אמרי נועם (הגר"א) סז

שקדמה ופסקינן כר"י נמצא דבפה"ע קדים כס' בה"ג) אבל השתא לא מתוקמא דד"ה פ"י דר"י מודה לחכמים דעל איזה שירצה יברך שרשאי להקדים צנון אף על פי שאינו מז' המינין ונמצא קמקדים צנון שהוא בפה"א לזית והיינו דלא כבה"ג ועל זה כתבו התוס' לכן צריך לפרש מ"ש כשאין ברכותיהן שוות כגון תפוחים וקליות והשתא ברכת בפה"א הוא מז' מינים ובופה"ע היא לא מז' מינים ועל זה אתי שפיר מ"ש אבל כשאין ברכותיהן שוות מודה ר"י לחכמים שלא להקדים קליות שהוא מז' מינים אלא תפוחים קודמין שהוא בורא פרי העץ אף שאינו מז' מינים והשתא מתוקם שפיר פסק דהלכות גדולות (והשתא גם כן א"ש דברי התוס' בד"ה מיתבי ע"ש) ועי' בביאור הגר"א סי' רי"א ס"ג ס"ק י"א (מה שכתב בזה ועי' שנות אליהו אחרי סוף ברכות מ"ש בזה)

תוס' ד"ה אמר ר' ירמיהו להקדים כו' ולא נהירא דבסמוך משמע דגרסינן דאמר כו' לא סבר לה מר דאמר כו' כל המוקדם כו' ר"ל מדלא השיב דזה חביב לו ור"י מיירי באין חביב אלא ע"כ צ"ל דר"י מיירי אפי' בחביב (וכ"כ ברבינו יונה) והרי"ף ז"ל פסק כעולא דבברכותיהן שוות פליגי ופסק כר"י דאמר כל המוקדם בפסוק כו' ולכאורה תמוה שהגמ' לא קאמר להקדים אלא ללשון ב' דפליגי אף בשאין ברכותיהן שוות כו' אבל ללשון ראשון אין אנו צריכין לדברי ר' יצחק והוא תפס החבל בתרי ראשין שפסק כעולא והביא להא דר"י וצ"ל שהוא גורס אמר ר' יוסף ואיתימא רבי יצחק בלא דלת ומילתא באנפי נפשיה היא וכל המוקדם קאי אברכותיהן שוות פי' חיטה קודם לשעורה וגפן קודם לתאנה (ע"ע בביאירו סי' רי"א ס"ק ג') ולפ"ז לא קשה קושיית התוס' שהקשו מדר"ח ורב המנונא כו' דקושיא זו אינה אלא אליבא דרבנן דס"ל חביב קודם אפי' לז' מינים אם כן ע"כ הא דכל המוקדם בפסוק כו' מיירי באין חביב ולפ"ז קשה דהוי ליה למימר דזה חביב לו אבל להרי"ף דפסק בברכותיהן שוות כר"י דז' מינים עדיף מחביב ואם שניהם מז' מינין תליא במוקדם בפסוק ולפ"ז לא שייך קושיא הנ"ל. ולדעת הרי"ף באין ברכותיהן שוות איזה שירצה יקדים כפירש"י (ע"ש ביאור הגר"א ס"ק ד') דלא כפי' התוס' שפירשו דמ"ש איזה שירצה ר"ל החביב לו. והרמב"ם פסק דפליגי אף באין ברכותיהן שוות ופסק כחכמים דלעולם מקדים החביב לו (ע"ש בהגר"א ס"ק ו') ועוד מחולק בפי' חביב דהרא"ש פי' מה שרגיל להיות חביב עליו והוא ז"ל פי' מה שחביב לו באותו שעה (ע"ש בהגר"א ס"ק ה' וס"ק ז') ופסק כר"י באין חביב דתליא במוקדם בפסוק אך קושית התוס' אפשר לתרץ דרב חסדא ור"ה סברי דחביב מעולם בעינן ור' חסדא הוי ידע דלא היה מעולם חביב לרב המנונא] ולא היה יכול ר"ה לתרץ דהיה חביב עליו ועי' בביאורו סי' רי"א (ס"ק ג' וס"ק ו')

רש"י בד"ה כדי רביעית יין לנזיר אכל חרצנים וזגין ולולבין כו' זה שפי' לולבין הדין אינו כן דעל לולבין אינו חייב (עי' נזיר ל"ד ע"ב) (וכן פסק הרמב"ם בה' נזירות פ"ה ה"ב דמותר בלולבין) ומה שלא פי' שאכל הענבים עצמן משום שהענבים שיעורן בכזית

תוס' ד"ה גפן כדי רביעית יין כו' אבל כי משערין יין צריך שיעורא טפי וכו' פי' שצריך שיצא רביעית וגודש שיין מחזיק גודש [פי' שמשערין שכנגד החרצנים יצא שיעור רביעית. ושיעור הרביעית ההוא הוא משוער רביעית עם גודש ולכן משערין רביעית יין שיש לו גודש ולא רביעית מים שאין לו גודש. אבל אין פירושו שהכלי שמודדין היינו שמניחין בו החרצנים לראות כמה יוצא כנגדם יהיה עם יין שיש בו גודש. זה אינו דזה אינו נ"מ בין יין למים שאחר שיצא המים נגד החרצנים ישאר ג"כ בלא גודש והיין ישאר בגודש] ואין פירושו שהיין מחזיק גודש בכלי שמודד ממנו דאם כן יתן היין בגודש וינא רביעית ויהיה הכל שוה יין ומים אלא ע"כ משום שצריך שיהיה רביעית עם גודש ויין מחזיק רביעית עם גודש אבל מים אין מחזיק רביעית עם גודש ואזלינן בה לקולא דבעינן ש עור גדול (עי' תוס' עירובין דף ד' סד"ה גפן)

שם ע"ב תוס' ד"ה זה שני לאקץ כו' מ"מ היכא דאיכא חשה וזית חטה קודם כו' וכן כתב בשו"ע סי' רי"א סוף ס"ד והוא תמוה כיון דס"ל כד' בה"ג דפה"ע קודם לבפה"א א"כ אי אפשר לאוקמי קרא בכוסס את החטה אלא במעשה קדירה וכמ"ש שם בשו"ע ס"ה וא"כ מאי איריא חטה דמוקדם בקרא אפי' כוסמין שאינו מז'