אמרי נועם (הגר"א) סה

וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו פי' שאין שייך לומר נראה שצ"ל שאין שייך לומר יום יום אלא בדבר ששייך בו הפסק. וכונתו שאם היה הלילה הפסק היה שייך יום יום וז"ש וכי ביום מברכין ובלילה לא שאז היה הפסק בין יום ליום והיה שייך יום יום] יום ולילה אלא בדבר ששייך בו הפסק וכאן אין שייך בו הפסק דברוך השם תמיד ומשני בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו והשתא אתי שפיר יום יום דבאמת הוי הפסק דביום טוב או שבת צריך לברך ברכה אחרת ואין כל הימים שוים

מאן תלא דעיקר אילן ארעא ר"י היא. הרמב"ם פסק לענין ברכה דיוצא בבורא פרי האדמה על פירות אילן כמתניתין אך בביכורים פסק כת"ק מביא ואינו קורא ונראה דהרמב"ם פוסק כהירושלמי דאיתא בירושלמי דמתניתין ד"ה היא פירות האילן בכלל אדמה ואין האדמה בכלל פרי האילן (ונראה דסברת הירושלמי כיון דאם האילן קיים יוכל לומר פרי האדמה אשר נתת לי אלמא דגם פרי האילן מקרי פרי האדמה) (ועי' שאגת אריה סי' כ"ג)

היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפרי כו' ובירושלמי איתא כל מיני אטד מברכין בורא פרי האדמה ובתוספתא יש עוד תנאי אחד אי עליו יוצא משרשיו מברכינן בורא פרי האדמה מישום דלאו אילן הוא ואם יוצא מענפיו דהיינו שיש לו ענפים מברך בורא פרי העץ הילכך אין לברך בורא פרי העץ אלא אי אית ליה הנך ג' תנאים דהדר מפיק פרי ולא יהיה מין אטד ועליו יהיה יוצא מן ענפיו (ועל יאגידעש שחורים אומר בורא פרי האדמה (עי' ביאורו סי' ר"ג ס"ק ב' ד') (עי' מ"א סי' ר"ג ס"ק א')

שם ע"ב תוס' ד"ה ור"י אומר אפי' פת ויין וכן הלכה כו' ורבינו הביא עוד ראיה דהלכה כר"י מסוגיא דלעיל דף י"ב פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא כו' דאפי' סיים בדשכרא נמי יצא דתנן על כולם אם אמר שהכל יצא אלמא דהילכתא כר"י וה"ה על הפת דהגמ' דהכא מדמי להו אהדדי (וכ"כ בביאורו סי' ר"ו ס"ק ג')

תוס' בד"ה נימא ר"ה דאמר כר"י אף שפי' התוס' אינו מדויק קצת (נראה כונתו דלפי מה שכ' התוס' דאפי' ר' יוסי לא קאמר אלא כו' כשאינו ברכה כלל כו' אם כן קשה מנ"ל דרבי יוסי כרב הונא הא יש לומר בשהכל דהוי ברכה מודה ר"י אפי' בפת ויין. ודלא כרב הונא. ועל זה מתרץ אעפ"כ אי אפשר לאוקמא כו'] אעפ"כ א"א לאוקמי דר"ה אלא כר' יוסי דכר' מאיר א"א לאוקמי בשום אופן וא"כ הוי דלא כמאן ופסקינן כר' יוחנן וכר' מאיר ואפי' לא מדכר שמה דפת נמי יצא דלר"ה אמרינן צריך להזכיר שמיה דפת אבל לר"י אין צריך (עי' ביאורו סי' קס"ז ס"ק ל"א)

מנימין רעי' כו' שמעינן דאפי' אמר ברכה קצרה ולא כעין דתקנו רבנן ובלשון חול אף על פי כן יצא

תוס' בד"ה אמר אביי בסוף הדיבור ולר"י לא קשיא דלא הזכיר מלכותך דאטו כי רוכלא כו' פי' דלעולם הלכה כר"י ומאי אמרת דלר"י צריך להגיה המתניתין על זה תירץ דאין צריך לשנות כלל דאטו כי רוכלא כו' וכן הוא מפורש ברא"ש דיש שרצו לפסוק כרב משום דאליביה דר"י צריך להגיה המתניתין לכך כתבו התוס' דהמתניתין א"צ כלל להגיה דאטו כי רוכלא כו'. ור"ל דהוה כמו שהיה כתוב בהמתני' תיבת וכו'

על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי כו'. גובאי הוא מילתא דפשיטא דהא אין גידולן מן הארץ אלא משום ר"י נקטיה

ועל הזומית פי' זוהמת התבשיל [ע"ע בטור סי' ר"ד ובב"י שם ובמעדני יו"ט כאן ועי' עוד בביאור הגר"א סי' ר"ד ס"ק ג' וס"ק ד"]

כמהין ופטריות כמהין שגדלים בארץ ופטריות שגדלים על הכלים כמ"ש (שבת דף ק"ח) האי מאן דתליש פוטרא מאונא דחצבא משמע שגדלים על הכלים

הנודר מפירות הארץ מותר בכמהין ופריות. שפירות משמע שפריס ורבים לאפוקי כמהין ופטריות שאינם גדלים פרי מפרי שאין זורעים אותם שיהיו גדילים אחד מאחד

אלא למאן דאמר תמרי דזיקא בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי וכו' הטור בסי' ר"ד כתב תמרים שאינם מתבשלין על האילן מברכין עליהם שהכל ומקשים עליו הפוסקים הא אמרינן בפירוש בגמ' בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי (עי' ט"ז סי' ר"ד ס"ק ג') אבל אמר רבינו שלא קשה כלל