אמרי נועם (הגר"א) סו

דהוא מפרש בשולי כמרא מין תמרים. שנושרים מן הדקל קודם בישולם ומטמינים אותם להתבשל בעפר או בתבן וכן פי' הערוך ופי' בר"ש פ' א' דדמאי ופ"א דערלה א"כ יש להוכיח מכאן דפירות שנושרין קודם בישולן אף שמתבשלין ע"י הטמנה אין מברכין בורא פרי העץ אלא שהכל כדעת הטור אבל תמרי דזיקא דהינו תמרים טובים שהרוח משליכן באמת מברכין עליהם בורא פרי העץ (עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק כ"ב ובספר שנות אליהו פ"א דדמאי מ"א) (וע"ע בדרכי משה סי' ר"ד אות א' ובחידושי הגהות על הטור סי' ר"ב על הב"י אות ב')

שיתין אמר רבה בב"ח מין תאנים ט"ס וצ"ל תאני חיורתא דאיתא בירושלמי ק"נ ימים יש בשיתין משהתחילו לפרוח עד שיוציאו עלין נו"ן ימים ומעלין עד שמתלבנין נו"ן ימים דתנן במסכת מעשרות (פ"א מ"ב) התאנים משיבחילו ופי' משיתלבנו ראשיהן (נדה מ"ז) ומשמתלבנין עד גמר פרים ג"כ נו"ן יום ומתחלה הם אדומים (וע"ע שנות אליהו פ"א מ"א דדמאי)

בנות שוח מין תאיני חיורתא כצ"ל ששיתין אינו ממין תאינה חיורתא אלא שהם תאנים בעצמן ומתחלה הם אדומים ואח"כ הן מתלבנין אבל בנות שוא לבנים ממש מתחלת פרי עד גמר פרי אלא שהן מין תאיני חיורתי כמו שהתאנים מתלבנים לפנינו הגירסא בגמ' על שיתין. מין תאנים. ועל בנות שוח. תאיני חיוורתא. והגר"א ז"ל היפך הגירסא. ועל שתין צ"ל תאיני חיוורתא. (פי' סתם תאנים אחר שהתלבנו). ועל בנות שוח צ"ל מין תאינים חיוורתי (פי' שאינם סתם תאינים רק מין תאנים אחרים שהם לבנים מתחלתן וע"ש בשנות אליהו פ"א דדמאי ובתוס' ע"ז י"א ע"א ד"ה בנות)

בנות שקמה הן תאני דולבי כצ"ל שמרכיבין דולבי עם תאני ויוצא מהן שקמה (וכ"כ בס' שנות אליהו שם ובהגהת הגר"א נדפס כאן צ"ל דולבי תאנים)

ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב בירושלמי אית בה פלוגתא ר"ל סבר דוקא ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב ור' יוחנן סבר אפי' ודאן פטור דהפקר הוא והפקר פטור מן המעשר ואמר רבינו שבגמ' שלנו הוזכרה גם כן פלוגתא זו עי' פסחים מ"ב

ביהודה בראשונה היה אומרים הלוקח חמץ מן הע"ה א"צ לעשר. שחזקתו אינו בא אלא מן התמד כו' וסבר ר"י דתמד לאו בר עישורי הוא והתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור"י מחייב ה"ק לא נחשדו ע"ה על התמד ואב"ע נחשדו ולא קשיא הא בדרווקא והא בדפורצני ב' תירוצים אלו הן לר"ל ולר"י הנ"ל (כי בתוך הקלין שבדמאי הנ"ל חושב במתני' גם החומץ שביהודה ור' יהודה מוזכר שם ג"כ ע"ש) לר"ל דאמר ודאן חייב צריך לתרץ לא נחשדו כו' משמע אם היו יודעים ודאי שלא עישרן היה חייב. ולר"י דאמר אפי' ודאן פטור ומכל מקום מחייב ר"י בתמד צ"ל דהתם מיירי בדרווקא שעושין משמרים פי' דטעמא דר"י דאמר אפי' ודאן פטור משום דחזקתו מן ההפקר ותנן לעולם הוא נותן משום הפקר ופטור מן המעשר עד שימרח אבל לאחר מירוח חייב במעשר לכך בדפורצני שהוא קודם מירוח פטור מהמעשר אפי' ודאי משום הפקר אבל בדרוקא שהוא לאחר מירוח אפי' הפקר חייב דזמן מירוח של יין משיקפה כדתנן פ"א דמעשרות היין משיקפה וקיי"ל דר"י ור"ל הלכה כר"י וכן פסק הירושלמי אבל הך גמ' דהכא אתי כר"ל דקאמר הא ודאן חייב ומה שפירשנו בסוגיא דגמ' דפסחים הנ"ל הוא דלא כפירש"י שפירש בדוחק גדול (וכן פי' בר"ש ריש פ"א דדמאי ובשנות אליהו שם קיצר בדבר וביאורו הוא כמ"ש כאן)

דף מ"א ע"א רש"י בד"ה אבל כשאין ברכותיהן שוות כו' אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא פטר את הזית פי' דוקא כי לא כיון אבל אם היה כונתו לפטור יכול למפטר משא"כ כשברכותיהן שוות פוטר אפי' בלא כונה (וכ"כ בביאורו סי' ר"ו סק"ד)

תוס' בד"ה מתיבי היה לפניו צנון וזית כו' בסה"ד לכן צריך לנהוג כדפרישית לעיל בשאין ברכותיהן שוות כגון תפוחים וקליות דברי התוס' אלו הן תמוהים ונדחקו בפי' מהרש"א ומהרש"ל ואמר רבינו דתיבת לעיל הוא מציון המדפיס שדברי התוס' מכאן ואילך שייך לעיל סוף ד"ה אבל כשאין ברכותיהן שוות כו' דכתבו שם התוס' לפירש"י לא מתוקם פסק דהלכות גדולות אלא לפי המסקנא דפליגא כשאין ברכותיהן שוות (ידעינן מסברא