'] משמע דקאי אברכה ראשונה ובגמ' דידן משמע דצריך תכיפה למים אחרונים א"כ צריך לתכוף בין במים ראשונים ובין במים אחרונים ויזהר מאד בזה (עי' ביאורו סי' קס"ו ס"ק א' ב')

איבעית אימא מהכא ויברך ה' כו' פי' משום דמלבן אין ראיה כ"כ דאפשר דללבן היה הניחוש כך אבל אנן אין יודעים אם הניחוש הוא אמת לכך מביא מפסוק הב' דודאי אמת הוא דקרא קאמר ויברך ה' וכו'

תוס' ד"ה בירך על הפת כו' ונראה כפי' ר"ח דפירש פת הצנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא וכן כתב הרא"ש והוא פלואה גדולה דבשלמא התוס' כתבו שפיר הני משום דאזלי לשיטתייהו שכתבו פת הצנומה דמברכין המוציא דוקא אם יש בה תוריתא דנהמי [וכמ"ש למעלה דף ל"ז ע"ב וע"ע תוס' ל"ט ע"א ד"ה פת] וכאן מיירי בברכת מזונות לכך כתבו דלית בה תוריתא דנהמא אבל הרא"ש דלא פי' שם בסי' י"ט (ובסי' יו"ד) כפי' התוס' אלא כפי' הרב רבינו יונה דפת הצנומה אפי' לית בה תוריתא דנהמא מברכין המוציא ודוקא ע"י מרק מברכין בורא מיני מזונות א"כ למה כ' כאן (סי' ל"ב) דמיירי בלית בה תוריתא דנהמא הא לדידיה אפי' לית בה תוריתא דנהמא מברכין המוציא וצ"ע [וכ"כ הבית יוסף סי' קע"ו ע"ש וע"ע ביאור הגר"א סי' קע"ו ס"ק א' ועי' מעדני יו"ט אות ש']

שם ע"ב אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא