אמרי נועם (הגר"א) סד
Imrei Noam Hagra 64 · אמרי נועם (הגר"א) · free full Hebrew text
Open in the reader →תוס' ד"ה אבל פרוסה של חיטין כו' בדיני ברכת המוציא הסי' הוא חש"ש נג"ט ר"ת חטים שעורין שלימה נקיה גדולה טהורה ופי' חיטין קודם לשעורין דמוקדם בקרא ואפי' החיטין היא פרוסה וקיבר וקטנה. פרוסה פי' שהחטה גם פרוסה קודם מוכח בגמ' כאן. קיבר. מפורש בתוספתא והביאו התוס' הנ"ל. קטנה מוכח בגמ' וכפי' התוס' בד"ה מברך על הפתיתין כו' שפי' פתיתין גדולים כו'. (ועי' ביאורו סי' קס"ח סק"ד) שעורין קודם לכוסמין אף שבשעורין יש כל הריעותות הנ"ל כמו בחיטים ושעורים פי' לפי שהוא מין שבעה עי' ביאורו סי' קס"ח סק"ט] שלמה קודם לפרוסה אפי' היא קטנה וקיבר כפי' התוס'. נקיה קודם לקיבר אפי' הקיבר הוא גדולה. גדולה טמאה קודמת לקטנה טהורה. וכן בפת כותי ופת ישראל
תוס' ד"ה הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע דעת הרי"ף שאינו מניח אלא מצה וחצי כדי שיהיה לחם עוני ויש אומרים שמניח ג' מצות ב' משום לחם משנה וא' כדי שיפרוס ממנה כדי שיהיה לחם עוני אך רבינו היה נוהג כדעת הרי"ף דאין סברא שיקרא (לחם) עוני כשיש לו כמה מצות רק שיש לו עוד חצי מצה וכי משום שיש לו עוד חצי מצה יקרא עני וכן משמע מלשון הגמ' שמניח פרוסה בתוך שלמה משמע שאין לו רק זה הפרוסה והשלימה וכן הלכתא דמברך הכל על הפרוסה ואין שייך לומר בברכת הנהנין אין עושין מצות חבילות (עי' תוס' פסחים קט"ז ד"ה מה דרכו ועי' ביאורו סי' תע"ג ס"ק י"א)
ר"ז הוי בצע אכילה שירותא כו' פירש"י פרוסה גדולה שיהא לכל הסעודה וקשה א"כ. מאי קאמר והא מחזי כרעבתנותא ובמאי מחזי כרעבתן כיון שחותך רק מה שצריך לסעודה (דבזמניהם היה המנהג כך כמ"ש לעיל בסמוך) [ועי' שו"ע סי' ק"ע סעיף ז'] ועוד דהלשון הוי בצע אכולא שירותא משמע שהיה חותך כל הפת והאיך שייך לומר בצע דמשמע דנשתייר מעט כוונתו. דלפרש"י בצע חתיכה גדולה שבהחתיכה שחתך יש בו כולא שירותא צורך של כל הסעודה ע"ע הלשון בשו"ע שי' רע"ד סעיף ב' ולפ"ז היה לו לומר בצע כולא זירותא. אבל לשון אכולא שירותא שהבציעה היה על כולא שירותא שנשאר מכולא שירותא מעט וא"כ בלתי אפשר לפרש כן. בציעה נקרא ששובר וחותך דבר] ע"כ המחוור כפי' רשב"א אכולה שירותא פי' אפי' היה לפניו כמה חלות היה חותך לכולן והשתא פריך ליה שפיר והא מחזי כרעבתנותא כו' וכיון דהוא בתראה הילכתא כוותיה (וכ"כ בביאורו סי' רע"ד ס"ק א' ובספר מעשה רב) ויראה שלא יהיה על השלחן יותר משתי חלות ובזה יתישב שפיר מה שפירש"י בד"ה מניח פרוסה בתוך השלימה כו' ובוצע משתיהן או משלימה כו' ור"ל לפי שבשבת בוצע משתיהן ובפסח בוצע מן הפרוסה לכך פירש"י שכאן בוצע מהשלימה או משתיהן אבל לא מהפרוסה כמו בפסח עי' תוס' ד"ה מניח
דף מ' ע"א אפילו גביל לתורא כו' אבל אמן אסור לענות וכן בין נטילה לברכה אסור לפנות אמן (עי' מ"א סי' כ"ה ס"ק י"ז ובט"ז ס"ק ח' ובחידושי רע"ק שם ס"ט) (ועי' סי' קס"ו ובאחרונים שם ובביאור הגר"א ס"ק ב'
תוס' ד"ה הביאו מלח כו' כגון העוד יש בהמות לשחוט מתוך דבריהם משמע שאם שחט אחד וסח אח"כ בדברים אחרים שצריך לחזור ולברך על השניה (ע"ע לשון הרא"ש סי' כ"ב) ויש אומרים שאין צריך לחזור ולברך כיון שהתחיל לשחוט הוי כמו שהתחיל לאכול שאין צריך לברך עוד הפעם המוציא אפי' אם מפסיק בדברים אחרים (עי' יו"ד סי' י"ט ס"ה) (ובביאור הגר"א שם ס"ק י"א וס"ק י"ד)
אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד. לפי שמנהגם היה שהאחד היה מוציא את כולם והוי כמו שכולם מברכין לכך צריך להמתין עד שיביאו לפתן או מלח לפני כל אחד ואחד
אחר כל אכילתך אכול מלח ואוכלין בקמיצה או באמה אבל בשאר אצבעות סכנה ודוקא בימיהם שלא היו נותנין מלח במאכלם אבל אנו שנותנים מלח במאכלנו אין צריכין לאכול (עי' או"ח סי' קע"ט סי' ו' ובסוף סי' ק"ע)
אחר כל שתיתך שתה מים ודוקא אחר משקה שאין בה מים אבל אחר משקה שיש בה מים אין צריך לשתות מים אחריה (וע"ע ברמ"א סוף סי' ק"ע)